בערב יום כיפור 2010 קרא מיכאל ביטון, שהתמודד אז לראשונה על ראשות מועצת ירוחם, לטל אוחנה, צעירה בת 26 שניהלה את עמותת 'צעירים בירוחם', והציע לה להיות סגניתו העתידית אם יזכה בבחירות. אוחנה, שעד אז לא חשבה על קריירה פוליטית, הופתעה מעצם ההצעה של ביטון והחלה לבכות מהתרגשות. באותה תקופה חוותה משפחתה משבר כלכלי קשה, ואוחנה לא ראתה עצמה נכנסת בעת כזו לזירה הפוליטית. "אמרתי למיכאל שאני במלחמת הישרדות מבית, והדבר האחרון שאני רוצה לעשות עכשיו הוא לדפוק על דלתות של בתים ולשכנע אנשים לבחור בי". בצהרי היום חזרה אוחנה לבית הוריה ופגשה את אביה, עמרם. "סיפרתי לו שמיכאל הציע לו להיות מספר שתיים שלו, ולמרות שהוא היה אז בימים מאוד קשים, הוא הסתכל עליי פתאום בעיניים מאירות מאוד. אמרתי לעצמי שאעשה את זה רק בשבילו, כדי שירגיש שהחיים ממשיכים".
מאז חלפו שמונה שנים. ביום שלישי השבוע, בשעה אחת לפנות בוקר, הוכתרה טל אוחנה כראשת מועצת ירוחם הבאה. מי שהכריז על כך בגאווה ובשביעות רצון מופגנת, והזמין אותה לשאת את נאום הניצחון, היה ראש מועצת ירוחם היוצא מיכאל ביטון, שפרש מתפקידו כפי שתכנן מראש.
אחרי עשרה ראשי מועצה גברים בירוחם, תיכנס אוחנה בימים הקרובים לתפקידה כראשת המועצה הראשונה של ירוחם (גילוי נאות: תמכתי בה באופן פעיל, ולכן נמנעתי מלכתוב עד כה על מערכת הבחירות בירוחם). אוחנה היא דור רביעי בירוחם. הוריה הגיעו לירוחם כילדים, כל אחד מהם ממשפחה של עשרה אחים, ויחד עם המשפחה הגיעו גם הסבתות של הוריה, ששלוש מהן נקברו ביישוב. עד גיל תיכון היא גדלה והתחנכה במוסדות החינוך הדתיים בירוחם, והייתה חברה בבני־עקיבא. מכיוון שבשנות התשעים עדיין לא היה תיכון דתי בירוחם, היא יצאה ללמוד בדימונה. כמו רבים מבני ירוחם המסורתית חזרה אוחנה לסיים את לימודיה בתיכון הממלכתי בירוחם, ונבחרה למצטיינת חברתית ולימודית של רשת אורט. את שירותה הצבאי עשתה כמש"קית הוראה וחינוך, ואחריו, בשנת 2005, חזרה לירוחם לעבודה עם הנוער המקומי במתנ"ס ובתיכון.
2005 הייתה שנה קשה בירוחם. היישוב נקלע למשבר שלטוני בגלל מחדליו של ראש המועצה דאז, ברוך אלמקייס. המתנ"ס נסגר, עובדי מועצה לא קיבלו את שכרם, והיישוב היה מפולג. אוחנה, שחוותה את המתחים והכאוס, החליטה לעזוב את עיירת הולדתה. את התואר הראשון, במסלול סוציולוגיה ארגונית, היא סיימה במכללת עמק־יזרעאל. במקביל ללימודיה עבדה בכמה גופים חברתיים כדי לסייע בפרנסת משפחתה, לאחר שחברת האוטובוסים של אביה, 'אירוס ירוחם', שהחזיקה כמאה אוטובוסים והעסיקה 125 עובדים, פשטה את הרגל. בסיום הלימודים חזרה אוחנה הביתה והחלה לעבוד בקרן רש"י ובעמותת 'צעירים בירוחם', המסייעת לצעירים בני המקום בתחומי התיישבות, אקדמיה, מנהיגות והתנדבות בקהילה. העשייה החברתית בירוחם חיברה אותה חזרה לעיירה, ותוך זמן קצר החלה לנהל את העמותה.
