פסק הדין בערעורו של בֶּני שמואל, שניתן לפני כעשור, הסעיר את הקהילה המקצועית. בתו של שמואל, בסוף שנות השלושים לחייה, טענה שבגיל 20 היא התעוררה מחלום שבו אביה אנס אותה בילדותה, זאת לאחר שלא היה לה זיכרון קודם של האירועים. בית המשפט המחוזי הרשיע את האב ברוב קולות, למרות המחלוקת שנתגלעה בין המומחים שזומנו לבית המשפט כדי לחוות את דעתם בשאלה האם ניתן להרשיע על סמך זיכרונות מודחקים. האב ערער לעליון, והרכב בראשותה של השופטת עדנה ארבל דחה את ערעורו.
קרוב לחמישים אנשי אקדמיה בכירים – חוקרים ומטפלים בפסיכולוגיה, פסיכיאטריה ומדעי המוח – חתמו על עצומה שמתחה ביקורת קשה על פסק הדין. ביניהם היו חתן פרס נובל פרופ' דניאל כהנמן, שלושה חתני פרס ישראל לחקר הפסיכולוגיה, וכן חוקרות הפעילוֹת בארגוני נפגעי תקיפה מינית.
“התעללות מינית בילדים היא תופעה מזעזעת ובלתי נסלחת", נכתב בעצומה. “נפגעי התעללות מינית בילדות נמצאים בסיכון גבוה לפתח תסמינים חריפים של מצוקה נפשית, וקיימות עדויות שלפיהן נפגעי התעללות מינית בילדות נוטים לפעמים לא לחשוב ולא לדווח על ההתעללות לאורך שנים בשל גורמים שונים, כגון בושה, חשש שמא לא יאמינו להם, או תלות מתמשכת במתעלל".
עם זאת, הבהירו החוקרים, “קיימת מחלוקת עמוקה בקהילת מדעני הנפש, המוח וההתנהגות לגבי האפשרות שאירוע טראומטי כגון התעללות מינית יימחק לחלוטין מהזיכרון האוטוביוגרפי המודע אך יחזור ויעלה לתודעה לפתע כעבור מספר שנים. מחלוקת זאת מוזנת על ידי ממצאים רבים המעוררים ספק ממשי בקיום מצבים כאלה, ומצביעים על האפשרות החלופית של זיכרון כן אך כוזב".
לדברי החוקרים, “אין כיום שום דרך אובייקטיבית המאפשרת להעריך את מידת המהימנות של זיכרונות מודחקים־משוחזרים. לא ניתן להסתמך על קיומם של סימפטומים נפשיים מכל סוג שהוא, כולל לא כאלו של תסמונת עקה פוסט־טראומטית, כראיה לכך שעבירת המין שנחזתה להיות משוחזרת בזיכרון אמנם בוצעה". הרשעה פלילית, טענו, דורשת הוכחה למעלה מכל ספק סביר, והספק במקרה כזה הוא הרבה מעבר לסביר, ועלול לגרום לעיוות דין חמור. על כך יש להוסיף את דברי הרמב"ם שקבע כי “יותר טוב ויותר רצוי לפטור אלף חוטאים, מלהרוג נקי אחד ביום מן הימים".
____________
ההתעוררות הציבורית והדרישה לטיפול נחוש יותר בפגיעות מיניות בתוך המשפחה הן תיקון עוול היסטורי. אבל אסור לחרוץ דין בלי בירור מעמיק של העובדות, גם אם הנילון הוא דמות ציבורית שלגורמים מסוימים יש עניין להתנגח בה
____________
בנימוקיה לדחיית הערעור ציינה השופטת ארבל כי היא לא מכריעה במחלוקת המדעית, אלא נסמכת על “שלל ראיות חיצוניות התומכות בעדותה של המתלוננת". אלה כללו לא רק סימפטומים פוסט־טראומטיים, אלא גם עדויות של אֵם המתלוננת, אחותה ובני משפחה נוספים, ואף “ראשית הודיה של המערער" – מונח משפטי המתאר “התבטאויות שיש בהן ביטוי לתחושת אשם או להכרת אשמה". ארבל קבעה כי כלל המאפיינים בתיק “יוצרים תמונה אופיינית של נפגעת גילוי עריות ממושך בילדות".
הדברים הללו חשובים וראוי להתעכב עליהם. בתו של בני שמואל אומנם סבלה מתסמינים פוסט־טראומטיים אך לא איבדה את בוחן המציאות, והציגה גרסה יציבה, עקיבה, קוהרנטית ומתמשכת. גרסתה נתמכה בראיות חיצוניות שחיזקו את אמינותה. גם מי שתמכו בהרשעה ההיא יודו שלא ניתן להסיק ממנה על מקרים עם מאפיינים שונים בתכלית.
אם המתלוננת מאובחנת זה שנים כסובלת מהתמודדות נפשית הפוגעת קשות בבוחן המציאות שלה; אם היא עברה טראומה של פגיעה אכזרית ומתמשכת במדינה רחוקה, פגיעה שריסקה אותה פיזית ונפשית והביאה אותה לכמה ניסיונות אובדניים; אם במהלך השנים האחרונות ה"פוגעים" בזיכרונותיה התחלפו כמה פעמים, כשבכל פעם היא הצביעה על דמות אחרת כמי שפגעה בה; אם כל בני משפחתה, גם אלו שהיא טוענת שנפגעו בעצמם, מצהירים שלא היה ולא נברא ואף לא משל היה; אם היא מאשימה אשת מקצוע העומדת בראש ארגון סיוע לנפגעות תקיפה מינית, שביקשה לעזור לה – חובה על כלי התקשורת להתאזר באיפוק ולא לרקוד על הדם של המתלוננת ושל הנילונים לפני בירור ממצה של המשטרה.
נכון לרגע זה, גורמים במשטרה מוסרים שאין פריצת דרך בתיק, שהעדות לא עקבית ולא קוהרנטית, שאין אפילו תיאור כלשהו של אירוע הפגיעה, ושבעקבות כל זאת הנילונים, הוריה של המתלוננת, אף לא זומנו לחקירה. המינימום המתבקש הוא זהירות רבה. ביום ראשון הקרוב צפוי דיון בבית המשפט בבקשה להסיר או לצמצם את צו איסור הפרסום על הפרשה. הציפייה מבית המשפט היא להתעלם מרעשי הרקע ולהתנהל ברגישות ובמקצועיות.
פגיעות מיניות בתוך המשפחה הן מעשה אכזרי וקשה מאין כמותו. ההתעוררות הציבורית בשנים האחרונות והדרישה לטיפול נחוש ונחרץ יותר בנגע, הן תיקון עוול היסטורי. המאבק בהשתקה הממוסדת, במיוחד כשהיא באה מצד בעלי שררה המשתמשים בכוחם כדי להשתיק את המתלוננות ולתייג אותן כ"משוגעות" הוא תיקון עולם, לא פחות. אבל אסור בתכלית האיסור לחרוץ דין בלי בירור מעמיק של העובדות, גם אם הנילון הוא דמות ציבורית שלגורמים מסוימים יש עניין להתנגח בה. לא פותרים עוול בעוול.
