בעוד קצת יותר משבועיים יצביעו אזרחי ארה"ב בבחירות אמצע הכהונה. הנשיא טראמפ כמובן לא עומד לבחירה הפעם, ולמרות זאת שני הצדדים – הרפובליקנים והדמוקרטים – מצהירים כי מדובר באחת ממערכות הבחירות החשובות בהיסטוריה, והם נערכים אליה בשיא הרצינות.
החל מבחירות 2016, שבהן ניצח טראמפ את הילרי קלינטון, שלושת מוקדי הכוח בוושינגטון הבירה נמצאים בידי הרפובליקנים: הבית הלבן ושני בתי הקונגרס – הסנאט ובית הנבחרים. בית הנבחרים רפובליקני כבר משנת 2010, בחירות אמצע הכהונה הראשונות בעידן אובמה, והסנאט הפך לרפובליקני בבחירות אמצע הכהונה שלאחר מכן, בשנת 2014.
מה צפוי לקרות הפעם? כאן מתחיל העניין להסתבך ולהיות מעניין: במקום שהסקרים והתחזיות יראו על מגמה ברורה לטובת אחד הצדדים, הרי שבשבועות האחרונים – וביתר שאת מאז פרשת מינוי השופט העליון קוואנו – אנו רואים תהליכים כמעט מנוגדים: בעוד בית הנבחרים עדיין נראה כנוטה להפוך באופן ברור לכחול, היינו דמוקרטי, הסנאט נדמה דווקא כמתבצר בצבעו האדום השמרני.
מעבר לתהייה כיצד יכול להיות שנראה כי אותה חברה מושכת את שני בתי הקונגרס לכיוונים הפוכים באותה מערכת בחירות, השאלה מתעצמת כאשר לוקחים בחשבון את העובדה כי הרוב הרפובליקני בסנאט, המונה מאה חברים, הינו זעום ביותר: 49-51 בלבד. לעומת זאת, בבית הנבחרים המונה 435 חברים, הרוב הרפובליקני מוצק הרבה יותר – 235 לעומת 193 דמוקרטים (שבעה מושבים לא מאוישים כרגע מסיבות שונות).
בקרב סוקרים ומומחים ישנן כמה תזות שמנסות להתמודד עם השאלה הזו, אבל נדמה כי התשובה העיקרית טמונה בהתבוננות קצת יותר עמוקה במרוצים הצמודים בשני הבתים: בסנאט עומדים לבחירה שליש מחבריו, כמו בכל מערכת בחירות, מכיוון שסנאטור נבחר לשש שנים. מתוך 33 המושבים שעליהם ניטש כרגע הקרב, 24 מאוישים על ידי דמוקרטים. תשעה בלבד מאוישים ברפובליקנים. כלומר, מראש הדמוקרטים צריכים להגן על יותר מושבים, ולכן הם פגיעים הרבה יותר בבחירות הללו.
מעבר לכך, מתוך 24 המושבים של הדמוקרטים, עשרה נמצאים במדינות בהן טראמפ ניצח ב-2016, מה שאומר על פניו שהמרוץ קשה הרבה יותר למועמד דמוקרטי מאשר במדינה שתמכה בקלינטון לפני שנתיים. אצל הרפובליקנים המצב טוב בהרבה גם מהבחינה הזו, כאשר רק אחד מתשעת המושבים שעליהם הם צריכים להגן נמצא במדינה שהצביעה לקלינטון. ואכן, הסקרים מראים כי מבין ששת המרוצים הצמודים ביותר לסנאט בבחירות הקרובות, ארבעה שייכים כרגע לדמוקרטים ורק שניים לרפובליקנים.
בבית הנבחרים, לעומת זאת, כל 435 החברים נבחרים בכל שנתיים מחדש. בבית זה ישנו רוב רפובליקני מוצק הרבה יותר מאשר בסנאט, אבל צלילה לעבר הסקרים תגלה את מה שיכול להיות הפתרון לתעלומה שמובילה בסקרים את שני הבתים לכיוונים הפוכים: בעוד כפי שאמרנו, בסנאט הדמוקרטים נמצאים בעמדת נחיתות מבחינת המרוצים הצמודים, בבית הנבחרים המצב הפוך בדיוק: מתוך 30 המרוצים הצמודים ביותר, שאת תוצאתם יהיה קשה מאוד לדעת עד ספירת הקולות האחרונים, 29 נמצאים כרגע בשליטה רפובליקנית ורק אחד בשליטה דמוקרטית. כלומר, לרפובליקנים יש הפעם קרבות בלימה משמעותיים במחוזות רבים, אולי רבים מדי, עם סיכויים רבים להפסיד לפחות את חלקם ובכך להעביר את השליטה בבית הנבחרים לידי הדמוקרטים.
בדבר אחד אין ספק: בשני הצדדים מנסים להחדיר התלהבות בקרב הבוחרים, ולדבר על "גל כחול" ו"גל אדום" שיבוא וישטוף את הכול. עולם הסקרים והתחזיות של הפוליטיקה האמריקנית חווה משבר עצום עם היוודע תוצאות בחירתו של טראמפ על פני קלינטון, ותוצאות בחירות אמצע הקדנציה הינן מבחן לא רק לשתי המפלגות אלא גם ליכולת ההתאוששות של הסוקרים השונים. לפחות נכן לעכשיו, כשבועיים לפני הבחירות, כל תוצאה מלבד סנאט רפובליקני ובית נבחרים דמוקרטי תהיה, שוב, יום כיפור של הסוקרים.
