על פי השמועות הרוחשות מכיוון משרד המשפטים – זה שבעולם דמוקרטי מתוקן אמור להיות כפוף לרשות המבצעת הנבחרת – בעקבות הגשת תצהיר ראש השב"כ רונן בר בעניין פיטוריו, מתחילים לדון שם בשאלת הוצאת נתניהו לנבצרות משפטית.
בר, שאמור להיות כבר מפוטר בהחלטת ממשלה, הוא ראש שב"כ בלתי חוקי. נבצרות משפטית היא הליך בלתי חוקי, שלא קיים בשום מובן בחוק הישראלי ובשום מדינה דמוקרטית. מי שמניעה את התהליך היא גלי בהרב־מיארה, יועמ"שית ספק־חוקית, שבעולם דמוקרטי מתוקן לא הייתה רק מפוטרת, אלא מואשמת במרמה והפרת אמונים (ולו רק בשל קרבתה האישית והלא מדווחת לבר). מי שיחתום על התהליך יהיה הנשיא הבלתי חוקי של בית המשפט העליון יצחק עמית, אולי לקול מחאה רפה של סגנו הבלתי חוקי נעם סולברג.
מזהים כאן איזה דפוס? נאמר זאת בפשטות: נבצרות משפטית משמעותה אחת – הפיכה. עד עתה ראשי מוסדות מדינה מסוימים כפרו בחוק המפורש והפסיקו לציית לנבחרי הציבור. כעת הם עלו מדרגה, ופועלים להדחת נבחרי ציבור. למעשה, יש מקום סביר לחשד שקיימת בישראל מחתרת חשאית, בירוקרטית־משפטית, שפועלת להפלת השלטון הנבחר באופן מתואם ולא חוקי.
לו רק היה בישראל ארגון שאמון על "סיכול ומניעה של פעילות בלתי חוקית שמטרתה לפגוע… בסדרי המשטר הדמוקרטי או במוסדותיו". נו, בעצם יש, זה הרי ציטוט מחוק השב"כ, ארגון שתחת בר הפך למנוע מרכזי בהפיכת ה"נבצרות", שמנורמלת היום במשרדי הפקידות המשפטית, במחאות ובפוליטיקה של השמאל.
השתתפתי לאחרונה בפאנל של כתב העת "השילוח" בנושא דמוקרטיה ומשפט. בפאנל דיבר גם פרופ' מני מאוטנר, ששיבח את בית המשפט העליון כשומר זכויות האזרח והאדם. בתגובתי שאלתי אותו מה עושים כשהגוף שאמור להגן, הופך לגוף המְסכן? כשהגוף שאמור ליישם את החוק הופך למפר החוק הגדול ביותר? כשהגוף שפועל בשם זכויות ודמוקרטיה הופך לאיום הגדול ביותר על זכויות אזרחיות ועל המשטר הדמוקרטי? את אותה שאלה אפשר להפנות היום לשב"כ תחת רונן בר.
בוחרי הקואליציה, הח"כים והשרים לא יכירו בסמכות הפיקטיבית של פקידים להדיח בכוח ראש ממשלה. הציבור יבין שההפיכה הפכה מבירוקרטית לאלימה
לשמאל אין תשובות לשאלות האלה, מלבד להכחיש את המציאות שעומדת בבסיסן. בשבוע שעבר ציינתי שמנהיגי השמאל היום אינם נבחרי ציבור, אלא מינויים בשירות המדינה כמו בהרב־מיארה, רונן בר, יצחק עמית, והרצי הלוי כשהיה רמטכ"ל. בהם נתלית ההערצה והתקווה שיצליחו היכן שנבחרי השמאל נכשלו: סיום עידן נתניהו. זה יקרה באופן דמוקרטי או לא, חוקי או לא – לא משנה להם. ממילא, כמו שהמנצח כותב את ההיסטוריה, הפקידים קובעים לנו מה דמוקרטי ומה חוקי.
ההתפתחויות השליליות הללו, מצד סוכנים אנטי־דמוקרטיים מובהקים, הביאו אותנו לשילוב מסוכן מאוד. ראשית, הסוכנים הללו בורים; הם לא מבינים מהי דמוקרטיה ומדוע היא נחוצה והכרחית. שנית, הם זוכים לתהילה ותמיכה מוסרית מ"אליטות" וציבור מבולבלים ושטופי תעמולה ושנאה, שנותנים להם צ'ק פתוח להפר כל נורמה. ואחרונה, הם חיים בעולם בירוקרטי ומשפטי שבעיניהם הוא המציאות; בתוכו יש להם כוח ושררה, והם גם נטולי אחריות וגם בעלי סמכות אינסופית.
