הייתי בכיתה י"א, חזרנו הביתה מעוד ראיון מתסכל בישיבה תיכונית נוספת לאחר שהישיבה התיכונית בה למדתי הייתה על סף קריסה, ולא היה לי מקום ללמוד בו. כל פעם מחדש חשבתי שזהו, מצאתי את המקום שלי, ואז נפגשתי עם המנהל או מישהו מהצוות שאמר לי בצורה הכי יפה שיש "שמע, אתה ילד חמוד, המקום הזה לא בשבילך". למה לא? כי הציונים שלי, במיוחד אלה בלימודים התורניים, היו נמוכים. אף אחד לא נתן לי צ'אנס. אף אחד לא רצה לנסות להיות זה שיצליח לכוון אותי בדרך הנכונה.
הלוואי והכתבה של ישי פרידמן שפורסמה כאן ב'מקור ראשון' הייתה מתפרסמת לפני 20 ומשהו שנה. אותי לא קיבלו להרבה מאוד ישיבות תיכוניות מהסיבה הפשוטה שלא היו לי ציונים גבוהים. הייתה ישיבה תיכונית אחת שביקשה שאשלח את התעודה בפקס (תעודה של ילד בכיתה ח'), והם חזרו אליי שהישיבה לא תתאים לי. הם אפילו לא פגשו אותי, וקיבלו החלטה שאין לי מקום אצלם.
היו ישיבות אחרות אליהן הלכתי לראיון, גם שם, אמרו לי בצורה הכי יפה או לא יפה שיש – זה לא המקום בשבילך. הם הפנו אותי לתיכונים או למוסדות בהם לומדים רק לפסיכומטרי. שם אמרו לי שאני "ילד טוב מידי" ולא אשתלב אצלם מבחינה חברתית.
אז מה עושה תיכוניסט שאין לו מקום ללמוד בו? בהתחלה הייתי בבית חודש-חודשיים, עד שלבסוף התחלתי ללמוד בישיבת בני חיל בירושלים, לפחות שעה וחצי נסיעה כל כיוון מגינות שומרון. היינו שם כמה כאלה, שלא מצאו מקום באף מוסד דתי אחר, אך לצערי גם הישיבה הזאת נסגרה באותה השנה בגלל שהיא על התפר בין חינוך רגיל לחינוך מיוחד.
שנים אחרי, אני כבר מבין שלא אני הייתי הבעייתי, אלא המערכת הכה מעוותת שאיננה מבינה כיצד אמורים לעסוק בחינוך. הגעתי לאן שהגעתי דווקא בגלל שרציתי להוכיח לאותן ישיבות תיכוניות שלא קיבלו אותי שהן טועות. לשמחתי, הצלחתי. אך במשך שנים רבות לא הצלחתי להתנער מדחייה ועוד דחייה. זה לא אמור להתנהל ככה. הלוואי ואת ילדיי אצליח לשלוח למוסדות חינוכיים המתאימים להם, אשר יראו אותם כבני אדם, ולא כציון על דף. שיסייעו להם לפתח את התכונות הטמונות בהם, ויחנכו אותם לקבל כל אדם באשר הוא. כן, גם אם יש להם ציונים נמוכים.
ואפרופו ציונים נמוכים – ברגע שלמדתי במוסד שהאמין בי, פתאום הציונים שלי פשוט זינקו. בבגרות הראשונה בגמרא קיבלתי מעל 90, וזה אפילו הפתיע את המחנך שלי, כי הרי הוא ידע טוב מאוד שלא הקשבתי לו בשיעורים. סיימתי עם תעודת בגרות מכובדת פלוס, עם ציונים טובים ובחלק מהמקצועות אף יותר. בית הספר האחרון, בו סיימתי את התיכון, סייע לי ללמוד איך מתאים לי ללמוד.
זה קרה מעצמו, עם הכוונה קלה בלבד, כי ברגע שאתה יודע שלמורים ולצוות אכפת ממך, ושאתה לא היחיד שקשה לו, אתה מהר מאוד מוצא את הדרך הייחודית לך להצלחה.
כתבה בנושא – סינון בבתי הספר הדתיים: כניסה למצטיינים בלבד
