יחסים בלתי רשמיים, מתחת לרדאר, מתקיימים זה תקופה ארוכה בין ישראל למדינות ערב במפרץ הפרסי. החידוש הנוכחי הוא שבאחרונה הפעילות החשאית הזו יוצאת לאור הזרקורים, ומקבלת ביטוי פומבי.
"אנחנו צריכים לשקול מתן יחס שווה לישראל בין המדינות האחרות במזרח התיכון", אמר שר החוץ של עומאן, יוסוף בן־עלאווי, לאחר ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעומאן בסוף השבוע שעבר – ביקור שזכה לסיקור אוהד במיוחד. "היהודים הם חלק מההיסטוריה המשיקה לאסלאם, וקיומה של מדינת ישראל היא עובדה שחבל להתעלם ממנה".
"הסולטן קאבוס בן־סעיד פגש את ראש הממשלה של מדינת ישראל", הכריזו בכלי התקשורת הממלכתיים, והציגו תמונות של שני המנהיגים לוחצים ידיים ומסיירים בארמון המלכותי. בעיתון הרשמי 'עומאן' נפרסו התמונות מהביקור על פני שלושה עמודים, וכותרת מאמר המערכת הייתה "עומאן שער לשלום".
בעיתון הבהירו כי ביקורו של נתניהו הוא חלק מדיפלומטיית השלום שמקדם הסולטן, שאירח בארמונו בבירה מסקט גם את יו"ר הרשות הפלסטינית אבו־מאזן ומנהיגים נוספים. עוד נאמר כי עומאן תומכת בפתרון שתי המדינות ובהקמת מדינה פלסטינית. כמו מדינות נוספות במפרץ, התמיכה הזו איננה מפריעה למנהיגי הנסיכות לייצר קשרים עם מדינת ישראל.
ביקור נתניהו היה חלק מרצף של פעילות ישראלית רשמית במדינות המפרץ. שרת התרבות והספורט מירי רגב קיפצה בראשית השבוע מפודיום לפודיום במשחקי הגרנד־סלאם בג'ודו שהתקיימו באבו־דאבי, כאשר לראשונה בהיסטוריה התנוסס דגל ישראל בגאווה בבירת איחוד האמירויות, וההמנון הלאומי נשמע ברמה. רגב ביקרה במסגד הקרוי על שם מייסד האמירות, השייח' זייד בן סולטן אל־מהיאן, וחתמה בספר האורחים בעברית. נבחרת התעמלות המכשירים של ישראל שוהה בימים אלה בקטאר במסגרת אליפות העולם, והמתעמל הבכיר של ישראל, ארטיום דולגופיאט, אף העפיל לגמר.
הביקורים הישראליים בעומאן ובאבו־דאבי עוררו קנאה בקרב המדינה הגדולה במפרץ, ערב הסעודית. זאת למרות תמיכתו של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן ב"עסקת המאה" של דונלד טראמפ, והיחסים הפורים שמנהלים הסעודים עם ישראל מתחת לפני השטח. בעיתון הסעודי 'א־שרק אל־אווסט' נמתחה ביקורת על מדיניותה של עומאן, שמנסה לתפוס את החבל בשני קצותיו. "עומאן לא הביעה עמדה בשלושת הנושאים המרכזיים שמעסיקים את המפרץ – המלחמה בתימן, הנושא הפלסטיני והסנקציות הכלכליות על איראן. המדיניות העומאנית לא מגדירה מה מקובל ומה אסור", כתבה הפרשנית הסעודית אמל עבד אל־עזיז אל־הזאני, בניסיון להפר את האווירה החגיגית.
"בין המדינות במפרץ יש יחסים מורכבים", מסביר ל'מקור ראשון' דיפלומט ישראלי לשעבר. "ישנה ביקורת פנימית בשלל נושאים, וגם בנושא של היחסים עם מדינת ישראל. מדובר במדינות שלא נלחמות זו בזו באופן יומיומי, אבל אין ביניהן אהבה יתרה. היחסים הם של יריבות ומשחקי כבוד גם ברמה הדיפלומטית, והשבוע נכנסה לתמונה גם סוגיית היחסים הפומביים עם ישראל".