היסטורית, השילוב הזה של בורות, צדקנות, היעדר נורמות ואחריות, ועוצמה שלטונית, מדאיג ביותר. הוא מסביר מדוע הם מסרבים לכל פשרה ודוחים כל נורמה, ואיך הגענו למצב החמור שבו הוצאת ראש ממשלה נבחר ל"נבצרות משפטית" נחשבת בעיניהם אפשרות מעשית שעומדת על הפרק.
לכן כדאי להסביר משהו לשמאל ולגיבוריו הבלתי נבחרים. אומנם הם מצאו פטנט נחמד להפיכה: מנגנון משפטי־בירוקרטי זוחל של ניכוס סמכויות והעצמת המשפטנים והפקידות על חשבון נבחרי הציבור. אכן המנגנון הזה, לצד אוזלת היד וקוצר ההשגה של הימין ונציגיו, הצליח הרבה מעבר למשוער.
אבל, וזה העיקר, ההפיכה השקטה הזו עובדת כל עוד היא מתבצעת בגבולות שירות המדינה והשיח הבירוקרטי הרדוד והמייגע. שם הכוח בידי השמאל, ושם הבלבול האנטי־דמוקרטי שהם יצרו ביחס לשאלת "למי הסמכות" פועל לטובתם. "נבצרות משפטית", לעומת זאת, היא כבר אופרה אחרת לגמרי.
מוטב שיהיה ברור למבצעי ההפיכה, שהדחת ראש ממשלה נבחר לא תוכל להתבצע בהסכמה, ולכן לא תוכל להתרחש בלי הפעלת כוח ואלימות מצידם. בסבירות גבוהה מאוד, האלימות הזו תחולל התנגדות ממשית מהצד שעד כה נותר פסיבי וחדל אישים, גם מול גזל סמכויות לא חוקי ואנטי־דמוקרטי מובהק.
ההפיכה עד כה חוסה, בלי דעת, תחת הפסיביות של המותקפים. המציאות הזו תשתנה מיסודה עם הניסיון ליישם "נבצרות משפטית". בוחרי הקואליציה, חברי הכנסת, השרים וראש הממשלה, לא יכירו (ובצדק גמור) בסמכות הפיקטיבית של פקידים להדיח בכוח ראש ממשלה. זה יהיה צעד אחד יותר מדי. הציבור יבין היטב שההפיכה הפכה מבירוקרטית לאלימה. השמאל רואה בנתניהו צ'אושסקו ומשוכנע שמאות אלפים ירקדו ברחובות; בפועל מאות אלפים יקימו ברחוב בריקדות ויסתערו על הבסטיליה.
יתר על כן, לא רק רוב הציבור יבין זאת – גם רוב משרתי הציבור. זה נכון אפילו בשב"כ, ארגון שעבר פוליטיזציה חריפה והפך למשמר הפרטוריאני של ההפיכה. בר אחראי אישית להשמדת ערך עצומה של ארגון ביטחוני מפואר, והמחיר הוא משבר אמון גדול שהוא חולל בו. רבים בארגון יסרבו להפעיל כוח נגד ראש ממשלה נבחר ויאמרו עד כאן: באתי לשרת את מדינת ישראל, לא הפיכה אנטי־דמוקרטית. בצבא ובמשטרה זה נכון ביתר שאת.
לכן לא באמת תהיה "מלחמת אזרחים", אלא עימות מהיר יחסית בין מיעוט בעל תסביך גדלות בירוקרטי ובין ציבור עצום, רמוס, מושפל וזועם, שידכא את ההפיכה. זה יהיה מיותר ועצוב, אבל אולי הכרחי, מפני שכידוע, השמאל מומחה בללכת צעד אחד יותר מדי.
מה קורה אחרי שהפיכה אלימה נכשלת? להיסטוריה יש תשובה. החוקים הרלוונטיים כבר קיימים, לא צריך להמציא דבר. העם יתפייס, הפצעים יתאחו, ומוסדות המדינה ישוקמו. הדמוקרטיה תשוב לישראל, הקושרים לא.
