במהלך תקופת הקמפיין לנשיאות נהג דונלד טראמפ לטוס מעצרת לעצרת במטוסו הפרטי, המכונה "טראמפ פורס 1". לפני אחת מהטיסות הללו הופתעו אנשי צוותו של טראמפ לגלות כי הנשיא לשעבר לא יטוס איתם כמקובל, אלא יעשה זאת לבדו במטוסו הפרטי של אחד מתורמיו הגדולים, סטיב ויטקוף. ההפתעה גברה כאשר לפני העלייה למטוס הכבירו אנשי השירות החשאי במתן הוראות בטיחות, כולל הדגמה של הרכנת ראש מהירה במקרה שבו יישמעו יריות. עד מהרה התברר כי הסיבה לשינוי הוא חשש אמיתי בקרב שירותי הביטחון שהאיראנים ינסו להפיל את מטוסו של הנשיא לשעבר. דו"חות מודיעין הצביעו על אפשרות סבירה לקיומם של תאים איראניים רדומים בתוך ארה"ב, כאלה שיש להם גישה לטילים שעלולים להיות משוגרים לעבר מטוסו של טראמפ בעת המראה או נחיתה. אנשי הצוות של טראמפ, שכאמור המשיכו לטוס במטוס הרשמי של הקמפיין, הפכו שלא בטובתם להיות סוג של פיתיון לביצוע התנקשות שכזו, בעוד טראמפ מוגן ובטוח במטוסו הפרטי של ויטקוף – שכידוע מכהן כיום כשליחו המיוחד של הנשיא למזרח התיכון.
זה היה שיאה של המתיחות בין טראמפ לאיראן, שללא ספק ייחלה להפסדו של טראמפ בבחירות. עם היוודע ניצחונו, בכירי משטר האייתולות התהלכו עם פנים נפולות. כעת, שלושה חודשים לאחר חזרתו של הנשיא הרפובליקני לבית הלבן, התמונה שונה. ארה"ב ואיראן עלו על מסלול של שיחות ישירות, מסלול שהוצג לראשונה בפומבי כאשר ראש הממשלה נתניהו יושב לצידו של טראמפ בבית הלבן. את המבוכה בירושלים אי אפשר היה להסתיר, ומצד שני גם לא להביע תרעומת, בטח שלא לפעול. ממשלת ישראל שמה את כל הז'יטונים על טראמפ, וכעת היא תלויה באופן כמעט מוחלט בו ובהחלטותיו בנושא.
יחסי ארה"ב ואיראן בשבועות האחרונים מזכירים את המצב בשוקי ארה"ב מאז שטראמפ הכריז על תוכנית המכסים שלו – הגרפים משתוללים מעלה ומטה בעקבות כל רמז קטן או אמירה שאפשר לפרש בכיוון מסוים. אם תרצו, סוג של מאניה־דיפרסיה. נראה שעיקר המחלוקת הנוכחית בין ישראל לארה"ב בנושא האיראני עוסקת בעומק עקירת הגרעין האיראני. הנשיא טראמפ חוזר ואומר כי לא יאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני. ראש הממשלה נתניהו, לעומת זאת, מצביע על המודל הלובי כדגם שצריך להתבצע גם באיראן – כלומר פירוק טוטאלי של תוכנית הגרעין כולה.
פעמון האזהרה הגדול ביותר צלצל בירושלים לפני כשבועיים, כאשר סטיב ויטקוף – שברור כי הוא מתואם עם הנשיא טראמפ עד העצם – אמר בריאיון לרשת פוקס ניוז כי "איראן לא צריכה להעשיר אורניום מעבר ל־3.67%". לכאורה זו לא אמירה משמעותית, שהרי כדי להרכיב פצצה גרעינית זקוקים האיראנים לאורניום מועשר ברמה של למעלה מ־90 אחוזים. אלא שלמעשה, רוב מוחלט של העבודה בהעשרת אורניום הוא להביא אותו לרמת העשרה שמאפשרת שימוש לצרכים אזרחיים כמו ייצור חשמל, כלומר לרמה של כארבעה אחוזים. מכאן ועד להעשרה ברמה של תשעים אחוזים, הדרך קצרה הרבה יותר. כך שלמעשה האמירה הזו מאפשרת לאיראן להמשיך ולפתח את תוכנית הגרעין שלה, כולל העשרת אורניום, בחסות אמריקנית. מכאן המרחק לפצצה אינו גדול, ותלוי ברצונם ובהחלטתם של האיראנים בלבד.
באגף הניצי של המפלגה הרפובליקנית התעורר זעם גדול בעקבות האמירה של ויטקוף. טום קוטון, הסנטור מארקנסו ויו"ר ועדת המודיעין של הסנאט, אמר כי "איראן היא משטר טרור שניסה לרצוח אנשי ממשל אמריקנים על אדמת ארה"ב, כולל הנשיא טראמפ. כפי שאמר הנשיא טראמפ, הפתרון היחיד הוא שאיראן תפרק לחלוטין את תוכנית הגרעין שלה, או שאנחנו צריכים לעשות זאת עבורם'".
