"תגידו, מה חסר לנו?" שאל נשיא מועצת החכמים של ש"ס, הרב שלום כהן, את מאות תלמידי הישיבות ופעילי התנועה שהגיעו לבית הכנסת 'נזר אהרן' בבית־וגן ביום שלישי בערב. "מה חסר לנו" הייתה השאלה וגם המסר שהדהדו במשך ערב שלם ברחבי בית הכנסת הגדול, מעל מסכי הווידאו ובשכונה כולה באמצעות הרמקולים שהוצבו בחוץ. במשך שעות עסקו הרבנים והפעילים הספרדים ביחסים עם החרדים האשכנזים. הם התנצלו והתרפסו, לגלגו אבל ביקשו הכרה, הבהירו והסבירו ותירצו את עצם הקיום הספרדי, כאילו לא עברו קרוב ל־40 שנה מאז הוקמה ש"ס.
הרב כהן סיפר איך הלך למנהיג הליטאי, הרב שך, וביקש ממנו להקים את ש"ס. הרב המיתולוגי אישר, אבל הרבנים האשכנזים מסביבו צקצקו באי נחת. "אמרתי להם, מה יש לכם? אתם לא הולכים לשכונות חילוניות. אנחנו כן. אנחנו עוזרים לכם, לא נגדכם", סיפר נשיא מועצת החכמים. הרב דוד אברהם, ראש מוסדות 'בניין טוב', סיפר בהתרגשות גדולה על נערה שהתקבלה לסמינר אשכנזי, אבל אביה סירב לחגוג את האירוע. "יש לנו פחד לא ברור מהאשכנזים", קבל הרב אברהם בקול בוכים.
האירוע הוא סיכום מערכת הבחירות של ש"ס לקראת הבחירות בירושלים ביום שלישי הקרוב. גם השר אריה דרעי היה שם. המשבר בציבור החרדי חודר לכל פינה במרוץ הזה ומשפיע על מהלך הבחירות ועל התוצאות. בדרך ל'נזר אהרן' ראיתי נערים קורעים כרזת בחירות של זאב אלקין, כי "רק החסידים תומכים בו". המועמד החסידי יוסי דייטש אכן זוכה לתמיכה של אגודת ישראל, אבל ש"ס ודגל התורה תומכות במשה ליאון, מועמד שחובש כיפה סרוגה. "לא הצלחתי לאחד סביבי את הציבור החרדי וזה אחד הכישלונות הגדולים של החיים שלי", אמר דייטש השבוע.
אין טעם להיכנס לסיבות לקרע החרדי, שהתחיל בהסתלקותם של הרבנים הגדולים מכל המחנות, ונמשך במריבות בין הפלגים שפרצו בכל עיר ועיר כמעט, גם על רקע עדתי. כדאי לחזור לרגע לנשיא מועצת החכמים של ש"ס שהתעמת באלגנטיות צינית עם סגן השר החסידי יעקב ליצמן, שמוביל את התמיכה בדייטש.
לפני חמש שנים תמך ליצמן בראש העיר היוצא, ניר ברקת. "עשר שנים היה לנו ראש עיר לא דתי", אמר הרב כהן וספק כפיים. "היו הרבה חילולי שבת. שאלו את ליצמן, למה עשית ככה? הוא אמר: אני חייב לברקת את הכרת הטוב, למה? כי הוא נתן להם את השטח של מחנה שנלר.
"הכרת הטוב זה משהו, אני לא מזלזל", המשיך הרב כהן בחשבון המפותל והמפולפל עם החסידים. "אני מכיר טובה לאשכנזים. אם הם לא היו לא היו לנו מוסדות בית יעקב ולא בית עשיו. כל הבנות שלי התחנכו בסמינר הישן שלהם. אז מה? אני חייב להם הכרת הטוב, אבל הכרת הטוב זה לבחור בש"ס. אנחנו עוזרים לכם, לא נגדכם. גם האשכנזים של דגל התורה הסכימו על משה ליאון. בספר דברים כתוב 'ומל ה' א־לוהיך את לבבך'. אתם יודעים מה זה 'מל'? ראשי תיבות של משה ליאון".
הסגן כבר בטוח
אנחנו שלושה ימים לפני הבחירות בירושלים, ומשה ליאון אכן מסתמן כמי שהולך לקחת את הקופה בסיבוב הראשון יחד עם המועמד החילוני עופר ברקוביץ. ליאון יצא לבחירות הללו עם הבטחה מעורפלת של אריה דרעי ושל אביגדור ליברמן שיתמכו בו במרוץ. דרעי וליברמן המציאו את המועמדות הזאת ב־2013 והעבירו את ליאון מגבעתיים לירושלים, כדי שיתמודד מול ברקת. ליאון זכה לקיתונות של בוז וחשדנות אבל הצליח לגייס לצידו את רוב הציבור החרדי, למעט ליצמן וחסידות גור. ליאון הפסיד בבחירות ההן, אבל נשאר במועצת העיר, למד את העיר ואת התושבים, יצר בריתות פוליטיות וחיכה להזדמנות הבאה.
