תמונתה של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, עומדת כשהיא מוקפת ב-25 אנשי עסקים וראשי תעשיית הטכנולוגיה בישראל, עוררה סערה ומחאה. מרקל עצמה אמרה בסיום הצילום כי "אם בפעם הבאה גם תהיה אישה זה יהיה נחמד". במשרד החוץ אף פרסמו התנצלות, לפיה לא שמו לב שהנציגות היא כל גברית.
בכירות בהייטק הישראלי יזמו בתגובה צילום משותף שיתקיים בכיכר רבין, וכן פרסמו מכתב שבו הן מצרות על התמונה. בין היתר הן כתבו: "בישראל של סוף 2018 לשמחתנו מצויות שפע נשים ראויות ומוכשרות, נשים אשר מובילות חברות ומיזמים בתחומי החדשנות, בעלות הישגים פנומנליים ויכולות מזהירות בתחומי היזמות הטכנולוגית בפרט והיזמות בכלל".
אבל התמונה היא רק הסימפטום. קל להאשים את אנשי משרד החוץ בחוסר שוויון במקרה הרע, או חוסר טאקט במקרה קל. השאלה היא מה אנחנו עושים כדי לעודד נשים ונערות צעירות להשתלב בתעשייה התובענית הזאת?
כחלק מהחזרה לשגרה "אחרי החגים", ביליתי השבוע אחר הצהרים במתנ"ס השכונתי, במטרה לרשום את ילדיי לחוגים. מסביב היה אפשר לראות חלוקה ברורה מאד – בנים לסייבר, שחמט, מבוכים ודרקונים. בנות לדרמה, ריקוד וג'אז.
השאלה שצריכה להישאל בשנת 2018 היא לא למה אין נשים בצילום של מרקל (מישהו במשרד החוץ עשה פדיחה רצינית), אלא מה אנחנו יכולים לעשות לטובת השתלבות הילדות והנערות של היום בתעשיית ההייטק מחר, על מנת שתוכלנה לממש את כישרונותיהן, וליהנות מתנאי העסקה טובים.
ובכן, מה אנחנו יכולים לעשות? כהורים, בעיקר לדרבן אותן שזה אפשרי, שזה חשוב ושהן מסוגלות לעשות את זה. לדאוג להשכלה מדעית מתמטית, ובעיקר לשדר להן שהן טובות ויכולות להגיע להישגים מדהימים בתחומי מדעי המחשב, אם רק ירצו.
כחברה, המסר שצריך לעבור לנשים שבחרו במקצוע התובעני הזה, הוא שהן יכולות לעשות גם וגם: גם להקים משפחה, וגם לנהל קריירה. קל זה לא, אבל זה בהחלט אפשרי.
מחקרים מוכיחים כי אחת מתקרות הזכוכית העבות ביותר שישנן לנשים, היא זאת שהן בונות לעצמן. הפחד להיכנס למקצוע המאופיין כ"גברי", החשש מכישלון, הפחד מחוסר היכולת לשלב משפחה ועבודה, כל אלה מפנים אותן ללמוד מקצועות אחרים, וזה חבל. תביטו גבוה, תנפצו מכשולים ורוצו על זה. יש סיכוי שבפעם הבאה שתבקר כאן מנהיגה מהעולם, אתן תצולמו לצידה.
