"עליך הייתי כותב את 'הגולם מפראג'".
"אם לא היית חצי בן אדם הייתי עונה לך".
"האפס הזה.. בהמה".
"מירי, מירי, אני לא רוצה לדבר פה איך התקדמת לא כדאי… מירי את יודעת שאני יודע איך התקדמת לא כדאי".
חילופי ההאשמות וחצאי הקללות האלו לא נשמעו אמש בפארק הציבורי שבו התאספו נערי השכונה, וגם לא בפאב אחרי שהחבר'ה שתו כמה כוסות בירה, הם נשמעו בכנסת ישראל. אחד ירד על חבר כנסת שהוא גולם (אילן גילאון על אורן חזן), השני השיב לו שהוא חצי בן אדם (חזן לגילאון), והשלישי קפץ כי הוא יכול והטיח עוד קצת עלבונות (חיליק בר בחזן). ולא עברו כמה שעות והיה זה תורו של אלעזר שטרן.
חבר הכנסת מ"יש עתיד" החליט לרמוז לשרת התרבות והספורט, מירי רגב, איך הוא חושב שהיא פילסה את דרכה בצבא. לא צריך להיות פה נאיביים מדי, וההסבר שלו על דברי החנופה הידועים של רגב היה רחוק מלשכנע. הוא התכוון לדבר אחד בלבד – נמוך, משפיל, ולא ראוי להיאמר בכנסת ישראל על ידי חבר כנסת לשרה ובכלל. איכס.
סליחה אם הפאנץ' הגיע מהר מדי, אבל חלאס. כמה אפשר לשמוע את נבחרי הציבור של ישראל יושבים בפרלמנט, מגדפים, עולבים ומדברים בשפה שהרף שלה נמוך מים המלח? בצירוף מקרים מוזר, או שלא, אמר לי אתמול (ב') בהקשר אחר ר"מ בישיבת מרכז הרב, שלפי התורה (מדינת ההלכה המפחידה, אללי) צריכים לשבת בראש המדינה אנשי מוסר, כאלה שמהווים דוגמה לעם והוא יכול לשאוב מהם השראה.
אבל במדינת ישראל הנאורה, היושבת על ברכי המדינות המערביות, חברי כנסת משמשים דוגמה להישרדות פוליטית ותו לא. אתה רוצה לשרוד פוליטית? תשיג נראות, תקבל כותרות בעיתון. אבל למה להסתכן בעשייה חיובית כשמספיק לזרוק שורה זולה במליאה? אם במדינות הליברליות מותר לאזרחים לעשות הכול ובתנאי שלא יפגעו באחר, לא פלא שבכנסת יושבים "נבחרי ציבור" שיכולים לעשות הכול ולפגוע באחר, הם הרי נהנים מחסינות.
נסייג קצת, כי לא מדובר בכל המאה עשרים, אבל רוח המקום מביישת את יושבי הכנסת כולם. דוגמה למוסר? אין. חינוך טוב? עדיף שתחנכו את הילדים שלכם בבית מול ערוץ הילדים ואל תתנו להם הצצה למה שקורה במליאה בדיונים סוערים. הכנסת מתהדרת בשקיפות, שהכול מצולם ונראה כל הזמן, "האח הגדול נוסח הדמוקרטיה הישראלית". נראה לי שכדאי לצמצם שידורים קצת, כי בצפייה ישירה יש איזשהו צורך של חברי הכנסת אולי לרגש אותנו הצופים כל הזמן. ואנחנו באמת שלא רוצים להתרגש מכם. אנחנו רוצים ללמוד מכם, לשאת עיניים אליכם ולדעת שאתם משמשים דוגמה.
ועוד נקודה אחת לסיום. מתברר שאצל נבחרי הציבור שלנו הכול עניין של פוזיציה. אורן חזן מפליא במילותיו? כל חברי הכנסת מהאופוזיציה כמקשה אחת יוצאים נגדו, הכותרות מתגלגלות, וועדת האתיקה כבר מדפיסה את נוסח הנזיפה המוכר. אבל כשזה שטרן (הפעם) נגד רגב, חברות הכנסת שמזדעקות נגד השפלת נשים פתאום דוממות. כי אם שרת התרבות לא מהמילייה הנכון, כנראה שהכול מותר.
