ד"ר עליזה בלוך הוכיחה שהמגרות בוטלו. היא עשתה משהו מתבקש שכנראה כמה משליחי הציבור אולי שכחו: הקשיבה לקהל שלה, ושמעה מורכבות. שמעה חרדי ודתי־לאומי שיכולים לחלוק ובד בבד יכולים להסכים, והשכילה להבין שיש נקודות המחברות בין חרדי לחילוני – ורק צריך לדעת לזהות אותן.
שמחתי לסייע לה ולהופיע בעצרת תמיכה שנערכה למענה. הדבר הראשון שציינתי בזכותה היו המידות שלה והאנושיות שבה. שמחתי לראות שעליזה הצליחה לקחת את המידות הטובות שלה וליצור מהן קמפיין שכולו שיח סביב הטוב המשותף.
לקחתי בחשבון שיהיו מי שירצו להשתמש נגדי בתמיכתי בעליזה. גם מי שניסו לא ראו שהשינויים האלה מתרחשים בחצר האחורית שלהם. פוליטיקת השיסוי התחלפה בפוליטיקת האיחוי. הסיפורים יותר גדולים מהמגזרים. כשראיתי שעליזה וצוות הקמפיין שלה החליטו לא להציג את תמונתה בשלטים בשכונות החרדיות בבית־שמש, שמחתי ולא הופתעתי. ההחלטה הזאת היא החלק שמבטא את השלם. בפוליטיקה הישנה היו קופצים: הדרה, פגיעה במעמד האישה. בפוליטיקת ההקשבה, שעליזה בלוך היא מהמחוללות שלה בשלטון המקומי, ההחלטה לא לפרסם את תמונתה מגיעה מתוך הקשבה.
מהיכרותי עם עליזה, אין לי ספק שתכונותיה הנעימות ימשיכו ללוות את פעילותה כראש העיר לאורך כל הקדנציה. תפיסת הטוב המשותף והפוליטיקה של ההכלה ילוו אותה באגף החינוך של המועצה, באגף התברואה, בשעות קבלת הקהל ובעיקר בהחלטות לא פופולריות. זו הנהגה של חיבורים. זו הנהגת המחר.
מה שתרמה עליזה בניצחונה בבית־שמש יקרין גם לפוליטיקה הארצית. כל מנהיג ציבור שיבקש להילחם נגד התהליכים האלו יפנה ראשו לאחור ויגלה שהוא מנהיג בלי קהל. חובה עלינו לפעול להוביל את השינויים האלה בשער בת רבים.
