אמאל'ה, אני בלב חברון. מאז שבת חיי שרה בכיתה י"א עם כל החתיכים של ישל"צ (לאלה שלא דוברים מגזרית: הישיבה לצעירים שליד מרכז הרב) לא הייתי בלב חברון. אני משגרת הודעת וואטסאפ קולית לעורך שלי. הוא שונא שאני שולחת לו הודעות קוליות, אבל אני בלב חברון אז שיתמודד. זה לא זמן טוב להודעה כתובה. אני בלב חברון, לבד, עם רכב בימבה בצבע תכלת, צריכה לעקוב אחרי ההוראות של ווייז. אני עוצרת ליד כל חייל, מבט נונשלנט, חבר'ה אני על זה. הכול טוב.
תל חברון. הגעתי למקום הנכון. עשרים דקות נסיעה מהבית שלי שנמצא באחת מגבעות גוש עציון. אני מסדירה נשימה עם סיגריה. הרי אין כמו אוויר עשן כדי להסדיר נשימה. משגרת הודעה רגועה לנעם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון ומורה הדרך שלי לאתר תל חברון שנפתח השבוע למבקרים, ותוך כמה דקות אנחנו נזרקים אלפי שנים אחורה בזמן.
עכשיו עצרו הכול, באמת, תניחו גם לפתיחה הדרמטית הזאת להישכח מלב. גם אם באתי למקום לבקשת העורך, עכשיו אני כבר עמוק בתוך הסיפור של תל חברון. האתר שנחפר משנת 2014 בראשות ד"ר דוד בן־שלמה ועמנואל אייזנברג, ובשיתוף משלחת מטעם רשות העתיקות, קצין מטה ארכיאולוגיה במנהל האזרחי ואוניברסיטת אריאל, חושף נדבך נוסף בהיסטוריה היהודית של המקום, או אם תרצו במילותיו של ארנון: "לאט לאט חושף המקום את צפונותיו".
לפני שאנחנו ניגשים לתל שלשמו הגענו לעיר האבות, עורך לי ארנון סיור באתר שנחפר בשנת 1999 לאחר שנרצח הרב שלמה רענן ז"ל בקרוון שלו בשכונת תל־רומיידה. גורמי הביטחון והממשל הבינו שיש צורך להעניק הגנה לתושבי השכונה היהודית ואישרו לבנות בניין מגורים במקום, חרף התנגדות השמאל. מי שהגן על המתיישבים בבג"ץ היו שמעון פרס ופואד בן־אליעזר. בחפירת הצלה התגלה בית יהודי מתקופת ממלכת יהודה וחומה מתקופת הברונזה הקדומה, וכן חותמות שהוטבע בהם הכיתוב 'למלך חברון', אבל קוראיי וקוראותיי, אלו כבר חדשות ישנות מאוד. אנחנו התכנסנו כאן לרגל אתר החפירות החדש של התל.
אנחנו צועדים רגלית בשביל עפר כמה עשרות מטרים וארנון מוטרד מאוד מדבקון הזית, הצמח הטפיל שמתעלק על עצי הזית ומוצץ את לשד זיתם. הוא מצביע על אלת מסטיק יפה, אוסף בקבוק קוקה קולה ומשליך לפח. בדרך הוא מסביר לי שהחפירות בשני האתרים התאפשרו הודות לכך שיהודים קנו לפני מאתיים שנה את השטחים הללו, אשר מוחזקים כיום בידי המדינה. "אם היו שואלים אותי מה אני מצפה למצוא במקום הזה הייתי אומר בוודאות ממצאים מבית ראשון, משהו מארמונו של דוד המלך, אבל למעשה מצאנו פה את הדבר האחרון שציפינו למצוא", הוא אומר בלי טיפה של פאתוס, אבל בהחלט עם קמצוץ של התרגשות.
