המתח בין הודו לפקיסטן שוב הסלים אמש (ב') לאחר ששר ההגנה הפקיסטני חוואג'ה מוחמד אסיף הזהיר כי "פלישה צבאית" של הודו צפויה בכל רגע. בראיון לסוכנות הידיעות רויטרס באיסלאמאבאד אמר אסיף שפקיסטן הגדילה את כוחותיה לאורך הגבול וכבר קיבלה "החלטות אסטרטגיות" בהיערכות למלחמה. הדברים נאמרו אחרי כמה לילות רצופים של חילופי ירי לאורך "קו השליטה", הגבול המפריד בין הכוחות ההודיים לפקיסטניים בחבל קשמיר, ובצל חשש גובר מהתפרצות מחדש של לחימה באזור.
הגורם למשבר הנוכחי הוא פיגוע קטלני בקשמיר בשבוע שעבר, שבו מחבלים אסלאמיסטים פתחו באש על קבוצת תיירים הודיים בעמק הסמוך לעיירה פלגאם, בקשמיר שבשליטת הודו. 26 הודים נרצחו בפיגוע ועוד 17 נפצעו, באחד הפיגועים הקטלניים ביותר בהודו זה עשרות שנים. ארגון לא מוכר בשם "חזית ההתנגדות" קיבל אחריות על הפיגוע ברשתות החברתיות; גורמים בהודו זיהו אותה בפרטיות כשלוחה של לשקאר-א-טייבה, ארגון טרור אסלאמי הפועל בפקיסטן. הודו טרם הציגה ראיות חד-משמעיות הקושרות את הפיגוע לפקיסטן, אך בשבוע שעבר ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי הבטיח "ענישה חמורה" והתחייב לתקוף כל מקום המשמש מקלט לטרוריסטים, אם כי גם הוא לא הזכיר את פקיסטן בשמה.
מאז הפיגוע ב-22 באפריל נקטה הודו בסדרה של צעדים להפעלת לחץ על פקיסטן: השלטונות ביטלו את אשרות הכניסה של אזרחים פקיסטניים והורו לאזרחי פקיסטן לעזוב את המדינה לאלתר, הורו על מבצע דיכוי נרחב בקשמיר שבמסגרתו נעצרו מאות מוסלמים, והכריזו על תוכניות לשבש את זרימת הנהרות העוברים מהודו לפקיסטן – צעד שאותו כינתה איסלאמאבאד "מעשה מלחמה". במקביל, מודי פתח במסע דיפלומטי בינלאומי, שבמסגרתו שוחח עם יותר ממאה דיפלומטים זרים בניו-דלהי וגייס הצהרות תמיכה בעמדת הודו נגד מעשי טרור. בינתיים הודו נהנתה מתמיכה דיפלומטית רחבה, ובינתיים לא הופעלו בפומבי לחצים ממשיים על הצדדים להפגין איפוק, בין היתר עקב עיסוקן של המעצמות הגדולות במשברים אחרים ברחבי העולם.
בזמן שחילופי האש נמשכים לאורך קו השליטה ושתי המדינות מקשיחות עמדות, המצב נותר תנודתי ומסוכן. מומחים הזהירו השבוע שגם פעולה צבאית מוגבלת – כמו תקיפות אוויריות נקודתיות או פשיטות של כוחות מיוחדים מעבר לגבול – עלולה להוביל להסלמה מהירה בין שתי יריבות גרעיניות.
כדי להבין מדוע המתיחות המתמשכת בין הודו לפקיסטן נוטה שוב ושוב להידרדר לאלימות, יש לחזור לשורשי הסכסוך הארוך ביניהן. יותר מ-75 שנים אחרי חלוקת הודו הבריטית, שתי השכנות נותרו לכודות בעימות מר ונפיץ סביב קשמיר – סכסוך שהצית מלחמות, ליבה טרור, והפך את האזור לאחת מנקודות העימות הנפיצות ביותר בעולם.
