ביום שלישי הקרוב אצביע למשה ליאון בבחירות לראשות עיריית ירושלים, משלוש סיבות עיקריות. קודם כול, בזכות האנושיות. לפני כשנתיים התחולל מאבק של ילדי המחלקה האונקולוגית בבית החולים הדסה עין כרם. אחד ההורים, אורי יקיר, שבתו הקטנה הייתה מאושפזת במחלקה, פנה אליי בבקשת עזרה. פניתי לליאון וביקשתי שניפגש כדי לבדוק כיצד לסייע למאבק החשוב. אורי ומשה נפגשו, ומאז נרתם ליאון למאבק וניסה בכל כוחו למצוא פתרון לילדים הסובלים. הוא עשה זאת ללא כל מטרה פוליטית, אלא רק מתוך דאגה לילדים.
בגלל המקצועיות. משה ליאון עבר תחנות משמעותיות בחייו, שהקנו לו ידע, ניסיון וכישורים לפעול בזירה המוניציפלית והארצית. באמתחתו הביוגרפית סדרת תפקידים ציבוריים חשובים – מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יו"ר הרשות לפיתוח ירושלים (אחד הגופים המשמעותיים והחשובים ביותר לפיתוחה של העיר), ויו"ר רכבת ישראל. בשנים האחרונות, אחרי התמודדותו מול ניר ברקת ב-2013, כחבר מועצת העיר ירושלים, החזיק ליאון בתיק המנהלים הקהילתיים ופעל בו בהצלחה רבה. בניגוד לחשדות, הוא לא פרש מהחיים המוניציפליים כשלא נבחר לראש העיר, אלא עשה למען העיר מתוך המועצה. כל אלה הכשירו אותו להנהיג ולהוביל את ירושלים, עיר מאתגרת וגדולה, מהשבוע הבא.
בגלל היכולת ליצור חיבורים ושיתופי פעולה. נכון, משה ליאון חבר של ליברמן ודרעי. תאהבו את זה או לא, אבל בישראל, ברוך השם, החוק עדיין מתיר לאנשים להיות חברים של אנשים אחרים, גם אם יש ציבור גדול שאינו מחבב אותם. אבל בה בעת הוא גם מחובר לבנימין נתניהו, משה כחלון, גדעון סער ועוד עשרות פוליטיקאים. לקשרים האלה יהיה יתרון גדול אם וכאשר ליאון אכן יכהן כראש העיר. בעיר מורכבת כמו ירושלים הקשרים עם שרים וחברי כנסת הם קריטיים לצורך השגת תקציבים והנעת מיזמים עירוניים. בלעדיהם אין גב ממשלתי לעיר.
הקמפיין המכוער שמתנגדי ליאון עושים לו בימים האחרונים ניזון מפייק ניוז, דמוניזציה בלתי נתפסת. ממתי ברית עם חרדים נחשבת "קומבינה מכוערת"? בחיפה, שבה מפלגת דגל התורה תמכה (בצדק) במועמדת ראויה, לא נתקלתם כלל במילה "קומבינה". לו מישהו אחר היה סוגר בירושלים הסכם עם החרדים הייתם רואים כותרות כמו "שיתוף פעולה אמיץ", "איחוד כוחות", "צועדים ביחד". אבל כשהמועמד הוא משה ליאון, מותר להשמיץ ולהכפיש.
לטעמי אין מקום לביטויים כמו "יום הדין", או "חשרת עבים מתקדרת מעל העיר". המערכה על ראשות עיר הבירה אינה מלחמת בני האור הנאורים מול ההמון החשוך והנבער, אלא מערכה פוליטית לגיטימית לקידום ערכים ואמונות של קבוצות בעלות משקל חשוב, כל אחת בפני עצמה, בפסיפס הירושלמי. על כן לא אכתוב פה מילה רעה אחת על עופר ברקוביץ'. עופר הוא איש ראוי ואוהב ירושלים אמיתי, ובאופן אישי אני אוהב אותו מאוד, אבל אני לא בוחר חבר, אני בוחר ראש עיר. לכן אצביע ליאון ביום שלישי הקרוב.
