הכנסת העשרים תיאסף אל אמותיה בחודש הבא. תעודת הפטירה הרשמית טרם הוצאה, אבל סיבת המוות כן: בנימין נתניהו לא רוצה בחירות במועדן, כי המשמעות היא שכתב האישום יתפוס אותו באמצע הרכבת ממשלתו החמישית, ויסכל אותה; הוא מעוניין להגיע אל האישום הבלתי נמנע עם ממשלה טרייה ופוליטיקאים מותשים: קואליציה שזה עתה הורכבה ממפלגות שיעשו הכול כדי להימנע מעוד בחירות.
אז למה לא עכשיו? מדוע נתניהו עדיין מדבר על רצונו להימנע מבחירות במידת האפשר? כי הוא רוצה להשלים תחילה את הליך המינויים הבכירים, דבר שלא יתאפשר בממשלת מעבר. השבוע מינה נגיד חדש לבנק ישראל; בשבועיים הקרובים יובאו לממשלה שמות של רמטכ"ל ומפכ"ל. בנושא הראשון אין לו ככל הידוע הסכמה עם ליברמן, אבל ההנחה היא שזו תימצא יחסית מהר; השני ימונה בלי היוועצות עמו, במצוות היועמ"ש. עקב העיכוב באיוש הוועדה למינויים בכירים, אחד ימונה לכל המוקדם ביום ראשון הבא, השני בזה שלאחריו. זה כבר יומיים לפני הבחירות המקומיות, אז יחכו שגם הן תעבורנה. ואז, בנובמבר, תפוזר כנראה הכנסת.
הראיות המרשיעות נרשמו מפיו של נתניהו עצמו, בפורום ראשי הקואליציה. כשנשאל אם התערב במשבר הגיוס והשיב "טרם הספיקותי", התעורר חשד כבד שהוא לא בעניין. הזהו נתניהו? האיש שמסוגל לכנס ישיבות בשתיים בלילה כשהוא רוצה לפתור נושא? וכשנתניהו הזכיר פתאום שיש בעיה גם עם חוק הגיור, החשש התחלף בוודאות: כל מה שצריך כדי לפתור את המשבר הזה הוא הודעה סתמית לבג"ץ. באביב שעבר סיכלו השותפים הקואליציוניים את כוונתו ללכת לבחירות, אבל בשביל כמה חודשים זה לא שווה את המאמץ.
קו ההגנה האחרון
בשנת 1993 דנה הכנסת בהסרת חסינותו של סגן השר רפאל פנחסי מש"ס כדי להעמידו לדין בעבירות על טוהר המידות. רוב מוחלט של חברי הכנסת הצהירו בעיתונים שיצביעו בעד, ובקלפי החשאית הצביעו נגד. אחד מהם היה כנראה גם ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין. לש"ס הוא הזדקק בקואליציה, ואת היועמ"ש לא העריך במיוחד.
פנחסי לא היה המקרה הראשון, אבל לבטח הבוטה מכולם. סערה גדולה קמה בציבור, והכנסת הוכתרה כמועדון סגור ששומר על חבריו שסרחו. הליכוד יזם הצעת חוק להפיכת ההצבעה לגלויה. "אני מתכוון במפגיע לבקש לגרוע מזכות השתיקה והרמייה שיש בהצבעה חשאית", אמר נציג המפלגה. "חברי הכנסת, אין עוד הצבעות במחתרת, אין עוד הצבעה שהיא הצבעה דו־פרצופית".
אם בנימין נתניהו יצליח בעוד כשנה לעשות את הלא ייאמן ולהימנע מכתב אישום בזכות שמירת חסינותו, הוא יצטרך להודות למזלו הטוב על שינוי החקיקה הזה. בהצבעה חשאית, רבים מבכירי מפלגתו וחברי ממשלתו היו שמחים לתמוך בהסרת החסינות; אבל אימת דעת הקהל הימנית והליכודית תשלח אותם להצביע בעדו. הרי זה מה שקרה כאן בשנתיים האחרונות: רוב האנשים שנתניהו רואה בממשלה ובסיעה היו מתים לשלוח אותו הביתה, אבל בלחץ הפעילים והציבור העניקו לו גיבוי מוחלט גם אחרי שתי המלצות לשוחד ושלישית בדרך. זו תהיה הצבעה גלוית יד, אבל לא גלוית לב.
