אל תטעו, פרשת המשנה ליועמ"ש דינה זילבר אינה עוד סוגיה משפטית סבוכה עתירת סעיפים, איזונים וסמכויות במאבק הכוח שבין הדרג המדיני הנבחר ובין הפקידות המשפטית במשרד המשפטים. ממש לא. במקרה הזה אין צורך במסקנות ועדת אגרנט, וגם לא בעיון בדו"ח ועדת שמגר.
שהרי כל אדם סביר מבין שהציטוט הבא אינו חוות דעת משפטית: "אנחנו משתנים, והארץ שינתה את פניהּ. הימים מביאים לא רק חוקים חדשים אלא מילים חדשות – נאמנות, משילות ועוד. שיח חברתי ופוצע. האם יש מי שנאמן ויש גם מי שבוגד? הבו לנו עם ממושמע ומחונך, שחשיבתו אחידה". גם בעלת הפואמה, זילבר עצמה, סבורה כך, שכן לאחריה סיימה ב"ונעבור לפן המשפטי". השאלה אפוא היא מה דין פקידה שנשלחה לתת חוות דעת משפטית, אך בחרה לעסוק בפובליציסטיקה?
שרת המשפטים איילת שקד השיבה לכך: מאחר שאין זו הפעם הראשונה, וגם לא השנייה או השלישית, יש לשלול מזילבר את ייצוג משרד המשפטים בכנסת, ובמקומה יבוא אחר. אף שבכל חברה אזרחית עובד מרדן כבר מזמן היה אורז את חפציו בקרטון, בשל הרגישות בחרה שקד ביד מלטפת יחסית. עד כמה שהדבר מוזר, ההחלטה כיצד לנקוט עם זילבר מצויה על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, ולא על שולחנה של השרה.
כדי לוודא שמנדלבליט לא יזיז לאנשי מחלקת ייעוץ וחקיקה את הגבינה, הניפו הללו חרב ראשונה על היועץ וקיימו השבוע כינוס מחאה, מעין מרד ראשוני, לשם תמיכה בזילבר. האיום ברור: גבה את זילבר, ולא – המחלקה נהפכת. שיהיה לכם ברור, מנדלבליט ובכירים אחרים במשרד סבורים שזילבר שגתה בהתנהגותה. כך שהמבחן הוא: האם היועמ"ש יגלה מנהיגות וילך עם האמת שלו, או שמא ייכנע למרד הפרקליטים?
וזה לא פשוט. עמדתה הנחרצת של שרת המשפטים הציבה את מנדלבליט במלכוד – אם יטיל סנקציה על זילבר, ייראה כמי שנכנע לפוליטיקאית והחליש את שומרי הסף; אם יפטור את זילבר בלא כלום, משמעות הדבר שדווקא במקום שבו מפרשים את הדין, לית דין ולית דיין. אין דבר שהיועמ"ש חושש מפניו כמו להיראות פחדן שנגרר אחר לחצים. והנה, לפניו לחץ דו־כיווני.
בכנס חיפה למשפט שהתקיים אתמול הוצג מדד האמון במערכות המשפט בישראל בכלל ובמשרד היועץ המשפטי לממשלה בפרט. לפי המדד, משרד היועמ"ש מצוי בשפל האמון הגדול ביותר מאז החלו למדוד אותו: 2.59 מתוך 5. כלומר, רק 15 אחוזים מהציבור מביעים בו אמון רב. על המצב העגום חתומים רבים, ואחת מהם היא דינה זילבר. אם הפואטיקה שלה עומדת בקריטריון של חוות דעת משפטית של שומר סף, אפשר לנעול את הדלתות בצאלח א־דין. היא עשתה צחוק ממוסד הייעוץ.
הטלת סנקציה משמעתית נגד זילבר, שפרעה את תקנות שירות המדינה, היא בעיקר קרש למוסד הייעוץ השוקע. לא תהיה בכך פגיעה בשומרי הסף, כי אם העלאת קרנו הגדולה ביותר של השומר. זו תהיה הדרך של מנדלבליט להציל את משרד המשפטים מפני עצמו. כי את זאת יש לומר – במשרד המשפטים יש פרקליטים רבים שעושים עבודה נאמנה ועניינית, ביום ובלילה. השבוע ביזתה זילבר את מקצועיותם, וכבודם הוא שיש להצילו.
התייצבות בוועדות הכנסת או בבג"ץ והשמעת עמדה המתנגדת להחלטות הנבחרים הפכה בשנים האחרונות למעשה "אמיץ", באתוס של משרד המשפטים. כאילו שיש מידה של אומץ באמירת מה שהתקשורת כה מצפה ממך לומר. אומץ אמיתי הוא להביע פומבית עמדה המתנגדת לגיבורת התקשורת זילבר. עד כה, שתיקת המשנים האחרים ליועמ"ש – שיינדורף, לוין, נזרי, קמיניץ ומררי – אינה מבשרת טובות. זו הזדמנות הפז של מנדלבליט להוכיח לציבור שהוא וחבריו אינם שומרי סף רק לכיוון אחד, אלא שיש גם מי ששומר על השומרים.
