שיירה בת אלפי נפשות עושה את דרכה ברגעים אלו אט אט דרך מקסיקו לכיוון הגבול הדרומי של ארה"ב. המשתתפים הם בעיקר אזרחי גואטמלה, הונדורס ואל סלבדור, וגם כמה וכמה מקסיקנים שקפצו על ההזדמנות, כשכולם טוענים שהם רק מעוניינים בחיים טובים יותר מאשר אלו בארץ מולדתם. כמובן שזהו גם הנרטיב אותו מציגים התקשורת והשמאל הפוליטי הבינלאומי, שרואים בשיירה סיפור רומנטי ומופלא של ניצחון הרצון והתקווה אל מול קשיי החיים.
בדומה לכמות מפעימה של סיפורים לאומיים ובינלאומיים שסוקרו בהרחבה בארה"ב בשבועות האחרונים, גם המקרה הנוכחי הוא מתנה עטופה ומנצנצת שהונחה על מפתן דלתם של הנשיא טראמפ והמפלגה הרפובליקנית. מאז שרק היה מועמד בעל סיכויים אפסיים למועמדות המפלגה בבחירות לנשיאות ב-2015, דונלד טראמפ פמפם שוב ושוב את אותה הנקודה, כמעט באותן מילים, עם הסטייל הייחודי ובלתי-ניתן-לחיקוי שלו: ארה"ב לא מתמודדת נכון עם הגירה בלתי חוקית. בזמן שעוד ועוד אנשים חוצים את הגבול ומשתקעים באמריקה, השלטון מתמהמה ונתקע על שאלות שוליות יחסית סביב הנקודה, במקום להודות בבעיה ולטפל בה מהשורש, כשההצעה המפורסמת ביותר כוונה לבניית גדר לאורך כל קו הגבול.
כמובן שטראמפ חטף אז על דבריו, כשהואשם בגזענות ושלל כינויים אחרים, אך הוא המשיך בשלו והעביר את המסר, וכפי שהסקרים הציגו אז והתוצאות מראות כיום, דבריו נגעו בחששות שהיו קיימים בקרב רבים, בטח ובטח במדינות שנושקות לגבול הדרומי של ארה"ב, שחוו בגוף ראשון את הסכנות והבעיות שטמונות בנושא. אך לא רק הם. בבסיסו, הדיון סביב הגירה הוא דיון על גבולות ועל חשיבות הריבונות הלאומית, וכפי שטראמפ הבין היטב, אין להמעיט בחשיבות הנושאים האלו.
אך כמו בדיונים חשובים אחרים, גם כאן נכנסו אלף מורכבויות שונות שהאפילו על לב העניין ואפשרו לשמאל (וגם למתונים יותר בימין) להציג ולראות את הנושא באור אחר, להיכנס לדיונים על מוסר וגזענות ולהתעלם מהמשמעות האמתית הטמונה בשאלת חיזוק הגבול.
אם נלך קצת אחורה, לפני פרשת קוואנו היה הרבה יותר קל לצאת באמירות גרנדיוזיות על החשיבות "להאמין לכל אישה", לא משנה מה. אך כשנחשפנו למקרה פומבי מאוד בו אדם הואשם בביצוע שורה של מעשים גרוטסקיים ללא שבב של ראייה, פתאום מאות אלפי, אם לא מיליוני אזרחים מתונים התעוררו למורכבות שטמונה בנושא ולשימוש הזול והדוחה שהמפלגה הדמוקרטית עשתה בפרשה, והסקרים השתנו בהתאם.
אותו הדבר בדיוק התרחש לאחרונה, כאשר הסנטורית הדמוקרטית אליזבת' וורן, בניסיון להוכיח את הסיפור שהיא מספרת כבר שנים אודות שורשיה האינדיאניים, פרסמה בדיקת די-אן-איי ש"הוכיחה" שהיא אכן ממקור כזה. אלא שהבדיקה הראתה שייתכן שלוורן יש בין 1/64 ל-1/024 שורש אינדיאני. לא עברו כמה שעות לפני שהסיפור הפך לכלי גיחוך על פוליטיקת הזהויות שהשתלטה על השמאל והקמפוסים בארה"ב.
כאן נכנס הסיפור הנוכחי. אם שיירת המהגרים תמשיך בדרכה לעבר ארה"ב, היא ככל הנראה תעשה לנושא הגבולות את אותו הדבר שבדיקת הדי-אן-איי של אליזבת' וורן עשתה לפוליטיקת הזהויות, ושציד המכשפות של קוואנו עשה לתנועת ה-Metoo: מכיוון שמדובר במקרה כל כך קיצוני, הדיון סביבו יהיה מוכרח לרדת לשורש העניין, וכאן טראמפ והרפובליקנים יוכלו לשכנע בקלות הרבה יותר את האוכלוסיות שחשוב להם לכבוש.
הרי כל בר-דעת (הגדרה שאם נשפוט על פי התנהלות השמאל לאחרונה, כוללת פחות ופחות אנשים) מבין את המשמעות החמורה שבהתרפסות מול אלפי מהגרים שפשוט מחליטים שהם רוצים להיכנס למדינה שלך. אזרחי ארה"ב מביטים בתמונות מגבול מקסיקו, שם פרצה השיירה דרך שערים, גדרות ומחסומים, ורואים את המשתתפים שנושאים בגאווה את דגלי מדינותיהם ובמקרים מסוימים אפילו שורפים את דגל ארה"ב או מציירים עליו צלבי קרס. הם שמעו כבר את הצועדים שכינו את טראמפ "השטן" וגינו את האמריקנים. והחשוב ביותר, כל כמות של רטוריקה מיופייפת שהשמאל ינסה למכור להם, לא תשנה את מה שכאמור הוא לב העניין: הרצון הפשוט, מובן וחיוני בגבולות חזקים וברי-קיימה, והסלידה מניסיונות בוטים להפרת ריבונותה הלאומית של ארצם.
בחירות האמצע כבר קרובות, וככל שעוברים הימים כך גדל מספר הדיווחים על אי-נוחות וחששות בקרב הדמוקרטים, שכבר איבדו כל תקווה להשתלטות על הסנאט וכעת מנסים לעצור את הדימום בקרב על בית הנבחרים, שלפני חודשיים בלבד היה נראה ברור שהם ייקחו אותו בהליכה. אך שוב ושוב בשבועות האחרונים, הפלגים הקיצוניים במפלגה יורים לה ברגליים, עם דיוק מרשים ועל אוטומט. טראמפ והמועמדים המתנדנדים במפלגה הרפובליקנית באמת לא היו יכולים לבקש מתנה טובה יותר.
