כמו בסרט מבעית במיוחד של נשיונל ג'יאוגרפיק, צפו השבוע בכירי הליכוד במתקפת הפתע של בנימין נתניהו על גדעון סער. הם רצו לאחל הצלחה לשני הצדדים: לזה שהם כבר כל כך רוצים לרשת, ולזה שמהווה מכשול מרכזי מאוד בקרב הירושה העתידי.
שאלת נכונותה של הקונספירציה שראש הממשלה דיבר עליה היא שולית. חשיבותה בעצם קיומה. ב־2014 פירק נתניהו את ממשלתו שלוש שנים לפני המועד בגלל טענה מופרכת למגעים חשאיים בין ליצמן ללפיד. ברגע שראש הממשלה חושב שקושרים נגדו, זה כבר חדשות.
סער נקלע לדילמה של חייו הפוליטיים: להוריד את הראש ולהיכנע או להרים את הראש נגד האדם הפופולרי ביותר בתולדות הליכוד מאז מנחם בגין. את האפשרות הראשונה ניסו סדרת בכירים, מסילבן שלום ודרומה. זה הסתיים בגלישה איטית אל מחוזות השכחה. את האפשרות השנייה לא ניסה איש בעשור האחרון. היא טומנת בחובה איבוד של חלק ניכר מבוחרי הליכוד. האפשרות השלישית, זו שנתניהו היה מעדיף, לא חולפת לשנייה בראשו של השר לשעבר: להבין את הרמז כמו יעלון, כמו בנט בזמנו, כמו כחלון, ולעזוב למפלגה אחרת.
הוא בחר. כבר שנים לא הושבו מתוך הליכוד ביטויים כה חריפים לראש הממשלה כמו בריאיון של סער אתמול בגלי צה"ל. בפעם הקודמת שזה קרה, ג'ורג' בוש הבן עוד היה נשיא ארה"ב. סער ירה אותם בזה אחר זה: "שקר וכזב", "מזרים רעל לליכוד", "דבר חמור", "מהלך מתוזמן", "חציית קו אדום".
בפריימריס הקרובים לא יהיה קל לסער. נתניהו יעשה לו מה שעשה לפייגלין לפני עשור, בנסיבות אחרות: הוא יאסור על חברי כנסת להשתתף בכינוסים של סער, ינדה את מי שישב איתו על הבמה, יפעל לרסק במחוזות כל מועמד שאי־פעם חלף בסביבתו של שר הפנים לשעבר, שמא סער יגבש סיעה בתוך סיעה. גם בימים אלה נתניהו מקדיש מזמנו להרצת מועמדים אטרקטיביים מטעמו במחוזות, כאלה שעל האצבע שלהם אפשר לסמוך בשעת מבחן.
מה יעשו הליכודניקים? הליכוד אוהב את נתניהו, אבל הוא גם מבקש את הנרדף. במקרה הזה נתניהו איננו הנרדף, אלא הרודף. גם אויביו של סער בליכוד, ולא חסרים כאלה כידוע, עמדו המומים לנוכח עוצמת המתקפה מלשכת ראש הממשלה. יש במפלגה כיסי התנגדות חשאיים לנתניהו, משהו כמו 20־30 אחוז, וסער הפך אתמול למנהיגם. זה לא מספיק כדי להיבחר. עד השבוע, פחות מהחמישייה הראשונה היה נתפס ככישלון. עכשיו כל מקום בעשירייה ייתפס כהצלחה נגד כל הסיכויים.
אופנסיבת הסתיו של נתניהו מרתקת לצפייה, אך אינה הפתעה אסטרטגית. היא פשוט מקדימה בכשנה מה שהיה בא בכל מקרה עם הרכבת הממשלה הבאה, בהנחה שנתניהו אכן ירכיב אותה. לשני הצדדים היה ברור עד כאב שסער יקבל הצעה משפילה, אם בכלל. גם אם יזכה במקום הראשון בפריימריס, או אולי בעצם במיוחד אז, יוצע לו לכהן כשר המדע או שר בלי תיק, לכל היותר. צד אחד לא מתכוון לתת, והצד השני לא חולם לקבל. סער ישקיף על ממשלת נתניהו החמישית מספסלי הח"כים, ממתין לשעת כושר.
מתקפת הפתע האכזרית על סער עונה, כבדרך אגב, על שאלה שנותרה ללא מענה מאז השבוע שעבר: האם נתניהו מתכוון בנסיבות מסוימות להיעתר להצעת פרקליטו המנוח, יעקב וינרוט, ולפרוש תמורת עסקת טיעון. התשובה שלילית. הרי המתקפה על סער נועדה לחסל כיסי התנגדות עתידיים למהלך אחד: המשך כהונה תחת כתב אישום.
כיו"ר הליכוד, נתניהו נהנה מהיכולת הנדירה של סער להרים אופרציה פוליטית שטלטלה את ממשלת אהוד אולמרט ומנעה ממשלה מציפי לבני. כראש ממשלה הוא רשם הפסד נדיר במירוץ לנשיאות מול סער, ששימש ראש המטה של ראובן ריבלין. אין לו שום כוונה שמערך דומה יופעל נגדו עם הגשת כתב האישום. מבחינת נתניהו, גם אם ה"מזימה" לא נכונה עכשיו, היא תהיה נכונה בעוד שנה.
