לכאורה זה היה המהלך הדמוקרטי והנכון ביותר. קומץ תושבים משכילים, צעירים ברובם ומפוקחים, פנו לבג"ץ וביקשו לסלול להם נתיב משלהם ולהתחיל לקחת אחריות על החיים שלהם בכפרים הדרוזים בצפון הגולן. הימים הם ימים של אביב חדש. בשאר אסד הולך וקורס בכל הגזרות, יותר ויותר דרוזים מבקשים אזרחות ישראלית ומבינים שהחלום לחזור לשלטון הסורי תחת המולדת והרודן האכזר הולך ומתרחק, ואפשר כבר להפיג את החשש מעצם השאיפות לחיים עצמאיים במדינת ישראל.
לשר הפנים אריה דרעי לא הייתה ברירה. בבית המשפט העליון לא הבינו מדוע ישראל לא מאפשרת למועצות המקומיות בכפרים הדרוזים להתנהל בצורה דמוקרטית ולהעניק לתושבים לבחור בעצמם את המנהיגים שלהם במקום לקבל "מינויים מטעם". תירוצים ביטחוניים ומודיעיניים לא אפשרו מקלט, והרצים יצאו כדבר השר והודיעו על קיום בחירות בתוך שנה.
אבל מי פילל להצלחתו של אסד ומי האמין שבתוך חודשים, סוריה ומדינת ישראל יחזרו לנגן ניגון ישן ומוכר. מעבר הגבול בקוניטרה נפתח למעבר כוחות האו"ם, ומרבית הדרוזים, שחוששים כי ביום מן הימים ישובו עם אדמתם לשלטון הסורי, חזרו להשמיע את הקריאות הישנות בדבר האהבה והתשוקה לחיים בסוריה, כשדגלי המדינה השכנה יצאו מהארונות והתנוססו שוב לגאווה בכיכרות הכפרים.
אילו אסד היה קורס ולא מצליח להשיב אליו את כוחו בצדו הסורי של הגולן, הבחירות לרשויות המקומיות היו מצליחות להתנהל בהצלחה וללא רעש ומאבקים כפי שמתנהלים סביבן עכשיו. הבחירות ההיסטוריות שעתידות להתרחש בארבעת הכפרים בהם מתגוררים כ-24 אלף דרוזים, מרביתם המוחלט אינם מחזיקים בתעודת זהות ישראלית, היו מצליחות לפרוץ מחסום של ניכור ולאפשר לדור החדש, הצעיר והמשכיל, לקבל על עצמו גם דמוקרטיה מערבית.
אבל נכון לעכשיו, במשחק החדש הזה בין הצעירים המשכילים והמתקדמים לבין ההנהגה הדתית הזקנה יש מנצחים ואלו דווקא לא הצעירים. ההנהגה הדרוזית הדתית, זו שנולדה בגולן הסורי לפני שנכבש ב-67, עוד זוכרת את חסדיו של אסד האב והבן שאפשרו לה ולבני משפחותיהם לצאת ולרכוש מקצוע אקדמי בסוריה חינם אין כסף, ואת המשטר שהמשיך לשלם משכורות למורים ולאנשי הממשל שנותרו לגור בגולן תחת השלטון הישראלי.
בסוף השבוע נחשף ב'מקור ראשון' כי עוד ועוד מתמודדים פרשו כבר מהמרוץ. חלקם עוד יושבים על הגדר, חוששים ומודעים למחיר הכבד שישלמו ביחד עם בני משפחותיהם על החלטתם לשתף פעולה עם הבחירות האלו ולהציע עצמם למועמדות. הנכבדים הדתיים מספרים לכולם כי מדובר בניסיון ישראלי לגייס בכוח את הצעירים הדרוזים מהגולן ולהפוך את כולם ל'ישראלים'. כמובן שזה לא עומד על הפרק אבל בדור שלנו, גם תחושות ואיומים מזויפים משנים מציאות.
כמו בשנת 1982 בשעה שהדרוזים שרפו מאות תעודות זהות כחולות שניסתה ישראל להעניק להם בכפייה כך גם בסופ"ש האחרון הם שרפו את גלויות ההודעה לבוחר ששלחה להם המדינה. הפעם לא מדובר רק בסמל שלטוני שעלול לגרום לנו לכאב או לכעס, אלא במו ידיהם הדרוזים שורפים את הסיכוי שלהם לחיים דמוקרטיים, שוויוניים ונורמליים במדינה שעל אדמתה הם חיים ומתוצריה הם מתפרנסים.