ויטקוף מצידו מיהר לפרסם הבהרה שלפיה ארה"ב דורשת את "חיסול תוכנית העשרת האורניום ותוכנית הנשק הגרעיני". זה כבר הרבה יותר דומה לדרישתו של נתניהו ולמודל הלובי, אבל החשש שעלה בישראל בעקבות האמירה הראשונית נותר על כנו.
טראמפ משחק בשיטת המקל והגזר, משגר רמזים לכאן ולכאן כטקטיקה של משא ומתן. הבעיה היא שהאיראנים ידועים באופן היסטורי כנושאים ונותנים הממולחים והסבלניים ביותר במזרח התיכון
כמעט בכל יום קורה משהו שבעקבותיו מנסים מומחים בארה"ב, בישראל וגם באיראן לנחש לאן חותר הנשיא טראמפ. כך למשל, לאחר שיחת הטלפון עם נתניהו ביום שלישי השבוע, פרסם טראמפ ברשת החברתית שלו פוסט שבו הצהיר כי שוחח עם נתניהו גם על הנושא האיראני, וכי ארה"ב וישראל נמצאות "באותו הצד בכל הנושאים". הפרסום הזה צינן במידת מה את החשש בירושלים. גם דבריה של דוברת הבית הלבן לאחר מכן כי "אין פערים בין ישראל לארה"ב", עודדה את האמונים על הנושא בממשלת ישראל.
מצד שני, הדיווחים על כך שהשיחות בין ארה"ב לאיראן – שהתקיימו בתחילה בעומאן ואז ברומא, ועתידות להימשך בשבוע הבא – חיוביות ומועילות, מגבירים את החשש הישראלי. מצד שלישי, טראמפ הודיע השבוע על תגבור מספר הלוחמים האמריקנים במזרח התיכון ללא בקשת אישור מהקונגרס, והורה לשגר לאזור שני מטוסי 3־E. מדובר במטוסים שאחד מתפקידיהם המרכזיים הוא ניהול מתקפות אוויריות רחבות היקף. ברור לחלוטין שטראמפ משחק בשיטת המקל והגזר, משגר רמזים לכאן ולכאן כטקטיקה מובהקת שבמסגרתה הוא מנסה להפחיד את היריב כדי להוריד את מחירו. טראמפ הוא איש עסקים שמתמחה במשא ומתן. הבעיה היחידה היא שהאיראנים ידועים באופן היסטורי כנושאים ונותנים הטובים, הממולחים והסבלניים ביותר במזרח התיכון, אם לא בעולם כולו. ובשחמט הזה, ישראל אינה צופה מהצד אלא היא חלק משמעותי מהלוח.
הזדמנות של טריליון דולר
אם לנסות להתרחק מעט מהאירועים היומיומיים שמניעים את המטוטלת אנה ואנה, ההערכה של רוב המומחים בארה"ב כרגע, ושתומצתה לאחרונה בהסכת "Today, Explained", היא שהסיכוי להשגת הסכם בין ארה"ב לאיראן בחודשיים הקרובים, גדול יותר מהסיכוי של פריצת מלחמה בין שתי המדינות על רקע פיצוץ השיחות. ההערכה הזו נשענת על כמה סיבות. ראשית, האיראנים להוטים להסיר לפחות חלק מהסנקציות שהמערב בראשות ארה"ב הטיל עליהם. המצב הכלכלי באיראן חמור: האינפלציה הרשמית עומדת על כ־35 אחוז בשנה, ולמעשה היא גבוהה הרבה יותר. האזרחים מתקשים לרכוש מזון, דלק ומוצרים בסיסיים, והזעם ברחוב מבעבע. חשוב לציין: בנקודת הזמן הנוכחית לא מדובר באיום קיומי על המשטר. לשם כך יש צורך באופוזיציה חזקה יותר ובאלטרנטיבה שלטונית, שהמשטר האכזרי גודע באכזריות בכל פעם שצצה אחת כזו. עם זאת, במצב העניינים הנוכחי המשטר יכול רק לשרוד, והוא רוצה יותר מכך. כדי להתחיל לשגשג ולו במעט, ראשיו חייבים לשכנע את ארה"ב בכנות כוונותיהם במו"מ על תוכנית הגרעין, ולהביא להסרת חלק מהסנקציות. כלומר, זהו אינטרס איראני שלא לפוצץ את השיחות.
שנית, מצד ארה"ב, הנשיא טראמפ לא מעוניין להיכנס למלחמה במזרח התיכון, ודאי לא כזו שתסכן את חייהם של חיילים אמריקנים. זו הבטחת בחירות שהוא רוצה מאוד לקיים. הסכם עם איראן יפחית מאוד את הסכנה הזו, שהאגף הבדלני במפלגה הרפובליקנית, בראשות סגן הנשיא ואנס, לוחץ מאוד להסיר אותה מסדר היום.
