סקר 'מקור ראשון' בשבוע שעבר הוכיח, עד כמה שסקרים הם הוכחה למשהו, שהשבירה ימינה הזיקה לאבי גבאי. עכשיו יש לו בעיה כפולה: מצביעי ימין לא מאמינים לו, מצביעי שמאל כן מאמינים לו, והמנדטים נוזלים לכל עבר. בכל זאת, לפי שעה, גבאי בשלו. כמעט אחרי כל נפילה בעוטף עזה הוא מתבטא בתקיפות ימנית נגד האיפוק הישראלי.
"במקום לירות לעבר מוצב ריק אני מציע לפגוע במפקדים המקומיים שמהאזורים שלהם נורות רקטות", אמר השבוע לכתב ערוץ 20. לפני שבוע התבטא בסגנון דומה אחרי מטח הפצמ"רים שנורה בעצרת של משפחת אורון שאול. גבאי וחבריו למפלגה אוהבים במיוחד להגחיך את שר הביטחון אביגדור ליברמן, שכאיש אופוזיציה הטיף למיגור שלטון חמאס בעזה, והיום פורס חסות מיניסטריאלית על מדיניות האיפוק בדרום. אין ספק שאם גבאי וחבריו יתיישבו פעם ליד הגאי השלטון גם הם יעדיפו נשיכת שפתיים על מתקפה, אבל כרגע הם יותר ליברמן מליברמן. מבקר המדינה עוד לא פרסם כאן אף פעם דו"ח ביקורת מקיף על העמדת פנים והבטחות שווא.
כשממשלת ישראל ויתרה על עזה ב־2005 היא השאירה שם הבטחה להגיב בעוצמה על כל התגרות עתידית. כבר אז היה ברור שמדובר במילים ריקות. צה"ל לא יצא מהרצועה כדי לכבוש אותה מחדש למחרת. הוא נסוג כדי לנתק מגע ולאפשר לעצמו את מנעמי ההבלגה. מבצעי צוק איתן למיניהם התרחשו רק כשהעניינים יצאו מכלל שליטה או כשהגיעו מים עד נפש. כרגע זה לא המצב. העניינים טרם יצאו מכלל שליטה, ונכון לשעת כתיבת המילים הללו גם לא הגיעו מים עד נפש. תושבי מערב הנגב סובלים במנות קטנות, והם ימשיכו לסבול גם בשנים הקרובות, כי אחרי עקירת גוש קטיף נגזר עליהם למלא את תפקיד השכפ"ץ האזרחי בנגב המערבי במקום ההתנחלויות שהוכחדו. מדינת ישראל של המאה ה־21 לא רוצה לחזור לעזה, ומוכנה לשלם את המחיר הכרוך בכך. תפיסת הביטחון שלה מתבססת על אמצעי מיגון משתכללים והולכים, לא על מתקפה.
מפלגת העבודה היא אמה־הורתה של התפיסה הזו. מנהיגיה הביאו לעולם את רעיונות ההיפרדות. היושב־ראש התורן שלה דוגל בהם גם היום. לא ברור מנין הוא שואב את תעצומות ההשתלחות באיפוק הישראלי בדרום. השבוע הוא הצליח לקומם אפילו את הרמטכ"ל, ולגרום לו למתוח ביקורת נדירה על הדרג הפוליטי. "אני שומע הצהרות שבעיניי הן אינן אחראיות, להגיב במקסימום כוח על רקטות שנורות מכיוון עזה, זה לא הדבר הנכון לעשות", עקץ רב־אלוף איזנקוט בהרצאה במרכז הבינתחומי בהרצליה. אילו השמיע הצהרה דומה לפני שנתיים, היינו כולנו בטוחים שהוא מתכוון לליברמן, אבל השבוע היה ברור שהוא מתכוון לאבי גבאי. יו"ר העבודה לא הצליח להלך אימים על חמאס, רק להרגיז את הרמטכ"ל.
אגב, בשמאל חושדים שנתניהו עלול בכל זאת לצאת למבצע בעזה כדי להסיח את הדעת מחקירותיו, אבל לפי תקדים אולמרט ייתכן שהחקירות משפיעות על נתניהו באופן הפוך: הוא מתאפק כדי שלא יאשימו אותו בחימום הגזרה לצרכים משפטיים. השר לשעבר רוני בר־און גילה השבוע בתוכניתנו המשותפת בערוץ הכנסת שהשיהוי הממושך ביציאה למבצע 'עופרת יצוקה', למרות מטחי הטילים אז בדרום, נבע מחששותיו הכבדים של ראש הממשלה אהוד אולמרט לצאת למלחמה בעיצומו של ההליך הפלילי נגדו. הוא העדיף להמתין להתהוותה של זעקה ציבורית נגד האיפוק, ורק אז הורה לצה"ל לצאת למערכה. כזכור, היא לא הייתה מזהירה במיוחד.
