בסקר שפורסם ב'מקור ראשון' לפני שבועיים השיבו 55 אחוזים ממשתתפיו כי אינם מעוניינים בבחירות עכשיו. עורך העיתון, חגי סגל, מתח ביקורת על ראש הממשלה שדרכו אצה לו, כך נראה, לבחירות. תחת הכותרת "מה בוער?" כתב סגל שהקדמת הבחירות תהיה "מהלך אנוכי, בזבזני, נמהר ומופקר", והביע חשש שהממשלה הבאה תהיה פחות ימנית מהממשלה הנוכחית, גם אם בנימין נתניהו יעמוד בראשה. אולם ברור כעת שמה שעם ישראל צריך עכשיו זה בחירות, וכמה שיותר מהר. זהו האינטרס הציבורי המובהק של השמאל, המרכז והימין כאחד. כולנו יודעים מה עתיד להתרחש בחודשים הקרובים, לא מכוח הנבואה אלא פשוט כי כולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו מכירים את הנפשות הפועלות בזירה הפוליטית שלנו. גם אם הבחירות יתקיימו במועדן, מערכת הבחירות החלה.
וזה רק ילך ויגבר. על כל תרגיל חדש להפלת נתניהו, נקבל הצעת חוק שמשנה את כללי המשחק. כך היה בעבר, עם חוק ההמלצות או החוק הצרפתי ודומיהם, וכך יהיה בעתיד. מי יודע מה עוד ימציאו ראשי הקואליציה ונאמני נתניהו, שידם נטויה.
לא רק שרידותו של ראש הממשלה עומדת על הפרק. בתקופת בחירות, העמדות מתחדדות והבדלנות גוברת. הקרבות בין נפתלי בנט לאביגדור ליברמן ילכו ויחריפו. אם וכאשר תיפול בקבינט החלטה לתקוף בעזה, חלק גדול מהציבור ייחס אותה למניעים פוליטיים. רבים יהיו משוכנעים שהמלחמה פרצה בגלל שיקולי בחירות. גם אם יטעו, למלחמה לא תהיה לגיטימציה נרחבת, ולא קשה לשער מה זה יעשה לתחושת הלוחמים בשטח.
בנט מככב גם במאבק אחר על קולות הימין, מול נתניהו והליכוד. ביעותי הלילה שלו הם חזרה על תסריט הבחירות הקודמות, שבהן הצליח ראש הממשלה בדקה התשעים לשאוב כמה מנדטים מהבית היהודי בקמפיין מבוהל ומתוחכם. הדילמה שלו ברורה: הוא אינו רוצה בנפילת הימין והעברת השרביט לאופוזיציה משמאל, אך מצד שני הוא רוצה מנדטים. אז מה עושים? הולכים על הראש של ביבי או לא? כשיש דילמה, רטוריקת ההתלהמות עולה דרגה. לפני בנט עומדת משימה ראשונה במעלה: לבדל את עצמו מנתניהו ככל האפשר. האם זה טוב למערכת קבלת ההחלטות בקבינט? האם זה טוב לבוחרי הימין? ספק רב.
גם בתוך הסיעות עצמן צפויים קרבות לחיים ולמוות. 50 אחוזים מחברי הכנסת הנוכחיים, כמאמר הקלישאה, יצפו בכנסת רק דרך ערוץ 99. כל אחד מהם, במיוחד מי שעתידו לוט בערפל, ירצה להתבלט, להתקשט בנוצות צבעוניות ולהראות שאין ראוי ממנו להמשיך לכהן בבית המחוקקים, בטרם ימשחו את המודחים בזפת ובנוצות ויגלגלום במורדות גבעת רם. אם עד עכשיו היינו עדים לזרם של הצעות חוק הזויות ומופרכות, בחודשים הקרובים הן יהפכו לשיטפון של ממש. רק פגרת בחירות תקטע את המסע המזיק והפוגע הזה, שכן בפגרה אין הצעות חוק, והפעילות הפוליטית מעתיקה את מקומה לרחוב. שם, ראוי לה שתהיה קצרה ככל האפשר.
ההשתוללות צפויה לא רק מכיוון האופוזיציה, שכבר הוכיחה בפתיחת המושב שהיא משולחת כל רסן ואינה בוחלת בכל דרך, גם אם מדובר בשקרים ובעיוותי מציאות, אלא גם ובעיקר בקואליציה. שר בכיר, שכיהן פעם כיו"ר קואליציה, יודע מה צפוי לה והוא כבר עכשיו "מטפטף" ללכת לבחירות מהירות.
מפלגת השלטון הצטיינה בהעלאת הצעות שונות ומשונות, בעיקר כאלה שנועדו "לתקן" את מצבה של מערכת אכיפת החוק, שכל "קלקוליה" התגלו לפתע מאז שהחלו חקירות ראש הממשלה. חברי סיעת הליכוד התחרו זה בזה מי יעלה הצעת חוק מרחיקת לכת יותר, שיש בה כדי "להציל" את ראש הממשלה מכתב אישום, ולו כדי להראות לנתניהו את נאמנותם חסרת הפשרות. לא צריך להיות גאון כדי לנחש מה יקרה בחודשים הקרובים, ואילו עוד רעיונות, שבמקומות אחרים היו נדחים בלעג ובבוז, יגיעו לשולחן הכנסת.
חלק גדול מהצעות החוק, כמו זו של ענת ברקו הקובעת מאסר של שבע שנים למי שפועל נגד ה"אינטרסים של מדינת ישראל", מכוונות לאוזני בוחרי הפריימריז הפוטנציאליים יותר מאשר לספר החוקים של מדינת ישראל, במיוחד כשגם ברקו מתקשה לענות על השאלה מה הם האינטרסים של מדינת ישראל, ממש כמו שהקבינט מתקשה בכך. הבחירות לרשויות המקומיות, המצטיינות בטונות של שנאה, הכפשה וראיית היריב כאויב, הן רק הקדימון. אינכם חוששים ממה שיתפתח אם המערכה הזו תתנהל מעתה ועד נובמבר?
איני מזלזל בחששות שהעלה סגל. נכון, המשימות העומדות בפנינו בימים אלה טרם הושלמו – הן במערכת המשפט, הן בתחום ההתיישבות והן בתחומים אחרים. אך הדבר אינו מצדיק את קיומה של תקופה פרועה ומשולחת רסן הצפויה להימשך חודשים רבים. מוטב שתהיה קצרה ככל האפשר, שנזקה ימעט, ואולי דווקא בשל כך תצליח להתמקד בעיקר: לשכנע את המצביעים שהמשימה לא תמה.
