זו בהחלט לא הפעם הראשונה. אחת לכמה שנים מתעוררת סערה עקב גילוי פרה אדומה אי שם ברחבי העולם, וכעבור זמן קצר הרוחות שוככות. ב־1989 למשל דיווח העיתון "דבר" על מציאת עדר בן 17 פרות אדומות בשבדיה. ב־1997 נולדה אחת כזו בארץ, בכפר־חסידים, ואחר כך נפסלה כשצמחו עליה שערות שאינן אדומות. ב־2014 פרה אדומה התגלתה בחוותו של יהודי בארצות הברית, אולם בסופו של דבר נפסלה כי הרתה והמליטה – מה שהיה יכול להימנע בעזרת מודעות והקפדה לא סבוכה.
מכון המקדש עצמו, וכמוהו גורמים נוספים, עמלים כבר עשרות שנים על מיזמים של גידול עדרי פרות אדומות בארץ, כדי שמהם תגיע לבסוף אותה עגלה מיוחלת. הרבה מאוד מפח נפש ידע המכון בהקשר הזה, וגם כסף רב ירד לטמיון, אבל במקרה של הפרה מהגולן נדמה שסוף־סוף הושגה התקדמות רצינית. גם אם העגלה המסוימת הזו תיפסל בטרם יגיע זמנה, לראשונה נראו תוצאות של מאמץ עקבי ושיטתי להביא לעולם פרה אדומה כשרה, בלי להסתמך על הנס.
קראו כתבה בנושא: הפרה שתשנה את עתידו של העם היהודי
המשמעות: בעתיד הקרוב יגיע רגע המבחן ההיסטורי של המוני שומרי מצוות שמחויבים לעולם ההלכה אך טרם ירדו מהגדר בעניין ההר והבית. מציאות שבה הרב עזריה אריאל ואנשיו יצליחו להפיק אפר פרה אדומה תשנה בהכרח את היהדות המוכרת לנו מקצה לקצה, ותחייב חישוב מסלול מחדש מצד המון יהודים מהמניין, ובעיקר מצד רבניהם.
המצב הנוכחי היה נוח לרבים מדי, ונמשך זמן רב מדי. הרב אריאל ומכון המקדש עושים בעצם את מה שהממסד בארץ, בוודאי הדתי, היה חייב לעשות כבר מזמן. אלא שהממסד העדיף לנקוט עמדה פסיבית. במשך 150 שנה הממסד הרבני כמעט לא נקף אצבע כדי להניע את גלגלי הגאולה. תמיד היו אלה שליחים מבחוץ שעשו זאת למענו. מחלוצי כנרת ודגניה ועד בן־גוריון ומשה דיין, היה מי שטרח להעמיד את שומרי המצוות בפני עובדה מוגמרת, ולהותיר לאדוקים מרווח דיון צר בשאלות קטנוניות כמו האם את ההלל ביום העצמאות להגיד בברכה או לא. כאשר מי שמורשה להניע כאן תהליכים בעלי משמעות דתית – כלומר ההנהגה החילונית – נמנע מקידום הגאולה, הרבנים ככלל לא טרחו להיאבק ואפילו לא ממש הצטערו. היו מהם שאף סיפקו גיבוי רעיוני פסבדו־אמוני להחלטת התנועה הציונית לעצור במעלה הדרך. בראש ובראשונה זה נעשה בנוגע להר הבית.
לא עוד. בשנים הקרובות לא תישאר ברירה למי שרואים בעצמם שלומי אמוני ישראל, אלא להכריע בין שתי הסעיפים. אם כל מה שמפריד בינינו ובין חידוש ימינו היהודיים כקדם הוא בסך הכול קמצוץ אפר, כשזה יהיה קיים – לא נוכל עוד לגלגל את תפוח האדמה הלוהט הזה כלפי שמיא ולטעון ש"תשבי יתרץ קושיות ובעיות". מחסום שבמשך אלפיים שנה נראה בלתי עביר יתאדה כלא היה, ושומרי המצוות ייאלצו להחליט סוף־סוף האם ליטול אחריות על המהלך הגדול הזה, או להוסיף לעמוד מנגד. קשה לדעת מה תהיה הכרעתם.