פיקוח שבת
כמו הרבה סערות אחרות בכוס מים, גם היוזמה של אריה דרעי להזעיק את יהודה גליק מהלוויית אשתו לכנסת, נטחנה פה עד דק. כל אויבי דרעי עשו עליו סיבוב, ובמיוחד אלה שבאופן מגעיל סירבו להתקזז עם גליק ועוד הציגו את הסירוב הזה כראיה למיומנות פוליטית. חלק גדול מהם היו מתפעלים עמוקות מחבר כנסת שקוטע 'שבעה' כדי להצביע בעד פתיחת מרכולים בשבת, אבל החוק של דרעי הפוך, ולכן הוא שילם ביוקר על יוזמתו הנמהרת. לגופו של עניין היא לא הייתה בעייתית באופן יוצא דופן. שר הפנים לא הכריח את גליק האבל לבוא להצבעה, הוא רק בדק את האפשרות שיבוא. אם חוק המרכולים אכן עשוי לצמצם במשהו את חילולי השבת בחוצותינו, אולי יש בכך גם היגיון הלכתי.
הליכוד במיטבו
כבר שנים רבות נהוג לקנטר כאן את הליכוד על היסוסיו להחליט מה הוא רוצה לעשות עם יו"ש, לספח או לנטוש. אולי תחליטו כבר, סונטת האופוזיציה תכופות במפלגת השלטון. אבל השבוע, אחרי שמרכז הליכוד הצביע סוף־סוף בעד סיפוח, היא התמלאה כעס ודיברה על "חרפה", "מתנה ל־BDS" ו"הנחת מוקשים".
"חמישה חברי מרכז שולטים במדינה", כעס יו"ר 'יש עתיד' יאיר לפיד. הוא כנראה התכוון לשבח שטרן, נתן אנגלסמן ועוד קומץ פעילי ריבונות שבישלו את האירוע ההיסטורי, אך זו הייתה הצגה פשטנית של הדברים. שטרן ושות' לא עשו שום דבר בכוח, רק בסבלנות. כאלף חברי המרכז יישרו איתם קו ובאו להצביע. נמאס להם מהסטייה המתמשכת של מנהיגיהם ממשנת התנועה. הם רוצים לחזור למקורות.
קריית נמל התעופה נבחרה באקראי לארח את הישיבה, אבל היה משהו סמלי במיקום. מיטב דוברי הימין לדורותיהם, ובראשם מנחם בגין, הזהירו תמיד מפני הפגזים והטילים שיתפוצצו בנמל התעופה בן־גוריון אם נעביר את אזורי יו"ש לשליטה ערבית. כידוע, הטילים הראשונים שהתפוצצו בנתב"ג שוגרו דווקא מעזה, אבל הדימוי נותר על כנו וגם הסכנה הביטחונית והמדינית. מאות הליכודניקים שהתכנסו שם ביום ראשון, מכורבלים במדי חורף, קראו לנבחריהם "להחיל את חוקי ישראל ואת ריבונותה על כל מרחבי ההתיישבות המשוחררים ביהודה ושומרון".
ניצן יהודה מסניף נהריה אמר לי שהיה עדיף לקיים את הישיבה ברוטשילד, קונטרה להפגנות השמאל. בכל מה שקשור להפגנת כוח פוליטית הוא צדק: ההתכנסות הליכודית בקריית נמל התעופה הייתה אכן מרשימה במידותיה הדמוגרפיות. אבל מכל בחינה אחרת – הוא טעה. לראשונה זה ימים רבים התכנס מרכז הליכוד לעסוק בענייני אידאולוגיה. טוב מאוד שלא ערבבו אותה בחקירות נתניהו. מפלגת השלטון שלנו זקוקה לשדרוג הערכי הזה כמו אוויר לנשימה. גם נתניהו עצמו זקוק. הוא לא התייצב אישית לאירוע, אך ודאי קיבל עדכונים על השיח ועל האווירה. למרות כל ההרפתקאות הפליליות שהליכוד עובר לאחרונה, היה שם מורל גבוה. "הליכוד במיטבו", חגג השר אופיר אקוניס.
נציגי יו"ש במרכז הליכוד נכחו במקום במספרים לא מבוטלים, כמעט כמו בתקופת פייגלין, אבל בהחלט לא היוו שם רוב. רוני שטרן הגיע מנפת כרמיאל, רפי פרץ מגבול הצפון, גמליאל חיים מאחיהוד וזאב בן־יוסף מירושלים. "יש ימין חילוני", חייך באושר חבר המרכז בעז העצני מקריית־ארבע כשבן־יוסף הכריז ש"השאלה הגדולה היא מה קורה אחרי הישיבה הזאת. כולנו חייבים להפעיל לחץ בלתי פוסק על מקבלי ההחלטות בממשלה להעביר מיידית חקיקה שתגשים בפועל את ההחלטה ההיסטורית".
