איש צנום וממושקף, חובש כיפה, נסע לפני כעשור ברכבת מבאר־שבע לתל־אביב בלי לספר לאיש. הפגישה הסודית שעמד לקיים הייתה מסכנת את מעמדו לו התפרסמה. זה היה שופט המחוזי ניל הנדל, שרצה מאוד להתמנות לבית המשפט העליון. הנשיאה דאז, דורית ביניש, אסרה על השופטים להיפגש עם הפוליטיקאים בוועדה למינוי שופטים, בניסיון – שנכשל – לשמר את אצלה את מפתחות הכניסה לעליון.
אבל הנדל הרגיש את רוחות השינוי בוועדה, וביקש להיפגש עם חברי הבלוק הימני בה: השר יעקב נאמן ז"ל, ח"כ דוד רותם ז"ל והשרים דהיום אורי אריאל וגלעד ארדן. אני לא עם הקו של המערכת, הסביר באחת הפגישות. לכן אין סיכוי שהם ייתנו למישהו כמוני להיות בעליון. הוא לא אמר את זה מפורשות, אבל היה ברור ש"הקו" הוא הקו הליברלי־שמאלני, וה"מישהו כמוני" מכוון לדעות שמרניות יותר. הוא הזכיר גם את עברו כתלמיד ישיבה בארה"ב. המהלך השתלם: ארבעת הפוליטיקאים מהימין התאבדו למען הנדל. כשניצחו, הוצג השופט הטרי בכתבות בעיתונים כרגל של הימין בדלת של בג"ץ.
מאז הפך ארדן לשר לביטחון הפנים והממונה על המלחמה ב־BDS, והנדל אימץ מלא־מלא את הקו שממנו כה הסתייג ערב מינויו. אשתקד ביטל באמתלה משונה ("הוא טען שהוא חולה", סיפרה שרת המשפטים) את השתתפותו בטקס הממלכתי לציון חמישים שנה לשחרור יהודה ושומרון, לאחר שהנשיאה נאור דרשה ממנו שלא יתייצב. שופט אחר בעליון נכח שם במקומו.
פסק הדין המדהים שכתב לפני שבוע בפרשת לארה אל־קאסם, הגול העצמי המרהיב ביותר שהבקיע בית המשפט העליון לאחרונה, מעיד שהנדל הפך מתישהו לבשר מבשרה של המערכת שביקש לאתגר. ספק אם דורית ביניש עצמה הייתה כותבת פסק דין כזה. בלוליינות מילולית בסגנון "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", הוא ניסה להסביר שעוכרת ישראל הצעירה לא תמכה בחרם מאז אפריל 2017 (לא בדיוק שחר ההיסטוריה, שנה וחצי בלבד). "התנהלותה של אל־קאסם, שבאה ללמוד באוניברסיטה העברית, אינה עולה בקנה אחד, אם לנקוט בלשון המעטה, עם התזה שלפיה המבקשת היא פעילת חרם סמויה", כתב הנדל, וכנראה שכח את סמיר קונטאר, בוגר האוניברסיטה הפתוחה, ואת מייסד תנועת החרם עומר ברגותי, בוגר אוניברסיטת תל־אביב.
אגב, הגלולה המרה שהיווה מינוי הנדל לשופטים הומתקה בשעתה על ידי מינויו של עוזי פוגלמן, הסמן השמאלי ביותר בבג"ץ. בשבוע שעבר חתם פוגלמן על פסק הדין של הנדל. מינוי שופטים הוא חתול בשק, אבל פוגלמן דווקא עמד בכל הציפיות ממנו. הוא, בניגוד להנדל, מעולם לא הפתיע.
תגובת השופט הנדל באמצעות דוברות בתי המשפט: "נפגשתי בזמנו, לפני כ־11 שנה, עם חבר הכנסת כתוארו אז גלעד ארדן. בפגישה הצגתי, לבקשתו, את קורות חיי, לרבות היותי עולה מארה"ב וקליטתי בנגב. שוחחנו על כמה פסקי דין שכתבתי. לא נתבקשתי וממילא לא מסרתי עמדה לגבי פסיקתו של בית המשפט העליון. בשעתו לא הייתה ידועה לי כל הנחיה בדבר הימנעות מפגישות כאלו".
4 הערות על הבחירות המקומיות
1. הצעירים. האם 2018 תיזכר כשנת חילופי הדורות? בחיפה צפויה עינת קליש־רותם להביס את יונה יהב אחרי 15 שנות כהונה, לאחר שגברה על פסילה טכנית של מועמדותה. בתל־אביב יצא רון חולדאי משלוות הקמפיין שמאפיינת אותו מול סגנו בן ה־38 אסף זמיר, על רקע סקרים שמנבאים פער זעיר בלבד לטובתו. בירושלים, עופר ברקוביץ בן ה־35 (שסירב אתמול שוב ושוב להשיב לשאלה בגל"צ אם הוא תומך בחלוקת ירושלים) מוביל בכל סקר על המועמדים הממסדיים והמבוגרים יותר אלקין, ליאון ודייטש. תיאורטית, שלוש הערים הגדולות עשויות ליפול בידיים צעירות מאוד. המשותף לשלושתם הוא שיצאו לדרך ללא תמיכה ממפלגה גדולה.
2. נתניהו. "החברים במעגלים הפתיעו אותי"; "הצטרפו לשידור החי בערד"; "תודה על קבלת הפנים החמה בנתיבות"; "אני אוהב את שוק מחנה יהודה". זה רק לקט קצר מהשידורים החיים בדף הפייסבוק של ראש הממשלה. הוא נסע השבוע ברחבי הארץ כדי לעזור למועמדי הליכוד, אבל הם, כמאמר השיר, טבעו בדמותו. המתמודדים היו התפאורה למסע בחירות של נתניהו מול רבבות תומכים. הם ינצחו או יפסידו, אבל הוא ערך מסע הופעות לחיזוק הבייס. בפרפראזה על הקלישאה, האם הוא בא לחזק או בא לצאת מחוזק?
3. ירושלים. החרדים מחליטים לאט, וברגע האחרון. מה שיכריע את הבחירות בעירייה הוא החלטה אחת: האם יוסי דייטש יפרוש (או יאבד כמה מהחסידויות) ואז אלקין יעלה בוודאות לסיבוב הבא, או שדייטש יישאר עד הסוף וישפר מאוד את סיכויי ליאון וברקוביץ? זו השאלה החשובה היחידה בירושלים, השאר ענן אבק ועשן.
4. קואליציות. ליהדות התורה אין אישה ברשימותיה, אבל היא מריצה מועמדת אישה בחיפה. דרעי וליברמן נאבקים בנתניהו בכל הכוח על ראשות עיריית ירושלים, ואז נוסעים בערב להריץ יחד את יחיאל זוהר בנתיבות; אלקין רקח את הכנסת ליברמן לקודש הקודשים של מערכת הביטחון, ואז מתריע מפניו במודעות ענק שמא יכניס איש מטעמו לכיכר ספרא. החוק הראשון בבחירות המקומיות הוא שאין חוקים. דור שלם חלף מאז שנותק הקשר בין הישגי המפלגות בזירה המקומית והארצית. אף אחד לא יצביע בכפר־סבא לליכוד רק כדי לשמור על יהודה ושומרון, או לעבודה בבית־שאן כדי לקדם את השלום. כך מוצאים את עצמם יריבים מרים משתפים פעולה, ושותפים ותיקים נלחמים עד זוב דם על עיירה נידחת. דבר מזה לא יישאר אחרי ליל שלישי הקרוב.