האינטרסים של דרעי וליברמן לא השתנו בחמש השנים האחרונות. שניהם לוטשים עין אל מכרה הזהב של עיריית ירושלים, עתירת התקציבים והמינויים הפוליטיים והאחרים. שניהם רואים בליאון כורה נאמן שיחצוב בעבורם את המשאבים העצומים. ליאון טוען בתוקף שהוא לא יהיה משרתם של שני האדונים, אבל בכנס בבית־וגן דיברו על המועמד שיחדד את הצביון הדתי שלה (וכך אולי יבריח את החילונים שעוד נשארו כאן). בכלל, ליאון התגלה בקמפיין הזה כפוליטיקאי מתוחכם ומקושר, שיודע לגייס תמיכה. הוא טיפס ממצב של מועמד חסר סיכוי לשלב של מעפיל ודאי לסיבוב השני, אחרי שהצליח לקרוא היטב את הפלגים החדשים בעולם החרדי ולרתום אליו את הרב חיים קנייבסקי ואת דגל התורה, אף על פי שיש מועמד חרדי בשטח.
יוסי דייטש, המועמד החרדי, יכול היה בקלות לטפס לסיבוב השני או אפילו לזכות בסיבוב הראשון אילו כל החרדים בעיר היו מתייצבים לצידו. כשהתמיכה מוגבלת גם הסיכויים מוגבלים. דייטש, סגן ראש העיר המכהן, משוכנע שבכל דבר רע יש גם משהו טוב, ולכן הוא יכול להתנחם בחשיפה העצומה שזכה לה בחודשים האחרונים. עקבתי אחריו במהלך הקמפיין. דייטש מעיד על עצמו שלא ראה מעודו סרט קולנוע או הצגת תיאטרון, אבל הוא זכה לאהדה דווקא בקרב ציבור חילוני מסוים בזכות הופעה מרשימה וגלוית לב, גם אם אינו מסוגל להבטיח עיר פתוחה וחופשית יותר. בכל מקרה, דייטש יהיה סגן ראש העיר אחרי הבחירות בכל קונסטלציה.
האם דייטש זרק את השר זאב אלקין מהמרוץ לראשות העיר? יש מצב. אלקין, השר לענייני ירושלים, איש יסודי ומחושב, החליט להציג מועמדות אחרי שבדק את מפת ההתמודדות, ולמד ברצינות רבה את בעיות העיר. בחוגי הבית שלו הוא הוכיח שליטה וענה על שאלות קשות אף על פי שהעתיק את מגוריו לירושלים רק לפני כמה חודשים. אלקין הגיע למרוץ אחרי שסגן השר ליצמן הבטיח לדחוף אותו, אבל המועמד החרדי דייטש נכנס לזירה ואלקין נותר בלי תמיכה חרדית, למעט זו של הפלג הירושלמי הקיצוני שהצטרף אליו השבוע. כמו דייטש, הטעות של אלקין היא העימותים בתוך הבית. אלקין עם פעילי הליכוד בעיר. דייטש עם ש"ס ודגל התורה.
הפלורליסט האחרון
עופר ברקוביץ הוא הסיפור המפתיע של הבחירות בירושלים. ברקוביץ, בן 35, הקים את תנועת 'התעוררות' לפני עשור ורץ איתה קדימה. הוא הפך הפעם למועמד היחיד שמייצג ציבור חילוני ומסורתי גדול בירושלים, מה שמבטיח לו כמעט בוודאות את ההעפלה לסיבוב השני בבחירות ב־13 בנובמבר. העבודה שהוא משקיע בקמפיין מרשימה והנוכחות שלו ברחובות העיר ניכרת. בסיטואציה שנוצרה, ברקוביץ מצטייר כמי שמוביל מאבק אחרון על דמותה הפלורליסטית של העיר מול כל המועמדים האחרים, שמחויבים לקהל חרדי תומך ולפנים אחרות של עיר הבירה הבעייתית.
מה יקרה בסיבוב השני, אם אכן יהיה בין המועמדים ליאון וברקוביץ? ההנחה היא כי במקרה כזה ליאון יזכה גם בתמיכת אגודת ישראל, וכשציבור חרדי גדול מאחוריו הוא ינצח בלי מאמץ. יש מי שכופר בכך. יוסי אליטוב, פרשן חרדי בכיר ועורך העיתון 'משפחה', טוען כי יעקב ליצמן, מאיר פרוש והחסידויות הגדולות שלהם יתמכו בברקוביץ, לא פחות. "החסידים יעדיפו לראות בראשות העיר מועמד של הרשות הפלסטינית, ולא ראש עיר של דגל התורה", מתחייב אליטוב. לפי התסריט הזה ברקוביץ יכול לתפור חליפה עם סמל על דש הבגד, אבל השאלה הגדולה היא אם מישהו עדיין יכול להציל את העיר, או שהיא מידרדרת רק בכיוון אחד.
תשובה אין.
