פסק הדין של הנשיאה אסתר חיות בעתירה נגד הקמת היישוב עמיחי למפוני עמונה משרטט את המסלול המורכב של הקמת יישוב יהודי חוקי ביו"ש. החלטת ממשלה גרידא איננה מספקת. היא יכולה לחול רק על תא שטח ספציפי שעבר הכרזה כאדמות מדינה בהליך ממושך ועמוס פרטים ותנאים. הפרקליטות חששה כל־כך לספק־פגיעה בזכויות פלסטינים ולא נתקררה דעתה עד שהוסיפה עוד שומר סף בדמות תקנה 625, הידועה לשמצה כ"צוות קו כחול".
לדברי חיות, צוות זה נועד "לבחון את ההכרזות על אדמות מדינה אשר בוצעו עד שנת 1988 במטרה לוודא כי ההליכים התכנוניים והחוזיים בעניינן יבוצעו רק לאחר בדיקה מעמיקה של גבולות 'אדמות המדינה' המוכרזות, וזאת על מנת למנוע חריגה למקרקעין בבעלות פרטית פלסטינית". בפועל, צוות קו כחול הוקם ממניעים פוליטיים, כשלפרקליטות הגיעו גורמים שלא אהבו את עבודתה של פליאה אלבק המנוחה, שהקדישה שנים ארוכות להפוך כל אבן וכל רישום באזור ולקדם הכרזות על אדמות מדינה על פי חוק. לאורך ציר הזמן, הצוות הזה יוצר נזקים אסטרטגיים בכל מקום שהוא נוגע בו.
מה שמדהים הוא שהגדלת הראש הזאת, שלא נדרשה בחוק ושנעשתה כולה מתוך טהרנות ואג'נדה פוליטית – הפכה בעצמה לעוד טריגר לעתירות של פלסטינים וארגוני שמאל. העותרים בתיק הנוכחי טענו בין היתר כי גורמי התכנון שאישרו את הקמת עמיחי לא עמדו בכל תתי־הסעיפים שהוגדרו בתקנות של צוות קו כחול.
חיות בררה את הטענות בנפת משי דקה וגילתה שאין בהן ממש. מתברר שהעיכוב הארוך באישור עמיחי נועד למנוע כל לזות שפתיים בנוגע לכשרות ההליך, והוכיח את עצמו. בסוף דבריה הוסיפה הנשיאה הערת שוליים חשובה: "דומה כי הטענות הכלליות המועלות על ידי העותרים בהקשר זה תוך הפניה להוראות המשפט הבינלאומי המנהגי, מכוונות בעיקרו של דבר כלפי עצם הקמתו של היישוב עמיחי. ואולם, בהקשר זה כבר נפסק על ידי בית משפט זה לא אחת לאורך השנים כי הסוגיה הנוגעת לעצם חוקיות ההתנחלויות בראי המשפט הבינלאומי המנהגי היא בעיקרו של דבר סוגיה מדינית מובהקת אשר בית משפט זה אינו נדרש אליה מטעמים של אי־שפיטות מוסדית".
תושבי עמונה סבלו כל כך הרבה, הם ראויים לפסק הדין הזה שסוף סוף מבטיח להם קצת שפיות ושקט.
