מי שמתלבט כרגע איך ייראה הקיץ הקרוב, מבין שיהיה חם, תרתי משמע. אבל זה לא עוזר להחלטה אם לקנות כרטיסי טיסה לחופשת בטן־גב באיי יוון, או לצאת לקרוז בפיורדים הקרירים של נורווגיה. שיחות הגרעין בין ארה”ב לאיראן מטילות צל ארוך על כל החלטה. בעיקר על השאלה מה עוד יקרה, ואם מי שיוצא לחו"ל מסתכן באפשרות להיתקע שם. לכאורה כדאי למהר ולצאת לחופשה אביבית עוד בטרם פרץ הקיץ במלוא עוזו, בהנחה שכל עוד מתקיימות שיחות בין ארה”ב לטהרן, המתקפה על אתרי הגרעין תחכה. חלון הזמן שדונלד טראמפ פתח לשיחות עם איראן הוא חודשיים. מה שאומר שהזמן לקבלת החלטות הולך ואוזל במהירות. מצד שני, אין שום ערובה לקיומו של קשר בין דיבורים למציאות.
קחו לדוגמה את המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. כזכור, טראמפ התרברב שהוא יסיים את המלחמה בתוך 24 שעות. היום, לא רק שסיום המלחמה נראה רחוק מתמיד, בכל יום שעובר המציאות הופכת יותר ויותר הזויה. בשבועות האחרונים אנו מקבלים מדי פעם הצצה לרמת ההזיה שבה מתנהלים המגעים בין הקרמלין לבית הלבן, מעל ראשה של אוקראינה. אחד מהם הוא תמונת הפורטרט שפוטין העניק לטראמפ במסגרת מה שהרוסים מכנים "דיפלומטיה מונרכית". מחווה שבלי ספק החניפה לטראמפ ומאפשרת לפוטין למתוח עוד ועוד את החבל.
הקרב על מחוזות ההזיה אינו שמור לקודקוד הכתום בלבד. הרוסים מפעילים אותו לכל רוחב הגזרה. זה אומר גם תעמולה בסגנון סובייטי עכשווי, הפונה לקהל גלובלי. עיינו למשל בהודעה שהפיץ ב־16 באפריל שירות הביון הרוסי SVR, שבה הוא מזהיר מפני שובו של הפשיזם האירופי. את הטקסט הארסי, המופיע באתר הארגון ברשת, מלווה פוסטר שבו נראית נשיאת הנציבות האירופית אורסולה ואן דר־ליין בדמות היטלר. הכותרת היא: "יורו־פאשיזם, כמו לפני 80 שנה, הוא האויב המשותף של וושינגטון ומוסקבה". והטקסט מפרט: "למשטרים באירופה הייתה מאז ומעולם נטייה לטוטליטריות. הצרפתים, בית המלוכה הבריטי, הגרמנים, ידי כולם מגואלות בדם. האמריקנים לעומת זאת מעולם לא היו חלק מזה", מחניף הטקסט לאמריקנים. תשומת לב מיוחדת מוקדשת לווינסטון צ'רצ'יל, המואשם בהיותו "זה שגרר את אירופה וארה"ב למלחמה הקרה. תחת ידיו ניהלו הבריטים תעמולה שהביאה למותם של מאות אלפים באפריקה, במזרח התיכון ובאינדונזיה" . כאן מגיע גם הקישור העכשווי: "כאז כן עתה, הבריטים מתעקשים על מדיניות שרק מאריכה את המלחמה באוקראינה. אין פלא אפוא שבעוד וושינגטון הולכת ומתרחקת מבריסל, נרשמת התקרבות בין וושינגטון למוסקבה". אך יש תקווה, מסכם הטקסט, "שרוסיה וארה"ב יֵדעו יחד לאחד כוחות כדי למנוע משבר גלובלי רחב ולהדוף את הפרובוקציות שמבצעות אוקראינה ומדינות אירופה המופרעות בחסות בריטניה".
