שלושה שקרים שאנחנו מספרים לעצמנו:
1. אין לנו זמן לכלום.
2. לפני הילדים היה לנו זמן להכול.
3. אם רק ייתנו לנו זמן ביחד בלי הילדים ברור שנשקיע בזוגיות שלנו.
ובכן, זה קרה השבוע. נסענו במכונית הלבנה לתוך הלילה השחור, הילדים היו בבית ולא ראינו אותם ממטר, ובכל זאת שתיקה מפוארת מילאה את החלל. אם אתם זוג שנשוי מספיק זמן אתם מכירים את השתיקות האלה: לילה, תפאורה מושלמת, אין הסחות דעת, כל התנאים בשלים לשיחה זוגית ערה, ובכל זאת שקט. לאיש מכם זה גם לא בדיוק מפריע. האצבעות שלך גוללות את מסך הפייסבוק, ואת צוחקת חרישית מעוד סרטון משעשע של עידן ניידיץ. האצבעות שלו נשלחות לכפתור הסאונד כדי להגביר את השיר של גלגלצ, אולי כדי להכניס קצת רעש לתוך השקט הזה. וטוב לכם. טוב לכם באין־שיחה הזאת.
תמונה שנייה: אני עם הילדה בפארק. היא מצליחה בפעם הראשונה לדווש על אופניים. זה מרגש אותה. אותי קצת פחות. נידונתי להיות השפחה הנרצעת שדוחפת אותה בעליות עם מקל של מטאטא תקוע באחורי האופניים, וכל מה שבא לי באותו רגע זה שהיא תפנה למשחק עצמאי ואוכל לבדוק מה קורה בווטסאפ. לא בדקתי אותו כבר עשר דקות ויש לי כאב פנטום באצבעות. אני מתיישבת על ספסל, שולפת את הנייד ומבקשת שתנסה קצת לפדל בעצמה, והיא מסרבת. ומושכת לי בחצאית. מאבק איתנים מתנהל בינינו. שבסופו, כמעשה נקם, הוא חוטפת לי את הטלפון מהיד ומשליכה אותו על הרצפה. סדק נפער על צג המסך. סדק בלב שלי ובנשמה שלה.
ברחבי היוטיוב נפוץ בשנים האחרונות ז'אנר חדש של סרטונים המכונים ASMR. (ראשי תיבות של "תגובת מרידיאן אוטונומית תחושתית"). חובבי אסמר צעירים מייצרים אותם באולפן ביתי עם הגברה איכותית. הם לוחשים למיקרופון, לועסים אוכל מתפצפץ, מנפיקים צלילים נעימים באמצעות גזירת מספרים, הקשה על כלים, נענוע בקבוקי מים ועוד. יותר מ־11 מיליון משתמשים צורכים את הסרטונים הללו. עבור חלקם מדובר בטקס ההשכבה היומי שלהם. הם טוענים שהצלילים המופקים בסרטונים מייצרים אצלם תגובה פיזית של עקצוץ נעים, המביא לתחושות אופוריה ורגיעה. סרטוני ה־ASMR הפכו להיות כל כך פופולריים, שעולות קריאות לחקור באופן מדעי את התגובות המוחיות שהן מייצרות. זו תהיה הפעם הראשונה שמחקר יתבסס על פרקטיקה טיפולית שצמחה מהרשת.
כתבת שיצאה לחקור את התופעה ונתקלה גם בוורסיות מציאותיות שלה (למשל, סטודיו שמספק טיפול ASMR פנים מול פנים עם מגע אמיתי) פחות התלהבה מהם. את ההסבר סיפקה אחת המרואיינות, שהודתה כי מה שמוצא חן בעיניה הוא שהטיפול נעשה מרחוק, דרך מסך. נוח לה שהאסמ"רית מעניקה לה חוויה חושית בלי שהיא מכירה אותה או יודעת עליה דבר.
הנה כי כן, קהילת היוטיוב מצאה דרך חדשה להגיע לאינטימיות מקסימלית בלי להידרש להיות בה באמת. עבור משתמשים רבים מדובר בפתרון נהדר, שמפיג בדידות ומייצר תחושת חום ללא הכובד של תחזוקה זוגית שוטפת.
אינטימיות. מתי איבדנו אותה? אני מדברת על היכולת לשבת ברכב ולייצר שיחת עומק עם אדם שאנחנו אוהבים. על ההנאה הפשוטה בלהסיע את הילדה שלך על אופניים ולהתחבר לרגע ההורי המרגש הזה, בלי להרגיש שאת מפסידה משהו בחוץ.
שרי טירקל, סוציולוגית ופרופסור למדעי החברה של המדע והטכנולוגיה, טוענת שאנחנו הולכים ומסתגלים כחברה לרעיון של "להיות לבד ביחד". דברים שנחשבו פעם כחצופים, כמו לסמס באמצע ישיבת מנהלים, הפכו להיות עניין של מה בכך. אנשים אפילו מסמסים בהלוויות, היא אומרת, כדי לא להרגיש. אנחנו רוצים להיות בסיטואציה, אבל מעוניינים לקחת ממנה רק את מה שמדבר אלינו בלי להפסיד שום דבר בתמורה.
אבל כאשר צורת התקשורת שלנו משתנה היא גם משנה את מי שאנחנו.
וצריך שנשאל את עצמנו שאלות כאלה. כמו למשל, מה קורה לנו רגשית כאשר מדווחים בקבוצת הווטסאפ שמישהו שאהוב עלינו נפטר. לשלוח אימוג'י בוכה זה שונה מאשר לבכות.
לאט ובהדרגה אנחנו מאבדים את היכולת להתקשר באופן עמוק לקרובים לנו. מתעייפים מהמאמץ שזה דורש. מההתמסרות. כי intimacy, בהגדרתה הלועזית, משמעותה "אינטו־מי". זו היכולת לאפשר לאחר כניסה משמעותית לתוך הנפש שלך. אימצנו לעצמנו דרך אלטרנטיבית להשיג אינטימיות ולקבל חיבוק ואהבה ושמחה מבעד למסך בלי שנצטרך להקריב פגיעוּת בשבילם. בלי שנידרש להעניק גם פיסה מעצמנו בתמורה. אנשים רוצים שילחשו להם לפני השינה, אבל לא מעוניינים ללחוש בחזרה.
נוסעים במכונית הלבנה לתוך הלילה השחור. הוא שם עליי את היד ומבקש לספר לי משהו. אני חצי מקשיבה חצי עושה את עצמי מקשיבה. התקבלה הודעה חדשה. אם לא אסתכל עליה בשניות הקרובות יהיה לי שוב כאב פנטום.