כבר לא "הישות הציונית"
הקשרים בין ישראל למדינות המפרץ מתחזקים ביחס ישר לירידת העניין הבינלאומי והערבי בסוגיה הפלסטינית. דוגמה אחת מני רבות לשיח התוסס שמעוררים הקשרים החדשים עם ישראל ניתנה בתוכנית הטלוויזיה של העיתונאי הכווייתי מוחמד אחמד אל־מלא. משתתפיה קיימו דיון בשאלה האם יחסים עם ישראל הם עדיין טאבו שאסור לפתוח או להפר אותו. "ישראל היא מדינה שהוכרזה על ידי האו"ם, יש לה דגל והיא נמצאת על המפה", הכריז הפרשן המדיני עלי אל־פדדאלה. "אם נחרים אותה, זה לא ישנה את המציאות בשטח. עם כל הכבוד לסוגיה הפלסטינית, עלינו לפתח את היחסים עם ישראל".
המראיין ניסה להקשות עליו והעלה את נושא הכיבוש הישראלי של פלסטין. הפרשן המשיך לדבוק בעובדות: "הפלסטינים אומרים שישראל היא מדינת כיבוש. אבל בפועל, ביחס לעולם ולאו"ם, ישראל היא מדינה מוכרת. אתה יכול לעצום עיניים ולא להכיר בכך, אבל זה לא ישנה את המציאות. יותר מחמישים שנה ניהלנו מדיניות של ניתוק קשרים, אבל אנחנו מבינים ורואים שלא הייתה לכך כל השפעה על המציאות בשטח וגם לא על הסוגיה הפלסטינית".
הפרשן עבד אל־עזיז אל־קנאעי הניח על השולחן טיעון נוסף. "אבו־מאזן עצמו מכריז כי הוא מעוניין בשלום היסטורי עם ישראל. לפלסטינים עצמם יש הסכמים עם ישראל במישור הצבאי, הכלכלי והמדיני. במשך שנים התקיימו שיחות שסבלו אמנם ממכשולים, אבל השיח נמשך. הסכסוך הזה פוגע בעם הפלסטיני, אבל גם בנו. אנחנו צריכים לנרמל את היחסים עם ישראל באופן מוחלט, ואולי זה יוביל את שני הצדדים לוויתורים".
האמירות הללו מצטרפות לקריאתו של איש התקשורת הכווייתי יוסף עבד אל־כארים א־זינקאווי, שבמאמר שפרסם בכתב העת 'א־סיאסה' קרא לכל המדינות הערביות והמוסלמיות להכיר בישראל בגלוי. הוא דרש להימנע משימוש בביטויים "הישות הציונית" או "הכיבוש הישראלי", וטען כי מדינות ערב "צריכות ללמוד ממדינות כמו קטאר ועומאן שנוקטות גישה פרגמטית כלפי ישראל ולקיים עמה קשרים בגלוי".
אבל כמובן, יש גם קולות אחרים. תחת ההאשטאג "תתביע" – נורמליזציה, פורסמו בטוויטר קריקטורות המציגות את הכרסום העמוק באיסור לנרמל את היחסים מול ישראל. באחת מהן נראה נתניהו מציב עוד לבנה בחומה המקיפה את הפלסטינים ועליה הכיתוב "נרמול". סרטון שהופץ ברשת מציג את העובדה שבתחרות הג'ודו שהתקיימה בשנה שעברה באבו־דאבי סירבו להניף את דגל ישראל ולהשמיע את ההמנון, ואילו השנה נכנעו שם ללחצים בינלאומיים ואירחו את השרה מירי רגב. בסרטון אחר, שנשא את הכותרת "כל הכבוד לכוויית", נראה דייל קרקע בחברת התעופה הכווייתית מסרב להעלות למטוס אישה הנושאת דרכון ישראלי. הסרטון זכה לתגובות חיוביות.
בין ישראל למדינות המפרץ מתקיים שיתוף פעולה בתחומים מגוונים. אנשי מחקר ישראלים המחזיקים באזרחות נוספת נהנים מפתיחות אקדמית ערבית, והסחר הכלכלי המתקיים חרף היעדרם של יחסים רשמיים מגיע להיקפים נרחבים. קשה להגיע למספרים מדויקים שכן רוב העסקים הללו מתבצעים דרך מדינות מתווכות, אך דו"ח של מכון המחקר הבינלאומי בראשות טוני בלייר העריך כי היקף הסחר הזה עולה על מיליארד דולרים בשנה. במקרה שישראל תכונן יחסים רשמיים עם המפרץ, נאמר בדו"ח, המסחר עשוי להגיע להיקף של 25 מיליארדי דולרים.
הזמן שעובר והפוליטיקה הפלסטינית הפנימית המסובכת בין חמאס לפת"ח, מבהירים למדינות ערב במפרץ כי לא כדאי להן לתלות את קשריהן עם ישראל בסוגיה הפלסטינית.
