שנתיים עמלו ראשי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) על תוכנית מדינית חדשה. מיטב המוחות, אלופים בצבא ואנשי מחקר ופוליטיקאים בדימוס, בראשם האלוף (במיל') עמוס ידלין, ראש אמ"ן לשעבר, ישבו על המדוכה. התוצאה היא תוכנית מינימליסטית, שמבוססת על פעולה חד־צדדית שנראית קשה לביצוע. היא מבטאת ייאוש הרבה יותר מאשר תקווה.
ידלין וחבריו מיואשים מהפלסטינים וטוענים כי במצב שנוצר אי־אפשר להגיע לשלום. את יוזמת ז'נבה שהושקה ב־2003 שום פלסטיני לא יקבל היום, בעיקר לא חמאס שלא מכיר גם באוסלו. ידלין טוען כי חמאס חזק יותר מאבו־מאזן, גם בגדה.
ההיגיון מאחורי התוכנית החדשה הוא למנוע מהפלסטינים את השליטה בתהליך המדיני ובקביעת גורלנו כאן. משום כך מבקש ידלין לבצע מהלכים ישראליים מיידיים ולקבוע עובדות בשטח: להשלים את גדר הביטחון, להגביר את הבנייה בגושי ההתנחלויות אבל להקפיא את הבנייה בהתנחלויות מעבר לגושים. הוא מציע להציף את הפלסטינים בהטבות כלכליות, באזורי תעשייה ובתשתית כבישים ומחלפים שייצרו רצף טריטוריאלי נטול מחסומים. השאלה האם כדאי להשקיע מיליארדים במדינה שידלין טוען כי תיפול בסוף לידי חמאס, נשארת פתוחה. מה שברור, הוא לא רוצה לראות שם את עזה ב'.
אגב, ידלין מניח כי התוכנית שלו זהה כנראה ל'דיל המאה' שרוקם נשיא ארה"ב טראמפ. יש כאן גילוי, אם ניקח ברצינות את מי שנחשב לאחד מאנשי המודיעין הטובים שהיו כאן.
ידלין וחבריו ב־INSS מאשימים את הפלסטינים, אבל אין להם טענות נגד ישראל, שהציפה את השטח בהתנחלויות לאורך עשרות שנים, ולא רצתה באמת לעשות שלום, לסגת מהשטחים ולהעניק להם מדינה. השרה גילה גמליאל הקצתה לאחרונה מיליון וחצי שקל רק כדי לתעד ולהלל את אתוס ההתנחלות. ידלין טוען כי פינוי 100־150 אלף מתנחלים שחיים מחוץ לגושים עדיין אפשרי. לדעתי זו אחיזת עיניים, כי אין מי שיכול או שרוצה לפנות את קריית־ארבע, בית־אל, שילה, עמנואל ועפרה.
ראש אמ"ן לשעבר מאמין שנתניהו עוד יאמץ את תוכניתו, יפרק את השותפות עם הבית היהודי ויזכה לאמון כללי של הציבור לפני הבחירות כדי לשמור על המדינה היהודית. אני טוען שנתניהו לא יעשה שום מהלך פוליטי בימים אלה ובכלל נגד בעלי הברית שלו מהימין, ולא ייטוש את הליכוד או את כחלון והחרדים. אין לו גם סיבה אידיאולוגית מיוחדת. בדיוק כמוהם, נתניהו לא רוצה להקפיא התנחלויות. הוא רוצה לכבוש.
לדבריו, ידלין רוצה ליצור בישראל מדינה יהודית, דמוקרטית, בטוחה וצודקת. "אנחנו נעשה את שלנו, ואם הפלסטינים ירצו, הם תמיד יוכלו להשתתף בתהליך ולקבל מדינה, אבל הזמן יפעל לרעתם". ואיך תיראה המדינה הזאת? מה תהיה בירתה אם וכאשר הם יתרצו? שמעתי את ידלין חוזר השבוע על האמירה של הנשיא קלינטון, "שכונות יהודיות בירושלים יישארו יהודיות, וערביות יישארו ערביות". אני חושב שזו שטות מוחלטת. כי מה זה ראס אל־עמוד (מעלה־הזיתים), או סילואן (עיר דוד), או שייח'־ג'ראח (שמעון הצדיק) – שכונות יהודיות, ערביות או מעורבות ללא תקנה?
ואיפה בדיוק יעבור הגבול הבינלאומי בירושלים, שיחצוץ בין שתי המדינות? אין מצב, לא בשטחים ולא בירושלים. אנחנו אחוזים זה בגרונו של זה. א"ב יהושע כבר הבין את זה. גם איתן כבל. גם ידלין יבין.