מקורות הסכסוך: קשמיר וחלוקת הודו
עצמאותה של הודו מבריטניה בשנת 1947 הולידה שתי מדינות חדשות: הודו, בעלת הרוב ההינדי, ופקיסטן, שהוקמה כמולדת למוסלמים. בהתחלה מדינת ג'אמו וקשמיר, בעלת רוב מוסלמי ושליט הינדי, ניסתה לשמור על עצמאותה. אך כאשר שבטים חמושים מפקיסטן פלשו אליה, בחר שליט קשמיר להסתפח להודו – וכך הצית את המלחמה הראשונה בין שתי המדינות.
התוצאה הייתה חלוקה בלתי מוסכמת של קשמיר: הודו שולטת בכשני שלישים מהאזור, ופקיסטן ביתר, כששתי המדינות ממשיכות לטעון לריבונות מלאה על כל השטח. לא הרבה השתנה בעשורים שחלפו מאז: עימותים צבאיים, פיגועים וחילופי אש מעבר לגבול הם חלק מהשגרה באזור.
הודו מאשימה את פקיסטן בתמיכה בארגוני טרור אסלאמיים ששואפים לעצמאותה של קשמיר או לסיפוחה לפקיסטן. פקיסטן טוענת מנגד שהיא רק תומכת בזכותם של תושבי קשמיר להגדרה עצמית, ודורשת שהסכסוך יוכרע במשאל עם בהתאם להחלטות האו"ם – צעד שאותו דוחה הודו.
המתח התלקח שוב ושוב, ורק החריף מאז שהודו השיגה נשק גרעיני בשנות השבעים ופקיסטן נעשתה גרעינית גם היא ב-1998. כל עימות גדול מאז – ובמיוחד מלחמת קרגיל ב-1999 והפיגוע בפולוואמה ב-2019 – נשא עימו סכנה ממשית להסלמה הרסנית.
היסטוריה של מלחמות ועימותים
פשיטות צבאיות, דיכויים משטרתיים ופיגועי טרור פרצו שוב ושוב בין שתי המדינות, החל במלחמת הודו-פקיסטן הראשונה שהתחוללה בין 1947 ל-1948 והסתיימה בהפסקת אש בתיווך האו"ם לאורך קו הגבול בקשמיר.
מאז פרוץ המלחמה האחרונה בשנת 1999 קשמיר נותרה אחד האזורים בעלי הנוכחות הצבאית הגדולה ביותר בעולם. שתי שכנות הגיעו אל סף מלחמה נוספת כמה פעמים מאז, כולל בשנת 2019, כאשר לפחות 40 חיילים הודיים נרצחו בפיגוע התאבדות בקשמיר. הודו האשימה את פקיסטן בפיגוע, וארגון טרור אסלאמי שממוקם בפקיסטן קיבל אחריות. פקיסטן מסרה שהארגון, ג'יש-י-מוחמד, הוצא מחוץ לחוק באופן רשמי, אך גורמים הודיים ואמריקניים אמרו שהוא ממשיך לפעול במדינה גם היום.
בעקבות הפיגוע ב-2019 ביצעה הודו תקיפות אוויריות בתוך שטח פקיסטן. פקיסטן השיבה אש ויירטה מטוס הודי, שהטייס שלו נפל בשבי, ומאוחר יותר הוחזר כמחווה לשלום. גם כן בעקבות הפיגוע, החליטה ממשלת מודי לבטל את מעמדה האוטונומי של ג'אמו וקשמיר ולהכפיף אותה ישירות לממשלה הפדרלית.
לאן הולכים מכאן?
החשש הגדול סביב אירועי השבוע האחרון בקשמיר איננו רק שהודו ופקיסטן שוב ניצבות על סף עימות, אלא שהעימות הזה יתווסף למצבי מלחמה ומתיחות שקיימים כבר בנקודות שונות בעולם, ורק יחריף משברים קיימים. בזמן שרוסיה ואוקראינה ממשיכות להילחם באירופה, ישראל נלחמת בשלוחותיה של איראן וסין מאיימת תמיד על טייוואן, המתיחות בקשמיר פרצה בזמן שהמעצמות הגדולות עסוקות בזירות אחרות.
