שמונה עמודים מחזיק תצהירו הגלוי של ראש השב"כ רונן בר, ועוד כמה וכמה עמודים – איננו יודעים כמה – מכיל חלקו החסוי של התצהיר שהוגש לעיונם של השופטים וראש הממשלה נתניהו בלבד. בליל של עובדות וטענות, מן הגורן ומן היקב, שמטרתן יצירת דה-לגיטימציה לשימוש בסמכות הממשלה על פי חוק השב"כ לסיים את כהונת ראש השירות לפני תום הקדנציה.
מה לא ניתן למצוא בתצהיר הזה? טענות על חוות הדעת בנוגע לעדות נתניהו, האשמות בנוגע לפרשת קטאר-גייט, מסירת גרסאות עובדתיות בעייתיות על ליל 7 באוקטובר ועוד האשמות שונות ומשונות על ניסיונות לניצול השב"כ ודרישות נאמנות מופרכות. מאחר שבבג"ץ לא נהוג לחקור על תצהירים, לא נדע כנראה לעולם, למרבה הצער, מה מכל הטענות הללו מבוסס עובדתית ומה מהן הוא כטענת נתניהו ואנשיו – שקרים והמצאות.
אולם, אסור שצבר הטענות הזה יסתיר מאיתנו את המניפולציה המדהימה המסתתרת ממש בסוף, בעמוד 8, ממש לפני חתימת האימות של בר על תצהירו וחתימת עורך הדין שאימת את חתימתו. וכך כותב ראש השב"כ: "בזמן הקרוב אודיע על מועד בו אסיים את תפקידי, אך כאמור, חשיבותה של ההכרעה בפני כבודכם חורגת בעיניי בהרבה מענייני הפרטי, ותשפיע על יכולתו של השירות לעמוד בייעודו ובתפקידיו בטווח הארוך". בקריאה ראשונה זה נראה כמו עוד עובדה רלוונטית, אך בר מחביא פה צעד בלתי נתפס.
שימו לב, בר לא טוען שהוא עוד לא החליט מתי בכוונתו לפרוש, אלא "בקרוב אודיע". כלומר, נראה שבר יודע היטב מתי הוא מתכנן לסיים את הסאגה, אבל מעדיף למרוח את הדרמה המשפטית-ביטחונית-מדינית-חוקתית הזו, כדי להוכיח נקודה, לבצר את מעמדו של שב"כ כגורם ביטחוני שכפיפותו לדרג המדיני חלקית מאוד, ושמדינת ישראל והמארג החברתי העדין והרגיש שלה תלכנה לעזאזל, אף שאולי אם הוא היה מכריז על התאריך ההליך כלו היה מתייתר. שהרי אם באמת רונן בר מתכוון להתפטר בעוד שבועיים או אפילו חודש וחצי, סביר להניח שאפשר יהיה למצוא דרך שבה הוא ונתניהו יצליחו לעבוד יחד בתקופה הקצרה שנותרה. אלא שבר לא מעוניין לייתר את ההליך. בדיוק להיפך.
המניפולציה פה היא שקופה, וההתנהלות של בר כל כך חסרת אחריות שחובה להפנות למקום הזה את הזרקור. מסתבר שדווקא מי שרוממות האינטרס הציבורי והתקינות השלטונית בגרונם הם אלו שמתנהלים בצורה הכי נכלולית וחסרת יושרה, ובמקום לשים לנגד עיניהם את טובת המדינה מנהלים מאבקי יוקרה עקרים שקורעים את המרקם החברתי העדין כל כך ממילא.