שלישית, בניגוד לכיוון שאליו דוחף נתניהו וכן האגף הניצי בממשל האמריקני, טראמפ דואג כל העת לדבוק בדרישתו שלאיראנים לא יהיה נשק גרעיני, מבלי לדבר על פירוק תוכנית הגרעין כולה. בכך, למרות הבהרותיו של שליחו ויטקוף, הוא יותר מרומז כי הוא נכון לפשרה עם טהרן ולא למאבק אלים מולה. מרכיב נוסף בהקשר זה הוא יחסי הכוחות בתוך הממשל, שנוטים כרגע לטובת האגף הבדלני שדורש פשרה והמשך המשא ומתן, ולא פעולה צבאית. בין הבכירים שדוחפים את טראמפ לכיוון זה ניתן למנות כאמור את סגן הנשיא ואנס, את ראשת המודיעין טולסי גלברד, את סטיב ויטקוף ואת שר ההגנה פיט הגסת'. האחרון נתון בימים האחרונים בעיצומה של סערה שקשורה להדלפות ואי־שמירה על מידע סודי, באופן שמעמיד בספק רב את המשך כהונתו בתפקיד. אם יפוטר ולתפקיד תמונה דמות מהאגף הניצי, אולי יהיה בכך רמז לשינוי כיוון מצד טראמפ. בצד הניצי ניצב כרגע כמעט לבדו היועץ לביטחון לאומי מייקל וולץ, ולצידו כמה בכירים בפנטגון. כרגע, כאמור, ידם נראית על התחתונה.
אם לא די בכך, איראן מציעה לאחרונה פיתויים כלכליים לטראמפ, בדמות השתתפות של חברות אמריקניות במכרזים לבנייתם של כעשרים כורים גרעיניים ברחבי המדינה לצורכי חשמל. הנושא הכלכלי מעניין את טראמפ הרבה יותר מאשר את ביידן ואובמה, ואיראן יודעת זאת ומדברת בשפתו. לפני כמה ימים פרסם שר החוץ האיראני מאמר בוושינגטון טיימס, ובו הכריז על "הזדמנות של טריליון דולר" שאיראן עשויה לספק ארה"ב: "רבים בוושינגטון מציגים את איראן כמדינה סגורה מנקודת מבט כלכלית", כתב עבאס עראקצ'י. "האמת היא שאנחנו פתוחים לקבל בברכה עסקים מרחבי העולם. ממשלי ארה"ב ומכשולי הקונגרס, לא איראן, הם שהרחיקו מפעלים אמריקניים מהזדמנות של טריליון דולר שהגישה לכלכלה שלנו מאפשרת".
עם אוכלוסייה שמתקרבת ל־100 מיליון איש, איראן היא שוק ענק, למעשה הגדול ביותר שיכול להיפתח לארה"ב מאז נפילת מסך הברזל של המשטר הסובייטי. מתקפה אמריקנית נגד איראן, ואפילו מתקפה ישראלית, תוריד לטמיון את ההזדמנות הזו, שלטענת שר החוץ האיראני שווה עשרות מיליארדי דולרים. אם לוקחים בחשבון את דרך חשיבתו העסקית של טראמפ, אי אפשר לזלזל בשיקול הזה.
מאידך גיסא, מדובר בטראמפ. אדם שסבלנותו עשויה לפקוע מהר מאוד, שהוכיח יותר מפעמיים או שלוש שההערכות המומחים שוות בעיניו כקליפת השום, ושלפעמים עושה דווקא מה שטוענים שלא יקרה. הדברים אינם נכתבים כדי להעניק לכותב שורות אלה תעודת ביטוח במקרה שמחר או בעוד חודש תפרוץ מלחמת הכול בכול בין ארה"ב לאיראן. העובדות מורות שבידי האמריקנים יש כל היכולות שהם זקוקים להן כדי לבצע מתקפה כזו בקרוב. ישנו אולטימטום אמריקני שהנשיא הציב לאיראנים עד לחתימת הסכם – 19 במאי, וישנו אגף פרו־ישראלי ואוונגליסטי מובהק שחג סביב הנשיא ולא יאפשר כל כך מהר את זריקתה של בת הברית החשובה מתחת לגלגלי האוטובוס.
ימים ספורים לפני פקיעת האולטימטום עתיד טראמפ לבקר בסעודיה, איחוד האמירויות וקטאר. האם יהיה זה ביקור לתיאום עמדות לפני מלחמה כוללת במזרח התיכון, או שמא כזה שנועד לגייס את הסעודים ומדינות המפרץ להיות שושביניו של הסכם חדש מול איראן? האמת היא שאיש לא יודע, אולי גם טראמפ עצמו. ישראל צריכה להתכונן לשתי האפשרויות, אין לה פריבילגיה לקחת בחשבון רק אחת מהן.