"הליכוד ייבחן במעשים, ולא במילים", נאם גם ד"ר דוד טטרסקי מחיפה. ואכן, היו הרבה מילים בכנס, מילים ערבות מאוד לאוזניהם של חסידי שלמות הארץ באולם. יש להם חשבון היסטורי ארוך עם הליכוד, אבל הם עדיין רואים בו את אמצעי המיגון הפוליטי היעיל ביותר נגד מזימות הנסיגה. הם גם מאמינים שלמילים יש משקל מעשי מצטבר. שבח שטרן, שבתמורה להפקת האירוע קיבל את קצבת הזמן הארוכה ביותר מאחורי דוכן הנואמים, הזכיר שגם החלטת מרכז הליכוד מ־2002 נגד מדינה פלסטינית נחשבה בשעתה למלל חלול, אך לימים התבררה כמצע מחייב: "לכל מי ששואל אותי מה ערכה של החלטת מרכז ליכוד, אני עונה שבמבחן התוצאה ההחלטה מ־2002 מיושמת עד היום. הקמתה של מדינת אויב בלב ארץ ישראל הולכת ומתרחקת גם בזכות ההחלטה ההיא".
להחלטה שהתקבלה השבוע פה אחד צפויה השפעה על נבחרי המפלגה. ובכלל, לשטרן ואנגלסמן יש השפעה. בעשור האחרון הם הצליחו לתרגם את עקרונות ההתנחלות לקונצנזוס בליכוד. נבחרת שרים וח"כים ארוכה התייצבה בכנס בנתב"ג ונשבעה שם אמונים למפעל ההתנחלויות ולעקרון הריבונות. לא כולם, אבל רובם. הליכוד פסע כברת דרך נוספת חזרה אל מחוזות נעוריו הרעיוניים שמלפני עידן ההתנתקות והסכם וואי. למרות התקדימים העגומים קשה לדמיין ממשלת ליכוד עתידית ממחזרת את אירועי 2005 בגוש קטיף. קל יותר לדמיין את היום שבו החלטת מרכז הליכוד השבוע תהפוך להחלטת ממשלה. אולי לא בקרוב, אבל גם לא מעבר לאופק הזמן.
"המשימה של הדור שלנו זה להסיר כל סימן שאלה מעל מפעל ההתיישבות", אמר גדעון סער. "זה נשמע כמו מפלגת ימין", סיכם בעז העצני.
מבחן תיאולוגי
תפילת הגשם בכותל, ביום חמישי שעבר, גררה גל גיחוכים אפיקורסי. הוא הזכיר קצת את עידן ההתנשאות הסוציאל־חילונית על המיעוט האמוני בשנות זוהרה של האפיקורסיות, לפני שישים־שבעים שנה, ואת הרטוריקה הווכחנית השדופה ששימשה אותה. איש העט והעמק מאיר שלו כתב ב'ידיעות אחרונות' ש"בעוד שר החקלאות, הרבנים הראשיים והשד יודע מי נושאים תפילת גשם לאלוקים (כך במקור – ח"ס), נשאתי אני תפילה דומה לבעל, ואם יהיה גשם בימים הקרובים, הוא יירד בזכותי ובזכותו".
והנה, בעוד מאיר שלו נושא תפילה לבעל, התגלגלה לידי בחסדי שמים אוטוביוגרפיה טרייה של איש עמק אחר, אמרי רון ז"ל ממשמר העמק.
רון היה מזכיר הקיבוץ הארצי, שמוצניק בכל רמ"ח אבריו, חבר כנסת מטעם מפ"ם. בין שלל חוויותיו המתועדות במסמך הוא מזכיר ויכוח נוקב שניהל בצעירותו עם חניכים מסורתיים באחת המעברות, נערים עולים מתימן. בלהט הוויכוח הכריז רון באוזניהם על מבחן תיאולוגי: הוא יחרף ויגדף נמרצות את היושב במרומים, ואם לא יקרה לו מאומה – סימן שאין יושב במרומים.
"אתם רואים", אמר להם אחרי ביצוע זממו בשלוש שפות, "לא קרה כלום".
"חכה, חכה", הם השיבו.
אחרי יומיים, מספר רון בספרו, הוא נזכר ששכח משהו בבית הוריו בקיבוץ, ומיהר לחזור לשם. "בעודי רץ על הדשא שליד ביתם, נתקלתי ברגע של חוסר תשומת לב בברז שבלט מעל פני האדמה. מעדתי והשתטחתי על הדשא. הכאב ברגלי הימנית היה נורא. במרפאה אמרו ששברתי שלוש אצבעות, והסיעו אותי לבית החולים בעפולה. יצאתי משם מגובס מכף רגל ועד ברך".
במשך תקופת הגיבוס ניסה המדריך הצעיר לחמוק ממפגש עם חניכיו, אך להפתעתו ולצערו הם הגיעו בהמוניהם למשחק כדורסל חשוב שבו צפה גם הוא מהיציע, בשבת אגב. "לפתע שמעתי צהלות ותרועות שאינן שייכות למשחק, ושמקורן לא באוהדי הפועל משמר העמק וגם לא באוהדי מכבי תל־אביב. נשאתי עיני לצדו השני של המגרש. בדיוק מולי ראיתי את קבוצת החניכים שלי שמחה ועולצת. כשפקחתי אוזני לרווחה לשמוע את שירתם, התברר לי שהם מפזמים בצעקה 'הוא בגבס, יש א־לוהים'".