באווירה הזו פרסם השבוע הטלגרף הבריטי את מה שמכונה "תוכנית השלום" של הנשיא טראמפ לאוקראינה. זהו הסכם שמעמיד את נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי בפני בחירה: או לחתום על תוכנית לסיום המלחמה, שעל פניה היא הסכם כניעה לרוסיה, או שכדברי טראמפ, ארה”ב תמשוך את ידיה מהניסיונות לסיום המלחמה. שחשוב לו כרגע יותר מכול הוא להציג הישג כלשהו בתום מאה הימים לעלייתו לשלטון. לפי התוכנית, כל פעולות הלחימה לאורך קו החזית הנוכחי ייעצרו. אוקראינה תוותר על חצי האי קרים, וארה"ב תכיר בו רשמית כשטח רוסי. אוקראינה לא תוכל להצטרף לנאט"ו, אך תוכל לקיים מו"מ על הצטרפות לאיחוד האירופי בעתיד. כל הסנקציות האמריקניות על רוסיה יוסרו. ארה”ב לא תעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות, ובמקומן ינהלו מדינות אירופה מגעים עם אוקראינה על הגברת הסיוע הביטחוני. שני סעיפים מעניינים במיוחד בתוכנית: תחנת הכוח הגרעינית בז'פוריז'יה, ששייכת לאוקראינים ובימים כתיקונם אמורה לספק אנרגיה לרוב שטחה של אוקראינה, תנוהל בשיתוף פעולה אנרגטי בין רוסיה לארה”ב; ואוקראינה וארה"ב יחתמו על הסכם המחצבים הנדירים.
מבחינת האוקראינים, חתימה על התוכנית המוצעת היא בגדר בגידה. אך מה שחשוב כרגע לטראמפ הוא להציג הישג בתום מאה ימי שלטון
לכאורה, התוכנית הזו אכן מרפררת לתמה הרוסית שלפיה רוסיה וארה”ב מתקרבות זו לזו. רוסיה מקבלת התחלה חדשה בדמות הסרת כל הסנקציות, שאמורות להזניק עידן כלכלי חדש של שיתוף פעולה בין מוסקבה לוושינגטון. אולי כזה שיאפיל על הקשר הרוסי־סיני. יש כאן תפיסה ביטחונית שלפיה עצם נוכחותה של ארה”ב באוקראינה, בתפעול תחנת כוח גרעינית והסכם כלכלי, הוא סוג של ערבות ביטחונית לאוקראינה. אין ספק שבמוסקבה יאמצו את התוכנית בשתי ידיים. מבחינת האוקראינים, חתימה על התוכנית כמוה כחתימה על הסכם בגידה. בעבור טראמפ, מה שחשוב לו כרגע יותר מכול הוא להציג הישג כלשהו בתום מאה הימים לעלייתו לשלטון. ואם זה נראה כמו הזיה, אין מנוס מלהבין שזה באמת כך.
מחכים לקורילה
כל זה מתרחש במקביל לשיחות הגרעין שמנהלות ארה”ב ואיראן בתיווך עומאני. וכמו עם רוסיה, גם במקרה הזה מי שמנהל את המגעים מטעמו של טראמפ הוא שליחו האישי סטיב ויטקוף. יש לא מעט סימני שאלה סביב יכולותיו של ויטקוף לנהל במקביל שני משאים ומתנים מורכבים כל כך.
מחר, בשבת, אמור להתחיל הסבב השלישי של השיחות, והפעם במסקט בירת עומאן. הצדדים אמורים להיכנס כעת לעובי הקורה, לאחר שביום רביעי החלו שיחות טכניות העוסקות ברמת העשרת האורניום ובאופן שבו יטופלו הצנטריפוגות. תוצאות השיחות הללו יידונו מחר במסקט. בין לבין שוחחו דונלד טראמפ ובנימין נתניהו, ובסיום השיחה כתב טראמפ ברשת החברתית שלו שהשניים מתואמים בכל הנושאים המרכזיים שעל סדר היום, כולל שיחות הגרעין. "שוחחתי ברגע זה עם ראש ממשלת ישראל ביבי נתניהו בקשר לכמה נושאים הכוללים את יחסי הסחר, איראן ועוד. השיחה הייתה טובה מאוד – אנחנו באותו צד בכלל הנושאים".
