דמיינו את הנשק הפוליטי והאינטלקטואלי המושלם. הוא ישבית את היריבים שלכם ויעסיק אותם בהבלים ובמריבות של עצמם, קצת כמו סם חזק עד כדי כך שהמשתמשים בו מתמקדים רק ב"היי" שהם חווים.
נשק כזה קיים: קוראים לו "תקינות פוליטית". הוא לא נשק נגד גברים לבנים או שמרנים, כפי שנטען בתכיפות, אלא נגד השמאל האמריקני. נאמר זאת בפשטות: השמאל האמריקני חג במעגלים, במקום להתמקד בניצחון בבחירות או ביעילות חקיקתית. יותר מדי חלקים במפלגה הדמוקרטית מדברים בצדקנות על פוליטיקת זהויות, ונותנים לעדיפויות אחרות להחליק מסדר היום.
כמובן, יש הרבה גזענות בעולם, שגורמת לתקינות הפוליטית להיראות מושכת. אך לפי סקרים, כ־80 אחוזים מאזרחי ארה"ב מתנגדים לתקינות הפוליטית בגרסתה הנוכחית. נסקרים ממוצא לטיני ואסייתי־אמריקני הם בין המתנגדים הגדולים ביותר. אפילו 61 אחוז מאלו שמגדירים את עצמם כליברלים, לא אוהבים תקינות פוליטית.
נשק ה־PC נחשף שוב בשבוע שעבר, כשהסנטורית אליזבת וורן הפיצה את הבדיקה הגנאולוגית שלה, שהראתה שחלק זעיר מהמוצא שלה הוא ילידי־אמריקני. בעבור מי ששקוע בדיוני התקינות הפוליטית, האובססיה הזו לזהות האישית עשויה להיראות טבעית לחלוטין.
אך המציאות היא שאמריקנים רבים חושבים שהדמוקרטים מדברים יותר מדי על זהות. היה עדיף לוורן לוותר על הנושא, כפי שמסכימים מבקריה מימין ומשמאל. במקום לנהוג כך, היא השאירה את עניין הזהות תחת אור הזרקורים, ווהזכירה לאמריקנים שמוסדות אליטיסטיים ולרוב שמאלניים כמו הרווארד אוהבים לטפוח לעצמם על השכם בשל הגיוון שלהם, בדרכים שנראות מזויפות לרובנו.
אז אם אתם בני הזרם הימני, השמרני או הליברטריאני, ואתם רואים עצמכם מתנגדים לתקינות הפוליטית, יש לי מסר: התקינות הפוליטית, כתנועה, היא נושא מנצח עבורכם. היא משביתה חלק מהרעיונות שאתם לא אוהבים. אולי תרצו לחגוג את העניין בסוד, אבל אתם צריכים לחגוג.
הנה אמת מכוערת נוספת. המפסידים הגדולים ביותר מתנועת התקינות הפוליטית הם מי שממוקמים משמאל למרכז. יותר מכול נפגעים הדמוקרטים המתונים, במיוחד אלו שבאוניברסיטאות. אם הבלי ה־PC יצאו משליטה ויוציאו מתפקוד את האוניברסיטאות, המלאות באנשים שממוקמים משמאל למרכז, מי יפסיד? אנשי האוניברסיטאות, ובאופן לא צודק וחסר הבחנה. הליברלים ייפגעו יותר מהשמרנים, פשוט משום שהשמרנים נעדרים יחסית מהשטח.
עוד התקף של תקינות פוליטית עומד להשתלט על הכותרות, והפעם זו התביעה נגד הרווארד על שהפלתה לכאורה אסייתים־אמריקנים בקבלה למוסדותיה. לא משנה מה אתם חושבים שהרווארד עשתה או כיצד בית המשפט יכריע, זה אינו עניין מנצח בשביל השמאל. כרגע נראה שהוא משסה את האינטרסים של האסייתים־אמריקנים באלו של האפרו־אמריקנים, וכך סודק את מה שהייתה יכולה להיות קואליציה מנצחת מבחינת הדמוקרטים. היא הופכת ביטויים כמו "אנשים צבעוניים" (כינוי גורף בארה"ב לכל מי שאינם לבנים) לבדיחה, מכיוון שבמקרה הזה, כמו במקרים רבים אחרים, ההכללה הגורפת מסתירה הבדלים חשובים ואמיתיים.
התביעה נגד אוניברסיטת הרווארד גם תזכיר לאמריקנים שניסיונות להיות הוגנים יותר כלפי קבוצה אחת יכללו בפועל צביעות והתנהגות לא הוגנת כלפי קבוצה אחרת. במקרה הזה, הנפגעים הם האסייתים־אמריקנים, שגילו שהרבה יותר קשה להם להתקבל להרווארד משום שהם לא בני מיעוט מועדף.
בכל פעם שפוליטיקת הזהויות עולה לכותרות – במקום עיסוק במשכורות או במערכת הבריאות – גוברים סיכוייו של דונלד טראמפ להיבחר מחדש. כפי שאמר לאחרונה טוני בלייר: אם תציבו פופוליזם ימני מול פופוליזם שמאלני, הימני ינצח.
רק להבהיר, במקרה שאתם חושבים שאני מתמקד יותר מדי בכישלונות השמאל: ייתכן שבעידן האינטרנט כל תנועה פוליטית יכולה "להיפרץ". מעורבות בפוליטיקה דורשת רמה מסוימת של מוטיבציה אידאולוגית, ואידאולוגיות הן לא מושלמות ורציונליות. "האקר" תרבותי חכם יכול להסיט את תשומת הלב של קבוצות לכיוונים אחרים ופחות יעילים. אם תעלו לרשתות החברתיות מילים או סרטונים מתסיסים, תוכלו לגרום לשמאל לדבר על פוליטיקת זהויות.
האם גם הימין נפרץ? אני חושד שכן. הנשיא עצמו הוא חלק מהפריצה, והמוטיבציה המרכזית ביותר היא "קטול את הסמול" (Own the Libs), ביטוי שלא שמעתי עד לפני חמש שנים. נכנסנו לעידן שבו יותר מדי אנשים מרוכזים בעצמם, ומעט מדי מנסים להיות יעילים.