האפשרות לחסינות הגיעה בדיוק כשנראה ששאר האפשרויות הופכות תיאורטיות. הסיכוי שהמלצות המשטרה "ייזרקו לפח", כמו שהבטיח נתניהו עצמו בחנוכה אשתקד, מתמזער מדי יום. הנחת העבודה היא שאיחוד התיקים יניב לפחות אישום אחד, כנראה שניים, אולי אפילו שלושה.
החוק הצרפתי הוא תרחיש שקיים בתקשורת אבל לא במציאות. נתניהו עצמו יודע שאין שום סיכוי להעביר בארבע קריאות חוק יסוד רטרואקטיבי ופרסונלי. כיכר רבין תתמלא מדי מוצ"ש, וחלקים בקואליציה יתפוררו תחת הלחץ. אבל יותר מזה: היועמ"ש יכול לזרז את הגשת כתב האישום עוד לפני שהכנסת תסיים את החקיקה.
התרחיש השלישי הוא כהונה תחת כתב אישום, אבל זה נראה בלתי אפשרי. לא רק מעשית, אלא גם פוליטית. אחרי אורלי לוי התייצב השבוע גם משה כחלון בפני המצלמות, ובמילים חדות ומהירות חתך את האפשרות הזאת. ייתכן שזו הייתה דרכו לבצע תג מחיר לנתניהו, שהשתלט על מסיבת העיתונאים של מינוי הנגיד ופתח אותה לשאלות בכל תחום. כחלון נטש באמצע האירוע. מילים הן דבר הפיך, במיוחד אחרי בחירות, אבל כאן ממילא מדובר באירוע קיצון. ספק אם נתניהו ירצה לשבת על ספסל הנאשמים ועל כס ראש הממשלה במקביל. כל חולשה פוליטית שלו תקרין על משפטו וכל חולשה במשפט תקרין על מצבו הפוליטי.
אפשרות ההיצמדות לחסינות סבירה יותר. כנסת בשנה הראשונה יכולה לסיים את ההליך בתוך שבוע. אם זה נשמע לכם מופרך וקיצוני, ברוכים הבאים לפוליטיקה של 2018, המופרכת והקיצונית. הליכוד יהיה שם, הבית היהודי גם כן, דרעי וליברמן לא נראים כמי שבוער להם להגן על שומרי הסף, ולחרדים ממילא לא אכפת להכות במערכת המשפט השנואה עליהם.
אבל כדי להגיע לשם, נתניהו עדיין צריך לזכות בבחירות. ולא סתם לזכות: גם להביא מספר מרשים של מנדטים, קידומת 3 חובה, גם כדי לשמור על כוחה של הקואליציה הנוכחית, ולמנוע מעריק או ממורמר או סתם מישהו שחושב שהוא צריך לעמוד לדין לסכן אותו.
לכן הבחירות הקרובות לא צריכות להיות צמודות כדי להיות דרמטיות. אל תתנו להפרשי הגובה בין העמודות של הליכוד ויש עתיד להרדים אתכם: נתניהו לא מתמודד מול לפיד או גבאי או גנץ. הוא מתמודד מול 1000, 2000 ו־4000, על עתידו. גם הקרב הזה עשוי להיות צמוד משנראה. לפי סקר מקור ראשון, במקרה של איחוד בין גנץ ללפיד (וכמעט בטוח שאיחוד כלשהו יתרחש במרכז־שמאל) הם יזנקו ל־24 ויצמצמו את הפער מהליכוד לשישה מנדטים. השנה הקרובה, וזו לא קלישאה, תהיה גורלית.
