גם מי שלא מכיר חברים או קרובי משפחה שעברו סכסוך גירושין מכוער, ורק קרא פסקי דין של בתי הדין הרבניים או של בתי המשפט לענייני משפחה, נדהם לעיתים מעומק המצולות שבני זוג נואשים מסוגלים להגיע אליהן. אנשים נוטים לאבד את בוחן המציאות ואת השיפוט הרציונלי כשהבית שלהם נחרב, והאמון שלהם בעצמם ובזולתם קורס. מיצי התסכול והזעם מרעילים את הגוף ומחלחלים לתאים האפורים שבמוח, ומערכת קבלת ההחלטות משתבשת.
"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה", כתב לב טולסטוי בפתח הרומן הגדול שלו 'אנה קרנינה'. כל סיפור הוא אמנם עולם בפני עצמו, אך יש לא מעט קווי עלילה משותפים לזוגות רבים. הנפוץ ביותר הוא שינוי הצורה הגיאומטרי במערכת הזוגית: זה מתחיל מבני זוג שלא מצליחים לייצר תקשורת אפקטיבית. הם חיים בקווים מקבילים, ולא נמצאים שם זה בשביל זה. כבר לא כיף להם ביחד. טיפול זוגי לא תמיד מועיל, ומצוקת הבדידות גורמת לקו הישר שבין הנקודות לשנות צורה ולהפוך למשולש. במקרים מורכבים יותר, כששני הצדדים מחפשים פיצוי רגשי, הוא הופך למרובע.
זה רע, זה עצוב, אבל בתרחיש חיובי זוגות לומדים להתמודד עם זה. ב'טובים השניים' – ספרה המפורסם של כוהנת הזוגיות הישראלית־אמריקנית ד"ר קלייר רבין – היא מתייחסת אל הרומן כשלב בלתי נמנע כמעט בנישואים, ומתארת תהליכי ריפוי ותיקון שזוגות עברו בעקבות חשיפת השבר. אבל לפעמים הנס לא מתרחש, והסדק מתרחב ומטביע את הספינה. כשלסיטואציה הזו נכנסים דגי פיראנה טורפים, חוקרים פרטיים רעבים וכרישים משפטיים שמריחים דם, הסוף נראה רע.
עד כאן היו אלה שישים שניות של תובנות אלמנטריות כלליות על החיים ועל המצב הזוגי, ומכאן לפרשייה התורנית. ראש לשכת עורכי הדין, אפי נווה, נשוי קרוב לעשור. לבני הזוג נולדו חמישה ילדים, והיחסים ביניהם עלו על שרטון לפני כשנתיים וחצי. זה מספר חודשים הם חיים בנפרד. בכמה הזדמנויות בתקופה האחרונה התבטא נווה כי הוא "עובר תהליך גירושין מכוער ומדמם". אנחנו לא יודעים דבר על הפרטים בסכסוך הספציפי, שכן נווה ממאן להתראיין על התיק הפתוח ועומד.
מה אנחנו כן יודעים? את הפרטים הביוגרפיים הכלליים של השחקנים, ואת העובדות היבשות שדלפו מגורמי החקירה בשבוע האחרון. אלו פיסות פאזל שניתן לצרף, ולהרכיב קלסתרון משוער של הסיפור. לנווה יש בת זוג, והשניים יצאו לחו"ל בתקופת החגים. האישה הייתה מבועתת מהאפשרות שחוקרים פרטיים דולקים בעקבותיה, וישתמשו ביציאתה מהארץ כראיה נוספת לכתב תביעה אישי שהוגש נגדה.
החתמת הדרכון בביקורת הגבולות מקנה ברקוד שעמו אפשר להתקדם במסלול, וניתן רק להסיק שהיא הגתה פתרון: להיצמד לבן זוגה ולעבור יחד עמו מבלי להזדקק להחתמת הדרכון. בדרך זו, כך האמינה, החוקרים הפרטיים לא ידעו שהיא יצאה מהארץ ולא יוכלו להשתמש במידע כדי לסבך אותה בערכאות. התרגיל עבד בהלוך, אך לא צלח בחזור.
ללא ספק, מדובר ברעיון אידיוטי. כל בר בי רב יודע שהמעברים מרושתים במצלמות, והבַקרים במקום פוקחים עיניים. אילו היה בפרקליטות נוהל הגשת כתב אישום על טמטום, זה האירוע הקלאסי. את העובדות זה לא משנה: לא מדובר בעובדת זרה, או באדם שהוצא נגדו צו איסור כניסה או יציאה מהארץ. בת הזוג של נווה לא הפיקה שום רווח כספי או אחר ממעבר הגבול ללא החתמת דרכון. כל מה שהניע אותה היה היסטריה, חרדה ובעתה. העבירה הפלילית, ככל שישנה, היא מינורית.
סכסוך גירושין הוא תמיד מורכב. ברוב המוחלט של המקרים אין טובים מול רעים, אלא תרומה מתמשכת של שני צדדים למשבר מתגלגל. כששומעים את שני הצדדים עד הסוף, מגלים שלכל עץ יש פלי ולכל מטבע צד שני.
אפי נווה הוא כנראה לא הבאבא סאלי, ועל השגיאות שעשה הוא שילם ומשלם בריבית דריבית. אבל בין זה ובין הדימוי הפלילי האפל שגורמים פוליטיים ותקשורתיים ניסו להדביק לו – המרחק עצום. אין כאן לא שוחד, לא טובות הנאה, לא קבלת דבר במרמה ולא שום דבר שקרוב לזה. גם הפרקליט האקטיביסט ביותר יתקשה לגבש פה כתב אישום. הסיפור כאן הוא טרגדיה משפחתית כואבת שצריכה להיפתר על ידי הצדדים הרחק מאור הזרקורים, בעיקר למען שלום הילדים.
בעבור לא מעט גורמים במערכת, הפרשה מהווה הזדמנות לקעקע את הברית שנכרתה בין אפי נווה לשרת המשפטים איילת שקד, ולמנוע את המשך קידום הרפורמות השמרניות במשרד, או את המינויים הנוספים של שופטים שמרנים. כשהערפל יתפזר הם יגלו שלא בטוח שהרכבת הזו תביא אותם אל היעד. ובנוגע לערכי המשפחה: המערכת הפוליטית לא הקיאה מתוכה שורה ארוכה של בכירים, בהם ראשי ממשלה ושרים, שעמדו במרכזן של פרשיות משפחתיות עם קווי עלילה דומים. נווה כנראה לא יהיה הראשון.
