אי-צדק הוא חלק בלתי נפרד מחיינו, ואנו מתרגלים לקבל אותו מבלי משים באופן יומיומי. הוא מקבל פנים רבות, והדחקתו היא פעולה שאנו מתנסים בה כל הזמן. הדוגמאות רבות ונעות בין אלמוני שעוקף את פקק התנועה בשוליו, עמית לעבודה שמקודם על חשבון עובדים המוכשרים ממנו, ועד להחלטות שלטוניות שנראות לנו כנוגדות את ערכינו. אנו שלושה חברי סגל באוניברסיטה העברית, העסוקים בהוראה, הדרכת תלמידי מחקר, ומחקר בתחומינו השונים (היסטוריה של עם ישראל, פסיכולוגיה ופיסיקה). אנו רואים את עבודתנו כשליחות ציונית, ומתמודדים לא מעט עם ניסיונות להחרים אותנו ואת ישראל. החלטת המשרד לביטחון פנים לאסור את כניסתה של לארה אל-קאסם שהגיעה לישראל כדי ללמוד לתואר שני באוניברסיטה העברית, גרם לנו להפסיק את פעולת ההדחקה האוטומטית, ולכתוב ולהתנגד לעוול שנעשה בשם בטחון המדינה.
אין חולק שמצב המחקר האקדמי בישראל טעון שיפור. יש לנו הרבה במה להתגאות, אך זרי הדפנה נתמכים רבות ברמת השקעה ומדיניות שאינן קיימות עוד. בדירוגים בין-לאומיים מתדרדרות לאיטן האוניברסיטאות הישראליות. מאמצים אדירים הנתמכים גם בכספי ציבור נעשים על-ידי האוניברסיטאות, כדי לקדם את המחקר ואת מעמדן הבין לאומי. אחד המאמצים החשובים בכיוון זה הוא בינאום האקדמיה הישראלית. כיום, במוסדות מובילים בעולם תלמידים רבים מגיעים מעבר לים. תלמידים אלה נושאים עימם את בשורת ההשכלה שרכשו כשהם חוזרים לארצות מוצאם. המועצה להשכלה גבוהה זיהתה את נתיב הבינאום כמוקד להשקעה, והאוניברסיטאות בישראל מעודדות תלמידים מחו"ל להגיע וללמוד כאן.
חלק חשוב בהצלחתן של האוניברסיטאות בארץ תלוי במעמדן הבין-לאומי. הצלחתו של כנס מדעי בין-לאומי תלויה במוניטין המוסד המארגן אותו, והצלחת חוקרים תלויה אף היא במידה זו או אחרת במוסד שממנו הם מגיעים. בשנים האחרונות תנועות החרם הגלויות לצד אווירה אנטי-ישראלית מתווספות לקשיים בפניהם אנו עומדים. כדי להילחם בתופעה זו, צריך להתמיד ליצור עוד ועוד קשרי מחקר, ולהפיץ את המחקר המעולה שנעשה בארץ.
לארה אל-קאסם היא צאצאית לפליטים פלסטינים, ילידת ארה"ב, המתגוררת בה. היא סיימה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה בפלורידה, שם הייתה חברה בארגון סטודנטים פרו-פלסטיני ואף הובילה את התא המקומי. הארגון הארצי תמך בחרם על ישראל. לכאורה, אל-קאסם היא אישיות בלתי רצויה בארצנו, ללא קשר לקיומו של חוק בעניין או העדרו. למעשה, נרשמה לארה ללימודים לתואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים, סמל של המפעל הציוני מראשיתו. האם אפשר לתאר כי מובילת חרם על מדינת ישראל תרצה ללמוד במוסד שכזה? האם עצם הגעתה לגור וללמוד כאן אינם נגד החרם?
לארה קיבלה ויזת לימודים מהקונסוליה הישראלית. כפי שצריך לעבור כמה מדורי תשאול כדי להוציא ויזה כזו לארה"ב, אנחנו מקווים שתהליך האישור לוויזה ישראלית הוא דומה. למרות זאת, עם הגעתה לנתב"ג, גיגל מישהו מרשות ההגירה את שמה וקבע כי היא מסורבת כניסה לישראל עקב תמיכה בחרם. לא עזרו הצהרותיה כי היא אינה כזו כיום וכי לא תשתתף בפעילות פוליטית בארץ. המשרד לביטחון פנים נעמד כזקיף בשער המגן על ממלכת ישראל ממחריביה. בית המשפט דן רק ברלוונטיות החוק לאיסור כניסתה, אך גם השופט הצביע על הנזק הרב שנוצר במניעה זו, ועל כך שהחוק עצמו מציע להתיר כניסת אדם התומך ממש בחרם באם הנזק הנוצר למדינה גדול במיוחד.
במקרה זה הנזק אכן רב מאוד. במקום להשפיע לטובה על מי שבאה בכוונות מוצהרות להשתתף בתוכנית לימודים בישראל, מתנגדי ישראל ישתמשו במקרה כדי להוציא את דיבתה רעה. במקום להגדיל תכנית בין-לאומית, אנחנו מרתיעים מועמדים חדשים. החלטה זו פוגעת בחופש התנועה המדעי, באפשרות להחלפת דעות והרחבת אופקים וכך פוגעת במוניטין שלנו בעולם. גם מעמד משרד החוץ נפגע כאשר ויזה לישראל אינה מבטיחה כניסה אליה.
אנחנו שלושה חוקרים מפקולטות שונות. המקרה של לארה אל-קאסם גורם לנו לדאוג למדינת ישראל ולאוניברסיטאות. אנחנו מקווים שמי שצריך להחליט, ירד מהעץ עכשיו, וימנע את יצירת הנזק הרב.
כותבי הטור הם פרופ' חגי אייזנברג ממכון רקח לפיסיקה, פרופ' יונתן הפרט מהמחלקה לפסיכולוגיה ופרופ' אלישבע באומגרטן מהחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית.
