במהלך השנים השתרשה תפיסה בקרב הדרג הפקידותי במשרד המשפטים על ידי יד מכוונת – כפי שמתארת דינה זילבר בספרה על האתוס של מחלקת הבג"צים – לפיה תפקידם של היועמ"שים בישראל הוא לא רק לקיים את מדיניות הממשלה, אלא בעיקר לשמור על הציבור מפני פעולותיהם של נבחריו ובכך להוות "שומרי סף" לדמוקרטיה.
מעבר לבעייתיות הקשה בהגדרה זו שיוצאת מנקודת הנחה כי נבחרי הציבור הם אנשים מסוכנים אשר צריך להישמר מפניהם, או במילים אחרות להישמר מפני דעת רוב הציבור, תפיסה זו היא תפיסה בעייתית שנותנת כוח בלתי נדלה בידי פקידים פשוטים שיכולים להחזיק בדעות פוליטיות שונות ולהשתמש בסמכותם, על מנת לסכל מהלכים מדיניים אשר אינם תואמים את האג'נדות שלהם.
דוגמאות רבות לכך ניתן לראות בהתנהלותה של זילבר במהלך השנים: הקביעה כי אסור לקיים אירוע בהפרדה בין גברים לנשים, איסור לבטל תקני שירות לאומי לארגוני שמאל קיצוני כ"בצלם" ואם זה בשלילת אפשרות להעביר תקציבים לחטיבה להתיישבות.
אך זילבר ממש לא לבד, נראה כי תרבות הפוליטיזציה של מוסד הייעוץ המשפטי השתרש בכל חלקיו. כך יועצים משפטיים בכירים עוברים באופן גלוי על תקנות התקשי"ר (הכללים החלים על עובדי מדינה), ובמכתבם הפומבי ליועמ"ש ובכינוס התמיכה בזילבר שארגנו השבוע, הם למעשה מביעים עמדה פוליטית באופן פומבי נגד החלטות ממשלתיות וחוקי הכנסת. מעשים שאם היו נעשים על ידי כל עובד מדינה אחר הוא היה עומד מיד לדין וייתכן שאף מפוטר על כך. היועמ"שים יודעים שאין להם ממה לחשוש כאשר הממונה עליהם, היועץ המשפטי לממשלה בכבודו ובעצמו, מפר באופן בוטה את הוראות התקשי"ר ומופיע בוועדה ומתנגד להצעת חוק ממשלתית.
בכל מדינה מתוקנת תפקידו של יועץ משפטי הוא לעזור לשר לקיים את מדיניותו במשרדו, אין הכוונה כמובן לאפשר לשר להתנהל בצורה לא חוקית ופוגענית, אך כל משפטן יודע כי למשפט אלף פנים, משפטן טוב ידע למצוא ברוב המקרים את הדרך המשפטית שבה רצונות השר הולכים בד בבד עם לשון החוק. קיומו של רצון השר במסגרת החוקית הוא הביטוי הטוב ביותר שיכול להיות בדמוקרטיה לקיום רצון הבוחר.
נראה כי במשרדי היועמ"ש התאהבו בכוח הנלווה לתפקיד, במקום להשתמש בכישוריהם לקיים את התפקיד שלשמו הם נבחרו, בוחרים יועמ"שים שונים ובראשם זילבר – אשר אף ביטאה זאת השבוע במילים מפורשות בכנסת – לכפות את האג'נדות שלהם על השרים השונים.
את היקף השתרשות הבעיה במחלקות היועמ"ש ניתן היה לראות בכנס החירום שערכו העובדים בעקבות דרישתה של שרת המשפטים לפטר את זילבר. ההתגייסות האוטומטית לטובת קולגה מבלי להבין את הבעייתיות במעשיה החוזרים ונשנים, מצביעה על תפיסת העולם של היועמ"שים המגדירים עצמם כ"שומרי סף" בלבד ואינם מבינים את ההשלכות הכבדות שיש לערבוב בין תפקיד הייעוץ לתפקיד ההכרעה.
במדינה דמוקרטית השלטון צריך להיות בידי נבחרי הציבור ולא בידי פקידים. כדי שממשלת ישראל תוכל לקיים באופן אמיתי את רצון הבוחרים, קיים צורך בחריש עמוק ביעוץ המשפטי וטוב עשתה שרת המשפטים שהעמידה את זילבר על מקומה והבהירה לה שאם היא מעוניינת לקיים את האג'נדות הפוליטיות שלה – משרד המשפטים אינו המקום לכך, אלא היא מוזמנת לרוץ למפלגה בכנסת.
