משרד המשפטים מצוי בימים אלה תחת ביקורת רבה מימין ומשמאל. הפעם נורו החיצים כלפי מדיניות המשרד בכל הנוגע להתנהלות הפרקליטות בחקירות אישי ציבור. "מנדלבליט לצד המושחתים", קבעה כותרת מוגזמת במיוחד באחד העיתונים. בלב הביקורת עומדות שתי סוגיות: סגירת תיקים רבה בשלטון המקומי ונוהל "בדיקה מקדימה" בחקירת אישי ציבור.
רק השבוע הודיעה המשטרה שסיימה את החקירות בעניינם של ראש מועצת חבל מודיעין שמעון סוסן וראש מועצת הר־אדר חן פיליפוביץ'. היא המליצה לא להעמיד את השניים לדין, כמו שהחליטה בחקירות אחרות שנסגרו השנה: אילן שוחט מצפת, ניסים מלכה מקריית־שמונה, יורם שמעון ממבשרת־ציון, ישראל זינגר מרמת־גן, משה ליאון מירושלים ובני ביטון מדימונה. עם סגירת התיקים נמתחה ביקורת, בטענה שמלכתחילה היו אלה חקירות סרק הפוגעות בחשודים תמימים.
לצד זאת, בשבוע שעבר הוגש כתב אישום נגד ראש מועצת תמר, ושבוע קודם לכן הואשם ראש מועצת מטה יהודה. אל אלו מצטרפים כתבי אישום נוספים נגד ראשי עיריות ומועצות בעמנואל, ריינה, אשדוד, יהוד, אשקלון וכפר־סבא.
מנהג עשה לו עם ישראל לאסוף מידע מפליל על אנשי ציבור ולהמתין עם מסירתו לגורמי האכיפה לשעת כושר – בחירות, למשל. ולא רק בפוליטיקה המקומית או הארצית. אין ועדת מינויים שלא זוכה לקבל מידע מפליל שהיה יכול להגיע אל גורמי האכיפה קודם לכן, אך הגיע רק כשבעל אינטרס החליט שזהו העיתוי המתאים לו. כיצד על גורמי האכיפה להגיב? אם יש מידע שמקיים חשד סביר לחקירה, יש לפתוח בחקירה – אך מאידך גיסא, תלונה לצורך פתיחת חקירה שלא תבשיל לכדי כתב אישום הפכה בשנים האחרונות לכלי לחיסול חשבונות פוליטיים.
במשרד המשפטים הבינו זאת והגו מדיניות כפולה: האחת, פרקליט המדינה החליט לסיים את כל החקירות בשלטון המקומי ולקבל בהן החלטה לפני הבחירות. לצד זאת, בפרקליטות ממתינים עם פתיחת חקירות חדשות עד לאחר הבחירות. כלומר, כל מידע שמגיע ייבדק, אך ינוטרל האינטרס הזדוני של מעביר המידע דווקא בעיתוי הזה.
המדיניות השנייה נוהגת כבר כמה שנים, והיא "בדיקה מקדימה" לפני החלטה על פתיחה בחקירה. כלומר, כאשר מגיע מידע מפליל, מערכת האכיפה עורכת בדיקה כדי לברר אם המידע מעלה חשד סביר המצדיק פתיחה בחקירה. "אחרי שהצליחו להשפיל אותו במסדר בושה, הפרקליטות היום סוגרת את התיק נגד ראש מועצת הר אדר חן פיליפוביץ'", צייץ בטוויטר כתב המשטרה של 'הארץ' ג'וש בריינר. "לחקור זה חשוב, אבל מי השוטר שהחליט שחשוב להוביל את פיליפוביץ' לבית המשפט בשביל שבעה ימי מעצר בית, כדי שיושפל ויבכה מול המצלמות?". בדיקה לפני חקירה נועדה בדיוק כדי למנוע עוגמת נפש כזאת.
נגד המדיניות הזו עתר ח"כ מיקי רוזנטל לבג"ץ. העתירה נידונה השבוע בפעם השנייה, והשופטים העלו שתי שאלות מרכזיות בנוגע לנוהל בדיקה מקדימה: האחת, מדוע רק אנשי ציבור זוכים לכך ולא אזרחים מן השורה? האם הם נפגעים פחות? האחרת: מה ההגדרה של אנשי ציבור? רק נבחרי ציבור? האם מנהלי בתי ספר, למשל, גם הם אישי ציבור? מייצג המדינה בדיון, יונתן ברמן ממחלקת הבג"צים, הסביר שהמדיניות אינה מיוחדת לאישי ציבור אלא נוהגת גם כלפי האזרחים: בפרק הזמן שבין קבלת מידע במשטרה להחלטה לפתוח בחקירה מתקיים הליך של בדיקה מקדימה של החומר. הצורך בכתיבת נוהל מסודר ביחס לאנשי ציבור עלה כתוצאה מדרישות שופטי בג"ץ בעבר. על השאלה מיהו איש ציבור נמנע ברמן מלענות, והשאיר זאת לשיקולו של היועמ"ש. הוא רמז שאנשי ציבור הם מי שפתיחת חקירה נגדם אינה עולה רק לכדי פגיעה אישית, ככל אזרח, אלא גורמת לפגיעה ציבורית נוכח תפקידם. כלומר, לא רק הם נפגעים, הציבור עצמו נפגע.
אם לסכם, תמיד טוענים שהפרקליטות דוגלת בהרשעה בכל מחיר, והנה מתגלה שהיא לא מנהלת קרבות אבודים בבתי המשפט וסוגרת תיקים מיוזמתה. נגד סגירת התיקים נטען שהפרקליטות מנהלת מסדרי בושה, אך לשם כך הונהג נוהל בדיקה מקדימה. אז נולדה הביקורת על הבדיקה המקדימה, ונטען שהיא מקלה עם אנשי ציבור ושהיא ארוכה מדי, למשל בתיקיו של בנימין נתניהו.
אין בעיה לבקר את מערכות אכיפת החוק. טוב שיש ביקורות כאלה. אלא שהמבקר עלול ליפול בעיקר בחטא היוהרה. אין בעיה בביקורת נקודתית שמתגלה לאחר זמן כמוטעית, אך הבעיה היא כשהביקורת מנופחת ומוגזמת, במקום להיות חדה אך צנועה ומדודה. היתרון הגדול בביקורת הזהירה הוא שגם אם היא מוטעית, הנזק שהסבה נמוך. הביקורת המוגזמת שורפת את המועדון, ושופכת את היועמ"ש והפרקליטות עם המים.
