בקצה רחוב הבאסטות בשוק מחנה יהודה, בנימין נתניהו כבר ידע שהמועמד שלו לא יהיה ראש עיריית ירושלים. הסיור שלו עם זאב אלקין בלוקיישן השחוק לווה ביותר מדי קריאות בעד משה ליאון ועופר ברקוביץ'. לזכותו של נתניהו ייאמר ששמר על פאסון ונתן עבודה; המאמצים שלו סייעו לאלקין טו סמולר דה השפלה, כמו שאומרת החמישייה הקאמרית: השר חזר מהבחירות עם עשרים אחוזים והמקום השלישי, קצת לפני יוסי דייטש.
את ירושלים אפשר לחלק לבוחרים ולמצביעים; אלה שמחליטים לבד ואלה שמחליטים בשבילם. בקרב הבוחרים רשם אלקין הישג נאה של 40 אלף קולות, רובם המכריע מהציונות הדתית. הקמפיין שלו נגד ברקוביץ' ("שמאלן", "קרן חדשה") ונגד ליאון ("הקומבינה של דרעי וליברמן") היה יעיל. באופן אבסורדי, הוא נכשל במה שנחשב דווקא למיומנותו המרכזית כפוליטיקאי בחסד: סגירת דילים שיביאו לו את גושי המצביעים. הוא הביא את הנדוניה, אבל הכלה סירבה להשתכנע. לעומתו משה ליאון לא הביא כל נדוניה, אבל קיבל את השידוך של חייו. משה גפני ואריה דרעי סידרו לו שמונים אלף קולות.
כמו ליאון 2013, גם אלקין 2018 הגיע לעיר סמוך לבחירות; גם הוא רץ על סמך הבטחה לתמיכה מליצמן, וכמוהו גם הוא גילה לאכזבתו שהוא יכול לתלות את ההבטחה על הקיר. יש לכך גם השלכות כספיות כבדות: מסע הבחירות שלו הסתיים בחובות של מיליונים, שבהם יישא הוא או אנשי העסקים שערבו לו.
הבעיה שחיסלה את אלקין בסיבוב הראשון תהיה זו של ברקוביץ' בסיבוב השני. שבעים אלף בוחרים, מספר נאה מאוד, העלו את המתמודד הצעיר והמרשים לסיבוב השני, אבל הם לא יספיקו. שיעור ההצבעה המטורף בקרב החרדים והפער שרק יתרחב ב־13 בנובמבר מול שיעורי ההצבעה החילונית מסכל כל אפשרות אפקטיבית להיבחר בלא תמיכה מגוש חרדי מרכזי. ספק אם לחסידים יהיה כוח פוליטי לתמוך בו אחרי ההתרסקות המהדהדת שלהם עם דייטש. ספק אם יהיה להם גם חשק.
מסע הבחירות של אלקין צדק, כך מתבאר בדיעבד, בעוד נקודה: בסיבוב השני, ליאון הוא אכן המועמד המוביל. האויב של הטוב הוא הטוב מאוד, והבחירה בברקוביץ' על פני אלקין סייעה מאוד לסיכוייו של ליאון להפוך לראש העיר. זו גם כמובן אשמתו של אלקין עצמו: הציבור הציוני בירושלים קטן מכדי להרשות לעצמו ריבוי מועמדים כזה. במועצה, למשל, הלכו לפח שלושה מנדטים יקרים, והפכו את גוש החרדים־חרד"לים לרוב במועצה. ההשלכות יורגשו בקרוב מאוד ברחוב הסמוך למקום מגוריכם.
ליאון צריך להיות כמעט קדוש כדי לא להפוך לבובה של יהדות התורה וש"ס בכיכר ספרא. עקשנותו והפוליטיקה שהפגין ראויות להערכה, אבל הוא חייב לדרעי וגפני את בחירתו השבוע, ושני אלה לא ידועים כבעלי חוב סובלניים במיוחד. מיליוני השקלים שהשקיע בפרסום הניבו לו רק כמה אלפי קולות חופשיים. הוא יצטרך להביא הרבה יותר בסיבוב השני. לא רק כדי לזכות בבחירות, אלא כדי לזכות בלגיטימציה.
