לעולם לא ישבע: נתניהו לא צריך את הכותרות החיוביות

נתניהו סיים את נאום המגניבים שלו בכנסת. התרועע עם העיתונאים במזנון ובסוף היום ניגש לצלם בחדרו סרטון תעמולה לקראת הבחירות המקומיות עם ראשי סיעת הליכוד בירושלים, אלישע פלג ואבישי בר־אושר. "אנחנו כאן לבד, אפשר לקרוא לך ביבי?" שאל פלג את נתניהו. "מה זאת אומרת", ענה נתניהו. "אני הרי בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, האמפרטור הגדול", ועוד נופף בשתי ידיים באוויר, כסימון מירכאות לדברים שאמר.

נתניהו משוכנע שהוא ראש ממשלה שמוגבל בידי ה"שמאלוקרטיה" והתקשורת, והוא כבר לא ישתחרר מזה. "אי־אפשר לקבל ממך מילה אחת טובה", הוא אמר לי לא פעם, אף שכתבתי עליו מילים טובות רבות, ואני בטוח שאני לא העיתונאי היחידי ששמע גערות דומות. כשאריה גולן נותן לו מילה טובה ברכבת שנסעה מירושלים לנתב"ג, נתניהו תמה בנאום בכנסת ושואל "למה אתה לא משדר את זה". אילו גולן היה מספר עליו שבחים בשידור נתניהו לבטח היה שואל במרירות "למה רק הוא?" אין לזה סוף, כנראה.

זהו עניין עמוק, ונתניהו לא יוכל לצאת ממנו אפילו אם עיתון 'הארץ' יקדיש מהדורות שלמות כדי להלל אותו. נתניהו סוחב הכול מהבית. אביו, פרופ' בן־ציון נתניהו, לא האמין עד הרגע האחרון שבנו יהיה ראש הממשלה, גם כאשר התוצאות הרשמיות בישרו על ניצחונו על שמעון פרס בבחירות 1996. הוא היה בטוח שהמפא"יניקים מהשמאל יהפכו את התוצאות בשיטות אפלות ברגע האחרון. זו הסיבה שנתניהו האב לא התראיין מעודו לשום עיתון, אולי למעט פעם אחת, כי היה משוכנע שהעיתונאים יסלפו במכוון את דבריו רגע לפני הירידה לדפוס, גם אם עבר על הטקסט ואישר אותו עשרות פעמים.

נתניהו מזלזל לכאורה בתקשורת שתוקפת אותו, אבל זהו ביטוי לכאב עצום שלא חולף. נתניהו מבקש לגיטימציה, ולא רק ב'מקור ראשון' או ב'ישראל היום', אבל הוא לעולם לא יירגע. המרדף הזה אחרי תקשורת אוהדת סיבך את ראש הממשלה בשלושה תיקים פליליים לא פשוטים, על סף העמדה לדין. משום מה נתניהו סירב ללמוד משני קודמיו, ראשי הממשלה של הליכוד שגם הם טענו לתקשורת עוינת. מנחם בגין נהג להפטיר "כתבו, כתבו, מחר יש עיתון חדש", ויצחק שמיר לא נהג לשבת עם עורך עיתון ולבדוק אפשרות של דיל, תקשורת חיובית תמורת חוק בכנסת. רק על סדרי העדיפויות המעוותים הללו של נתניהו, המאמץ והזמן האדירים שהוא משקיע בטירוף התקשורתי הזה, הוא לא ראוי להיות ראש הממשלה.

והאבסורד הגדול הוא שנתניהו לא צריך את הכותרות החיוביות. העיתונות השלילית לא הצליחה למנוע ממנו את ראשות הממשלה במאי 1996, שבעה חודשים אחרי רצח יצחק רבין. בינתיים נוספו הרשתות החברתיות ונתניהו עושה בהן שימוש מצוין ויעיל, עוקף את התקשורת הממוסדת ואת אתרי האינטרנט ומצליח לגייס מאות אלפי בוחרים שיתמכו בו ברגע האמת. לאורך השנים הוא גם עושה שימוש מבריק בתקשורת שתוקפת אותו כדי להפוך את עצמו לקדוש מעונה וליצור סביבו פולחן אישיות חסר תקדים, שכמוהו לא נודע בתולדות עמנו, אבל הוא עדיין מתלונן.