כאמור, חודש לפני הבחירות המקומיות שהתקיימו בתום תקופת הוועדה הקרואה של עמרם מצנע, הזמין אותה מיכאל ביטון להיות מספר שתיים ברשימתו. ביטון נבחר לראשות המועצה, ואוחנה, אז בת 26, קפצה לבריכה הפוליטית המקומית, קיבלה אחריות על תיק החינוך, והפכה לאישה הראשונה בירוחם בתפקיד סגנית ראש המועצה וממלאת מקומו. בתחילת הדרך, כשהייתה נלווית לביטון, היא התרגלה ששואלים אותה אם היא העוזרת האישית שלו, ושמרימים גבה למשמע תשובתה. "בקדנציה הראשונה", היא מתארת, "האסטרטגיה שלי הייתה להעלות על הרכבת כל מי שנותר מאחור. עסקתי בדור השני והשלישי ביישוב ובתחומי רווחה חינוך, קהילה ובריאות". בבחירות שהתקיימו בירוחם לפני ארבע שנים היא נבחרה עם ביטון לקדנציה נוספת. במקביל השתתפה בתוכנית המנהיגות של ארגון מעוז, שם לדבריה התחדד אצלה הצורך להתבונן על כלל הקהילות בירוחם, ולהשקיע בקשר ביניהן ובביטוי התרבותי הייחודי של כל אחת מהן. "הסתכלתי על כל צומת אפשרי של השפעה מתוך נקודת מבט של רב־תרבותיות וייצוג כל הקהילות. אני מאמינה שירוחם יכולה להיות אור לחברה הישראלית ביכולת שלה לייצר מפגש עומק בין קהילות, ושכל המערכות יכולות להתעצב סביב האידיאולוגיה והפרקטיקה הזו".
אוחנה כיהנה עד היום כסגנית ראש מועצה בהתנדבות. בירוחם מתגוררים עשרת אלפים תושבים, ורק במועצה החדשה שתוקם בימים הקרובים, יתווסף לה תקן של סגן ראש מועצה בשכר. תחום עיסוק אחר של אוחנה בשנים האחרונות, במקביל לסיום לימודיה לתואר שני, היה הבאת צעירים יהודים ממרוקו. אחרי שבמהלך מסע במרוקו גילתה מאות צעירים יהודים שיוצאים ללימודים ברחבי העולם אבל לא מגיעים לישראל, ייסדה אוחנה, בסיוע תורמים, את תנועת 'אלפונסו צבע' לעידוד עלייה וחינוך ציוני בקרב יהדות מרוקו. בפעילויות הראשונות שקיימה במרוקו כינו אותה שם 'הילדה מכפר ירוחם'. התנועה שייסדה אוחנה מביאה מדי שנה בני־נוער ממרוקו למחנה קיץ בישראל ולסמינר ציונות בספרד, ומכינה עבורם תוכניות לימודים ייחודיות במוסדות האקדמיים בישראל. עד היום הביאה התנועה לעלייתם של כמאה צעירים לארץ, ובעקבותיהם עלו גם 15 משפחות. "כשאתה מתחבר לשורשים שלך, וזה נכון גם בקשר שלי לעבודה במרוקו וגם בקשר העמוק שלי ליהדות, אתה מבין שאתה חלק ממשהו שגדול ממך, וזה נותן לך כוח ומשמעות גדולה בעולם", היא אומרת.
בשנה האחרונה כיכבה ירוחם בסדרת הטלוויזיה התיעודית 'סאלח, פה זה ארץ ישראל', שסיפרה את סיפור פיזור האוכלוסין הכפוי של עולי צפון אפריקה בשנות החמישים. ירוחם, כידוע, קמה במסגרת התהליך הזה. "אני לא גדלתי על הנרטיב של סאלח", אומרת אוחנה. "אבא שלי העריץ את מפלגת העבודה. גם אבא וגם אימא גדלו במשפחות מרובות ילדים ומאוד עניות, ולאבא הייתה הכרת הטוב על כך שדאגו לו לציוד לבית ספר ולארוחה חמה. אבא שלי לא דברן גדול אלא איש של עבודה, אבל בפעמים המעטות שהוא כן דיבר, הוא דיבר בהערכה גדולה על בן־גוריון ועל מפלגת העבודה. הוא למד בתיכון של שדה־בוקר והתרגש לראות שם את בן־גוריון צועד בשבילים. המסר בבית שלנו תמיד היה שצריכים לעבוד קשה. אבא עבד מגיל צעיר כדי לסייע בפרנסת המשפחה שלו, וגם אנחנו, בכל יום של חופשה ובכל רגע פנוי עבדנו בעסק של אבא".
