אם אספר על פחד, איומים, מעצרים וביוש ציבורי שממיטים על אינטלקטואלים ומנהיגי דת שמעיזים להביע את דעתם, ואז אומר לכם שאני מערב הסעודית, האם תופתעו?
עם עלייתו לשלטון של הנסיך הצעיר מוחמד בן־סלמן, הוא הבטיח להוביל באהבה רפורמות חברתיות וכלכליות. הוא דיבר על כך שארצנו תהיה פתוחה וסובלנית יותר, ונדר לטפל בדברים שמונעים את התקדמותנו, כמו למשל האיסור על נהיגת נשים.
אך כל מה שאני רואה כעת הוא גל נוסף של מעצרים. בשבוע שעבר דווח על כ־30 בני אדם שנעצרו בידי הרשויות לקראת עלייתו של הנסיך יורש העצר לכס המלכות. חלק מן העצורים הם חבריי הטובים. המאמץ לאסור אותם מייצג את ה"שיימינג" הציבורי שעורכים לאינטלקטואלים ומנהיגי דת שמעיזים להביע דעות סותרות לאלו של מנהיגות המדינה.
הסצנה הייתה דרמטית: אנשי ביטחון רעולי פנים הסתערו על בתים ומצלמות בידיהם, הסריטו כל דבר והחרימו מסמכים, ספרים ומחשבים. הנעצרים נאשמים בקבלת כסף קטארי ושותפות בקשר אנטי־סעודי שנתמך בידי קטאר. אנשים אחרים, ובהם אני עצמי, נמצאים בגלות עצמית ועלולים להיעצר אם יגיעו הביתה.
מצער אותי לשוחח עם חברים סעודים באיסטנבול ובלונדון שנמצאים גם הם בגלות. יש לפחות שבעה מאיתנו – האם אנחנו נהיה הליבה של גלות סעודית? אנחנו מבלים שעות רבות מספור בשיחות טלפון, בניסיון להבין את גל המעצרים שכלל את חברי, איש העסקים וכוכב הטוויטר המהורהר אסאם אל־זאמיל. רק ביום שלישי שעבר הוא שב לביתו מארה"ב, לאחר שביקר שם כחלק ממשלחת סעודית רשמית. מהר כל כך אפשר לעבור לצד הרע של ערב הסעודית.
כל זה מזעזע למדי, אבל זה לא היה כך תמיד במדינה שלי. ב־2003 ושוב ב־2010 פוטרתי מעבודתי כעורך העיתון אל־ואטאן ה"פרוגרסיבי". במשך השנים גם עבדתי כיועץ תקשורת לנסיך טורקי אל־פייסל, השגריר הסעודי לבריטניה ולאחר מכן לארה"ב. אולי נשמע מוזר שהמדינה מפטרת אותך ואז מעסיקה אותך בתפקיד חוץ, אך זהו באמת הפרדוקס הסעודי. במובן הברור ביותר, ערב הסעודית מנסה למתן את נקודות המבט הקיצוניות הן של הליברלים הן של אנשי הדת השמרנים. המעצרים פוגעים בשני הקצוות.
מדוע נפוצה כל כך אווירת הפחד והאיומים כשמנהיג צעיר וכריזמטי מבטיח רפורמות שייחלו להן זמן רב, שיגרמו לצמיחה כלכלית וידרבנו את כלכלת המדינה שלנו? הנסיך יורש העצר הוא פופולרי, ותוכנית הרפורמה שלו קיבלה תמיכה מרוב 30 אנשי הדת, הסופרים וכוכבי הרשתות החברתיות שנעצרו באישון לילה.
בחודשים האחרונים ערב הסעודית יישמה מדיניות חדשה וקיצונית של התנגדות ברורה לאסלאמיזם ועידוד אזרחים להלשין זה על זה. מי שנעצרו היו כלולים ברשימות השחורות של הממשלה. בעלי טור מקורבים לממשל דרשו שוב ושוב שאסלאמיסטים "יימחקו". אין זה סוד שהנסיך שונא את האחים המוסלמים, אך תמיד חשבתי שאירוני לשמוע בכיר סעודי תוקף אסלאמיסטים, מכיוון שערב הסעודית היא אמו של האסלאם הפוליטי, ואפילו מגדירה את עצמה כמדינה מוסלמית ב"חוק הגבוה" שלה (אנו נמנעים מההגדרה "חוקה" בגלל הפירוש החילוני למילה, ומעדיפים לומר שהקוראן הוא החוקה שלנו).
ללא קשר לשאלת זהותו של מי שמכוונים נגדו, זה לא מה שערב הסעודית זקוקה לו כרגע. אנחנו במהלך שינויים כלכליים משמעותיים שזוכים לתמיכה ציבורית, שינויים שישחררו אותנו מתלות מוחלטת בנפט וישיבו אותנו לתרבות של עשייה וייצור. זהו תהליך כואב מאוד. טוב יהיה אם מוחמד בן־סלמן ישמע חוות דעת תומכות וביקורת בונה מצד אישי ציבור וכלכלנים, אנשי דת, אינטלקטואלים ואנשי עסקים אחרים, שבמקום זאת נסחפו בגל מעצרים.
אני וחבריי שחיים מחוץ למדינה מרגישים חסרי אונים. אנחנו רוצים שמדינתנו תפרח ומייחלים לחזון 2030. אנו לא מתנגדים לממשלה, ואכפת לנו מאוד מערב הסעודית. זהו הבית היחיד שאנחנו מכירים ורוצים. ובכל זאת, אנחנו האויב. תחת לחץ ממשלתי, מו"ל אחד מהעיתונים היומיים הנפוצים ביותר, אל־חיאת, ביטל את הטור שלי. הממשל חסם אותי בטוויטר כשהזהרתי נגד חיבוק חם מדי לנשיא הנבחר טראמפ. לאחר מכן ביליתי שישה חודשים בשתיקה, מהרהר על מצב המדינה שלי ועל ההחלטות הקשות שלפני.
כאב לי לפני כמה שנים כאשר כמה מחבריי נעצרו. לא אמרתי כלום אז מכיוון שלא רציתי לאבד את עבודתי או את חירותי. דאגתי למשפחה שלי.
היום בחרתי באפשרות אחרת. עזבתי את ביתי, משפחתי ועבודתי, וכעת אני מרים קול. אם הייתי עושה אחרת הייתי בוגד במי שנרקבים בכלא. אני יכול לדבר בעוד רבים אינם יכולים. אני רוצה שתדעו שערב הסעודית לא תמיד הייתה כפי שהיא עכשיו. לנו הסעודים מגיע יותר.