אבל למרות ההצהרה החד־משמעית הזו, בישראל יש חששות. בעיקר על רקע האופן שבו טראמפ הפתיע את נתניהו בביקורו בבית הלבן, כאשר ברגע האחרון ממש התבשר נתניהו על תחילתן של שיחות הגרעין עם האיראנים. ככל הנראה זה קרה, כפי שהתפרסם בניו־יורק טיימס, לאחר שבמאבק בתוך הממשל בין המחנה שתמך בתקיפה אמריקנית־ישראלית משותפת על מתקני הגרעין ובין המחנה שצידד באפשרות לתת הזדמנות לשיחות עם איראן – הצד האחרון הוא שניצח.
האיראנים מצידם מנהלים במקביל לשיחות עם האמריקנים גם פעילות תקשורתית אינטנסיבית, המיועדת בראש ובראשונה לרצות את קהל הבית שלהם, אבל היא בהחלט לא מוסיפה לשקט הנפשי של אזרחי ישראל. כך למשל, בעיתון הפרו־קטארי "אל־ערבי אל־ג'דיד" הופיעו השבוע דיווחים מפי מקורות איראניים ולפיהם המגעים בין ארה"ב לאיראן מתקדמים "בקצב העולה על הציפיות". לדברי המקורות, המשא ומתן התמקד עד כה בסוגיית הגרעין והסרת הסנקציות, בלי דרישות אמריקניות "בלתי אפשריות", וכי "הצד האיראני הופתע מהתנהלות המשא ומתן האמריקני והרצינות שהוא מפגין".
מה אפשר להסיק מכך? לא יותר מדי. מצד אחד ייתכן שזו תמונה אמינה למדי של המגעים. יש גם אפשרות מעט יותר חיובית, שבשלב זה ההנהגה האיראנית מעדיפה לייצר מראית עין של מו"מ בין שווים, למרות מצבה הצבאי והכלכלי הנחות. הדברים יהיו מעט יותר ברורים, לפחות ברמת ההנהגה, כאשר בעוד ימים אחדים ינחת כאן שוב מפקד פיקוד המרכז של צבא ארה”ב הגנרל מייקל קורילה. על סדר היום יש נושאים רבים, אבל החשוב ביותר הוא התיאום המבצעי והמודיעיני בין ישראל לארה"ב על רקע ההתקדמות בשיחות הגרעין. בישראל מקווים להבין מקורילה קצת יותר טוב מה קורה בשיחות בין ויטקוף לאיראנים. החשש הוא שסבבי שיחות המתקדמים במהירות בין צד איראני מנוסה וצד אמריקני פחות מנוסה עלולים להניב הסכם גרעין רך מדי. כזה שלא יכלול את משטר הפיקוח הדרוש כדי למנוע מאיראן פיתוח יכולת גרעינית צבאית.
השיחות עם קורילה, הנחשב לנץ התומך בקונספט של תקיפה משותפת על מתקני הגרעין, צפויות להיות משמעותיות. מאז מתקפת הטילים האיראנית על ישראל, קורילה נחשב לאיש שהביא את שיתוף הפעולה האסטרטגי בין ישראל לארה”ב לגבהים חדשים. אם וכאשר תעמוד על הפרק תקיפה של מתקני הגרעין, זה האיש שישראל רוצה לראות בתפקיד. אולם קורילה מצוי בשלהי כהונתו, ובשלב זה לא ברור מי ימלא את מקומו.
אז נכון, טראמפ מפגין תמיכה איתנה בישראל, אך כמו במקרה של הטלת המכסים, האינטרסים הכלכליים והגיאו־פוליטיים של ארה"ב מובילים לעיתים את הממשל האמריקני לנקוט עמדות שאינן תואמות בהכרח את האינטרס הישראלי. ובעוד בישראל מטילים ספקות ביעילות הדיפלומטיה מול איראן, נתניהו נזהר מאוד שלא לסתור את טראמפ. ודאי לא בפומבי. וטראמפ הרי אמר בשבוע שעבר שאינו ממהר להורות על פעולה צבאית אלא רוצה לראות תחילה אם השיחות יצליחו, בתקווה שהשיחות לא יימשכו חודשים ארוכים. וגם אז, שאלת השאלות היא אם תקיפת מתקני הגרעין תהיה אמריקנית־ישראלית משולבת, או שטראמפ ישאיר לישראל לפעול לבד, עם מטרייה אווירית מהסוג שהפעיל הגנרל קורילה בליל מתקפת הטילים האיראנית הראשונה.