מהרגע שבו החליט מיכאל ביטון שברצונו לפרוש מראשות מועצת ירוחם אחרי שתי קדנציות ולהקים מפלגה חדשה לקראת הבחירות לכנסת, הוא סימן את סגניתו אוחנה כמחליפתו בתפקיד. עם אוחנה הלכו בבחירות האחרונות כמעט כל קבוצות האוכלוסייה בירוחם. היא זכתה לתמיכתם של ותיקי היישוב, עולים מבריה"מ, הציונות הדתית, הציבור החרדי, והמפלגה של הקהילה ההודית ביישוב. אוחנה התמודדה מטעם מפלגת כולנו, ונתמכה גם על ידי הבית היהודי. מול אוחנה התמודדו שניים: אילן אלמקייס (50), איש קבע בעברו שהפסיד בשתי מערכות הבחירות הקודמות לביטון, ונילי אהרון, צעירה בת 30 שזכתה לתמיכתם הנלהבת של ראש הממשלה והליכוד. ניצחונה של אוחנה היה מרשים וסוחף: היא קיבלה 59 אחוזים מהקולות, אהרון 32 אחוזים, ואלמקייס כשמונה אחוזים בלבד.
מצביעים חופשיים
מאז בחירתו לראשות הממשלה בשנת 2009, הגיע נתניהו לירוחם רק לפני כשנתיים וחצי, לרגל ועידת הנגב שהתקיימה בעיירה. לפני שבוע וחצי הוא הגיע שוב, במיוחד, כדי לתמוך במועמדת הליכוד לראשות המועצה נילי אהרון. מאות תושבים הריעו לו בהיכל התרבות, ונתניהו הפציר בהם שוב ושוב לבחור באהרון מכיוון שהיא 'תותחית'. נתניהו לא הסתפק בכך והשתתף גם בכמה סרטוני תמיכה מיוחדים. אהרון גמלה לו בנאום תמיכה ארוך, בו ובאשתו שרה, שזיכה אותה בכינוי שטבע הסאטיריקן ליאור שליין: 'נילי גיבורת שרה'.
לאהרון בת ה־30 אין ניסיון מוניציפלי, ובכל זאת, בחודשים האחרונים הגיעה לירוחם שיירה ארוכה של שרים וחברי כנסת מהליכוד כדי לתמוך במועמדותה. שר התחבורה ישראל כץ הכריז ברחוב הראשי של ירוחם, בשבוע שבו קרטעה הרכבת החדשה לירושלים, שצריך לפזר את המועצה בירוחם בגלל עיכוב בהסדרת המדרכות. השרה מירי רגב האשימה את הקהילה הדתית־לאומית ביישוב בהתבדלות, ובדתה סיפורים שלא היו ולא נבראו. ח"כ דוד ביטן נשלח על ידי נתניהו ברגע האחרון כדי לנסות ללחוץ על רב הקהילה החרדית שיתמוך באהרון ולא באוחנה. ביום הבחירות עצמו הגיעו לירוחם חברי כנסת מהליכוד ובהם גם אורן חזן כדי ללוות את אהרון בין הקלפיות. אבל כל המאמץ הליכודי האינטנסיבי והכסף הרב שהושקע בקמפיין לא סייעו לאהרון ביום הבחירות. התושבים בירוחם, רבים מהם תומכי ליכוד, לא התרשמו מההסתערות של מפלגת השלטון על העיירה וגם לא מסרטוני התמיכה של השרים וחברי הכנסת ששוגרו לעברם בכל הרשתות החברתיות. אהרון קיבלה פחות משליש מהקולות. הליכוד ונתניהו הובסו.
