המיסים שהמדינה מטילה עלינו נועדו בראש ובראשונה להעשיר את הקופה הציבורית, לטובת שפע מטלות ציבוריות יקרות שהממשלה מעוניינת ונדרשת להעמיד לרשות אזרחיה. אבל מעבר לכך, המיסים הופכים יותר ויותר לכלי אפקטיבי להובלת מדיניות בידי הממשלה. תמריצי מס מעודדים אותנו לצרוך מוצר מסוים (העדפה לרכישת מכוניות "ירוקות", למשל), וגזרות מס אמורות לעודד אותנו להימנע מקנייה (סיגריות או אלכוהול, למשל).
בשם אותו היגיון, במשרד האוצר משוכנעים שאחת הסיבות המרכזיות לקיפאון בענף הנדל"ן למגורים בשלוש השנים האחרונות, ולירידה הקלה במחירי הדיור בחודשים האחרונים, היא קביעת שר האוצר כחלון להעלות את מס הרכישה לבעלי יותר מדירה אחת מ־5 אחוזים ל־8 לפחות, מהלך שצמצם דרמטית את מספר המשקיעים בשוק הדיור.
עוד לפני כן, ב־2013, החליט שר האוצר דאז יובל שטייניץ לבטל את הפטור מתשלום מס שבח – 25% מהפער שנוצר בין הקנייה למכירה – לבעלי דירות להשקעה. גם הצעד הזה נועד להפחית את האטרקטיביות של רכישת דירה שלא למטרת מגורים, ולצנן את הביקושים בשוק. בדרך נולדו וגוועו פתרונות מיסוי נוספים למלחמה במשבר הדיור, כמו תוכנית מע"מ אפס לרוכשי דירה ראשונה, של שר האוצר יאיר לפיד, ומס דירה שלישית של השר כחלון.
לפני כשבוע וחצי הכריזה רשות המיסים על תוכנית למס חדש, שאמור להנחית מכה נוספת על מחירי הדירות. שי אהרונוביץ, סמנכ"ל בכיר לנדל"ן ברשות המיסים, הודיע לקבלנים בכנס באילת כי האוצר מקדם כעת מיסוי של הדירות הריקות והלא מכורות הנמצאות בידי קבלנים. ויש אלפי דירות כאלה. "אם אתם לא רוצים לשלם את המס, תורידו מחירים ותמכרו את אותן דירות", הכריז אהרונוביץ.
הבעיה היא שמכה על ראשם של הקבלנים מועילה רק לטווח הקצר. לא מעט קבלנים שתקועים עם מלאי לא מכור ייאלצו כנראה להתפשר על המחיר, אבל השאלה החשובה היא מה הלאה. ההחלטה למסות דירות ריקות שזכו לקבל טופס אכלוס (טופס 4) תגרום ליזמים ולבנקים שמממנים אותם לעכב פרויקטים חדשים ולהתקדם לאט יותר בקצב הבנייה והאישורים, לפני שחלילה יחויבו במס החדש. במקום להגדיל את ההיצע אנו עלולים לכווץ אותו עוד יותר, רק כדי לזכות בטווח המיידי בכמה דירות חדשות ומוזלות שהקבלנים יהיו לחוצים למכור. ככה לא פותרים משברים, אלא לכל היותר מצטיידים בהישגים קצרי טווח לקראת בחירות.