מתנה לשנת היובל
מכיוון שאתם מן הסתם במתח, הגיע הזמן לגלות לכם מה יש באתר. ובכן, הממצאים החדשים שהתגלו מצביעים על יישוב יהודי מימי בית שני – תקופה שעד כה לא נמצאו ממנה שרידים בחברון. "זו הפתעה אדירה", הוא אומר, "הכרנו ממצאים מתקופת האבות ומתקופת בית ראשון, והגם שיוספוס פלביוס מדבר על חברון, אף אחד לא חשב שנמצא פה ממצאים מבית שני. היו לא מעט חוקרים שפקפקו בקיומו של יישוב יהודי בחברון, אבל הנה, ההיסטוריה של חברון מקבלת עוד ממד לא צפוי. זאת מתנה נהדרת שקיבלנו לרגל שנת היובל לשחרור חברון".
באתר נמצא גוש בתי מגורים, מפעל תעשייה לייצור כדים, בית בד וגת. הכול טוב, אבל איך יודעים שזה יישוב יהודי? "כדרכם של דברים טובים שמתגלים בסוף", אומר ארנון. "ממש בימים האחרונים גילו מדרגה ואז ראו טיח ולאחר מכן נחשפו פה שני מקוואות".
תראו, בעברי אני תושבת הרובע היהודי, ראיתי כבר כמה מקוואות מבית שני בימי חיי. מתחת לבניין שבו גרתי היה מקווה מימי בית שני, את 'הבית השרוף' הכרתי לפני ולפנים, אז שתדעו שדי קשה להרשים בחורה שכמותי עם מקוואות עתיקים. אבל הנה האמת וכל האמת: מה שראיתי פה, עוד לא ראיתי בשום מקום. שני מקוואות ציבוריים, גדולים ויפים מאוד. מידותיו של המקווה המערבי בקירוב – כ־7 מטרים על 6 מטרים ובעומק של חמישה מטרים, כולל בריכה סגורה שנפח המים בה עומד על כ־230 מ"ק. המקווה המזרחי קטן יותר ועדיין בעל נפח מים של כ־100 מ"ק, גם הוא מרשים ביותר.
"זה אתר שייצרו בו שמן ויין בטהרה, וטבלו בו כל יום לפני העבודה. הולך ומתברר שהמרכז הזה היה אחראי להפקת תוצרת טהורה לבית המקדש, ובכמויות גדולות"
"כל הממצאים האלו מתחברים לסיפור אחד מדהים", אומר ארנון, "אפשר לראות כאן אתר שמייצרים בו שמן ויין בטהרה. טובלים בו כל יום לפני העבודה. הולך ומתברר שכל המרכז הזה היה אחראי לייצור תוצרת טהורה לבית המקדש, ובכמויות גדולות. חברון מרוחקת יום הליכה אחד מירושלים. זו תגלית היסטורית, תרבותית, יהודית, ארכיאולוגית – שאין שנייה לה".
תהייה נוגה חולפת לרגע בראשי. האם פיסת העבר הזאת שלנו שהתגלתה דווקא בחברון – האבנים האלו, מדרגות המקווה האלו, בתי הבד ובתי המגורים – אכן תוכל להישאר בגדר תגלית היסטורית מרגשת, או שמא תיצבע מיד בצבעים פוליטיים, ותהפוך לסלע מחלוקת חדש. האם אפשר כבר כיום סתם להיות מחוברים לסיפור של העם היהודי על אלפי שנותיו בלי שהכול ידיף ממד פוליטי חריף.
יש משהו מרגש במיוחד בכך שבשטח שקנו יהודים לפני מאתיים שנה בלי שום ידיעה, מצויה עיר יהודית עתיקה מתחת לכמה שכבות אדמה. וכל זה קורה דווקא בתוך שלושת אחוזי השטח מתוך כל העיר העכשווית חברון, שבהם מותר ליהודים לשוטט באופן חופשי.
מי שמגיע לחברון יראה על פני השטח עיר ערבית משגשגת וגדלה, בניינים חדשים וגבוהי קומה נבנים ומזדקרים בה, חניוני ענק מבצבצים מתוכה. ובתנועה הפוכה איטית ושקטה, דווקא מתחת לפני האדמה, הולכים ונחשפים שורשים יהודים עתיקי יומין.
האתר פתוח למבקרים בכל יום, ללא תשלום. בימי רביעי ושישי בשעות 8:00־17:00 נמצא במקום צוות של רשות הטבע והגנים
