כשנשיא ארה"ב נחת בפנסילבניה יחד עם רעייתו מלניה, אלפי מפגינים – יהודים ולא יהודים – כבר המתינו לו בדרך לבית הכנסת שבו התכוון לבקר, כשהם מחזיקים שלטים ועוטים מסכות. בפיהם שגורות סיסמאות שונות, למשל, "לשיח שנאה יש תוצאות"; "אתה לא מוזמן כאן עד שתפסיק ללבות שנאה"; "התנצל על ליבוי שנאה או שתלך הביתה"; "טראמפ הוא נאצי" ועוד רבות, כולל כמה שבוטותן לא מאפשרת את פרסומן מעל במה זו.
כמובן שהקהל הזועם בפיטסבורג לא היה לבד בגינוי "השנאה" שהנשיא מלבה לכאורה. התקשורת – מקומית ובינלאומית כאחת – התגייסה באופן מרשים, אם כי צפוי, דקות ספורות לאחר הדיווחים הראשונים על יריות בבית הכנסת, למרות העובדה שטראמפ אף פעם לא קרא לאלימות נגד יהודים בכל צורה. חרף הגינויים החוזרים ששחרר בתגובה לכל אירוע ונדליזם ואלימות נגד יהודים, ולמרות העובדה שבתו, בעלה ושלושת ילדיהם יהודים(!!!), האשם כבר נמצא. כעת, כל מה שהפרשנים, המנחים והכתבים היו צריכים לעשות זה להשתמש בדיוק בטקטיקות וברטוריקה שבה הם בעצמם מאשימים את טראמפ, כשהם זורעים דיסאינפורמציה, פחד ושנאה.
"הנשיא הזה גרם להקצנתם של יותר אנשים מאשר דאעש", אמרה כתבת CNN ג'ולי איופי בפאנל שעסק בפיגוע (איופי גם האשימה את יהודי ארה"ב בפיגוע: "אני מקווה שמעבר השגרירות היה שווה את זה"). עוד ב-CNN, השדרן דון למון שחרר את ההתבטאות המעניינת הבאה: "הגיע הזמן לשים סוף לדמוניזציה של אנשים ולהבין שהטרור הגדול ביותר במדינה הזו הוא גברים לבנים". אכן, מופת של היגיון. ב"וושינגטון פוסט", עוד גוף תקשורת מוערך, לא הדגישו או ציינו במיוחד (אם בכלל) את דבריו של רב בית הכנסת, שהזמין את הנשיא לבקר בקהילה, וגם לא קולות אחרים של מתפללים ומשפחות נפגעים שהעבירו מסרים דומים. לא, את הכותרת הראשית, והבולטות הגדולה ביותר, קיבלו רב בית הכנסת לשעבר ומשפחת אחד הנרצחים, שדרשו מהנשיא לא להופיע. זאת, בנוסף לעשרות טורי דעה שפורסמו, כולם באותה המגמה. כמובן, שכל זה רק על קצה המזלג.
גם במרחב הישראלי לא היססו להצביע ישירות על האשמים האמתיים בפיגוע, שהם, כצפוי ולבחירתכם: טראמפ, נתניהו, הרבנות הראשית, הזרם האורתודוכסי כולו, נפתלי בנט ועוד. בטור דעה בעיתון "הארץ", טען ישי רוזן-צבי טען ששר החינוך קרוב יותר אידיאולוגית לרוצח הניאו-נאצי מאשר לקורבנות הטבח.
כמה חבל שמי שנוקטים בדעה הזו אין את היכולת לחזור אחורה בזמן, שנה, שנתיים, עשור, יובל, מאה, מאתיים, חמש מאות, אלף ואלפיים שנה, ולבשר את בשורתם ליהודים שנטבחו על ידי כמעט כל עם ודת, בשם כמעט כל אידיאולוגיה אפשרית.
מה המניע של אלו שהזדרזו להטיח את האשמות האלו? האם מדובר בטיפשות או שיגעון? הרי בסופו של דבר מדובר באנשים חכמים ורציונליים, שבדרך כלל הגיעו למעמדם עם עבודה קשה. לא. המניע כאן הוא שונה: לפני שאותם פוליטיקאים הם אמריקנים, ישראלים, יהודים או נוצרים, הם מחזיקים בעמדות פוליטיות, ומאוד ברורות. זה נשמע זול, פרטיזני ומכור, אבל זו האמת. כל אירוע שיקרה, בין אם פיגוע, צעדת מהגרים, מועמד לבית המשפט העליון שנחשב "לא משלהם", כעס כללי בחברה, שינויי אקלים, דיכאון, השמנת יתר ועוד, כל מה שאיש התקשורת "הליברלי" צריך לעשות זה להסתכל על רשימת האשמים הקבועה ולהתחיל לקטרג.