גם ברשות נוספת בנגב המזרחי – העיר ערד – נתניהו והליכוד 'התאבדו' על מועמד מטעמם, משה אדרי, והובסו. עו"ד ניסן בן־חמו, שנבחר לפני כשלוש שנים, לראשונה ללא קולותיהם של חסידי גור המהווים כחמישית מאוכלוסיית העיר, עשה זאת שוב בסיומה של מערכת בחירות יצרית. מולו שילבו כוחות הליכוד בהובלת ח"כ ביטן, והחרדים בהובלת סגן השר יעקב ליצמן מיהדות התורה. במהלך הקמפיין, שהיה רווי השמצות, קיבלו תושבי ערד טלפונים מנשים שהזדהו כנציגות גוף פיקטיבי בשם 'האגודה למניעת מחלת הסרטן'. הן טענו שבן־חמו תומך בהקמת מכרה שדה־בריר ליד ערד תמורת הטבות הנאה, ושראש הממשלה התחייב לעזור למועמד הליכוד במאבקו נגד המכרה, אם ייבחר לראשות. במציאות, בן־חמו מוביל את המאבק של תושבי העיר בהקמת שדה־בריר.
במהלך הקמפיין הגיעו גם לערד רבים משרי וח"כי הליכוד, וכמו בירוחם גולת הכותרת הייתה ביקור מיוחד של ראש הממשלה עצמו וקריאה נלהבת שלו לתמוך במועמד הליכוד. במהלך יום הבחירות הופסקה ההצבעה בערד בעקבות חשד לזיוף פתקים, לאחר שבכמה קלפיות התגלו פתקים מזויפים הנושאים את שמו של ראש העיר ואת רשימתו למועצה, אך בכתיב שונה ולא תקני. מטה בן־חמו הגיש תלונה למנהל הבחירות בעיר, וזה הפסיק את הבחירות כשלוש שעות לפני סגירת הקלפיות, עד לבדיקת הפתקים בכל הקלפיות. רק לאחר שכל הקלפיות נבדקו והפתקים המזויפים הוסרו, שבו הבחירות בעיר לסדרן. בסופו של דבר ניצח בן־חמו, שנתמך על ידי מפלגת יש עתיד, את הליכוד ואת קהילת גור ברוב של 67 אחוזים, והגדיל גם את כוחו במועצה מחמישה מנדטים לשבעה. מועמד הליכוד אדרי זכה ל־29 אחוזים ולמנדט אחד בלבד. אגב, גם בדימונה, בירת הנגב המזרחי, תמיכה מסיבית של ראש הממשלה הוכחה כבלתי־יעילה במיוחד. ראש העיר המכהן בני ביטון, המקורב מאוד לנתניהו שכמובן תמך בו, גבר בקושי על יריבו נסים פרץ, בפער של ארבעה אחוזים בלבד.
ההפסד של נתניהו בירוחם ובערד, לצד חולשתו בדימונה, מוכיחים שבניגוד לתיאור התקשורתי המקובל, תושבי עיירות הפיתוח הם לא עדר שהולך בעיוורון, באש ובמים, אחרי כל גחמה של נתניהו והליכוד. בבחירות לכנסת רבים מהם בוחרים בנתניהו ובליכוד משום שרבים מהם ימניים ולאומיים, וגם כי הנרטיב היהודי, שדומיננטי במפלגות הימין יותר מאשר במפלגות השמאל, חשוב להם. אבל זה לא הופך אותם לעדר חסר מחשבה. כשהם הולכים לבחור ראש עיר או ראש מועצה הם בוחרים את המועמד או המועמדת בעלי הניסיון והכישורים, ולא מתרגשים מהכרזות של ראש הממשלה שהמועמדת של הליכוד היא 'תותחית'.
האתגרים המרכזיים שמחכים לטל אוחנה הם בתחום התשתיות והפיתוח של ירוחם. בשמונה השנים האחרונות רשמה ירוחם הישגים מרשימים, בעיקר בתחום החינוך. היישוב בן עשרת אלפים התושבים גדל והתרחב, וכיום נבנות בו קרוב ל־3,000 יחידות דיור. עם זאת, פרויקטים גדולים כמו חידוש הרחוב הראשי והמרכז המסחרי הסתבכו, וכך גם הפיתוח בחלק מהשכונות החדשות. אוחנה, שהתמקדה עד היום בחינוך וברווחה והוכיחה את יכולותיה, תידרש להוביל שינוי גם בתחומים אחרים. 