מומחים העריכו השבוע בתקשורת הבינלאומית שהודו שוקלת תגובה צבאית "כירורגית" – תקיפות אוויריות מוגבלות, פשיטות של כוחות מיוחדים, או תקיפות ממוקדות על תשתיות טרור הסמוכות לגבול. מטרתם של צעדים כאלה היא לשדר עוצמה ולספק את דרישת הציבור לנקמה, מבלי להסלים למלחמה כוללת.
אך מה שייפתח כפעולה מוגבלת לא בהכרח יסתיים כך. שר ההגנה הפקיסטני הזהיר בגלוי כי כל פעולה הודית תיתקל בתגובה שוות ערך ואף חמורה יותר. נוכח הלהט הלאומני המתעצם בשתי המדינות – והעובדה שהכוחות כבר מחליפים אש לאורך קו השליטה – הסיכון להסלמה מהירה מוחשי ביותר.
לשתי המדינות ישנם ארסנלים גרעיניים, ואף שמנהיגיהן נזהרו בעבר מלחצות את הסף האחרון הזה, קצב התגובות והלחץ הציבורי עלולים להוביל להידרדרות חסרת שליטה. כאשר פקיסטן מרגישה מבודדת דיפלומטית, הודו זוכה לאהדה בינלאומית והעולם טרוד בזירות אחרות, ניו-דלהי עשויה לחשוב שמרחב התמרון שלה גדול מאי-פעם, וחוסר האיזון הזה עלול להסתיים באסון.
כיצד המצב משפיע על ישראל?
לישראל אין מעורבות ישירה בעימות בדרום אסיה, אך בהחלט יש לה אינטרסים שם. ראשית, ישראל מקיימת קשרים עם הודו שהולכים ומתהדקים בשנים האחרונות, בעיקר בתחומי הביטחון, הטכנולוגיה והמודיעין. עימות גדול עלול להסיט את תשומת לבה של הודו פנימה, לעכב פרויקטים אסטרטגיים משותפים, ולהקפיא זמנית את מעורבותה הגוברת של הודו בזירה הבינלאומית – כולל במזרח התיכון, שבו האינטרסים הישראלים וההודיים חופפים לא אחת.
במקביל, סביר להניח שישראל עוקבת בדריכות אחר המתרחש בפקיסטן, לא רק משום שהיא בעלת יכולת גרעינית אלא גם בשל קשריה עם ארגונים אסלאמיים קיצוניים. לפי הערכות של גורמים ביטחוניים ומרכזי מחקר אסטרטגיים, חוסר יציבות בפקיסטן – במיוחד אם יתפתח בעקבות תבוסה צבאית או משבר כלכלי חמור – עלול לחזק תנועות ג'יהדיסטיות בתוך המדינה ולהגביר את חוסר היציבות באזור, בעיקר באיראן, באפגניסטן ובחצי האי ערב.
בנוסף, אמנם מדובר בתרחיש נדיר אך האפשרות לשימוש בנשק גרעיני אינה תיאורטית בלבד. בתרחיש הבלהות של הידרדרות בלתי נשלטת, עימות גרעיני יהיה קטסטרופלי – לא רק לדרום אסיה אלא לעולם כולו. הפגיעה ההומניטרית תהיה אדירה, והנזק מקרינה רדיואקטיביות יפגע בחלקים נרחבים מהודו ופקיסטן ואף עלול להתפשט אל מחוץ לאזור. מחקרים מצביעים על כך שגם חילופי מהלומות גרעיניות מוגבלים עלולים לשבש את דפוסי האקלים, לגרום להתקררות גלובלית זמנית, ולערער את החקלאות והמסחר בעולם – תוצאות שלא ייחסכו מהמזרח התיכון, כולל ישראל. למרבה המזל מדובר בתרחיש קלוש ביותר, ומנהיגי שתי המדינות כנראה מודעים היטב להשלכותיו ההרסניות.
