התיקון לחוק התרבות והאמנות של השרה מירי רגב צפוי לעלות להצבעה במליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית ולאחר אישורו להיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. רגע לפני צעקות "הגוועלד" הצפויות להתחדש במלוא עוצמתן, אתר מקור ראשון מזמין את הקוראים לקרוא אותו ולשפוט – האם השד כל כך נורא. אנשי התרבות, רוח והחשיבה המעמיקה, כבר חרצו את דינו לתלייה ומזהירים בנוהל מפני "קץ הדמוקרטיה", "סתימת פיות" ו"פגיעה אנושה בתרבות הישראלית".
סעיפי התיקון לחוק:
הוספת הסעיף – הפחתה או שלילה של תמיכה בשל פעילות נגד עקרונות המדינה מגוף תרבות הנתמך בסעיף תקציב משרד התרבות והספורט.
פעילות שאינה נתמכת תהיה אחת מאלה:
- שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
- הסתה לגזענות, לאלימות ולטרור.
- תמיכה במאבק מזויין או במעשה טרור של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל.
- ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל.
- מעשה של השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בכבוד דגל המדינה או סמל המדינה.
"ראה השר כי הפעילות שאינה נתמכת מהווה חלק משמעותי מכלל פעילותו באותה שנה, רשאי הוא להפחית מסכומי התמיכה שלהם זכאי הגוף את סכום התמיכה כולו או חלקו". עוד לפי החוק: הפחתת התקצוב תיעשה בכפוף לחוות דעת היועץ המשפטי של המשרד, נציג משרד האוצר, ועדת התמיכות והמועצה הישראלית לתרבות ולאמנות.
כדאי להזכיר פה את מה שכבר נאמר. מדובר למעשה בהרחבה של 'חוק הנכבה', המאפשר כבר כיום לשר האוצר לשלול תקציב מגופים הנתמכים ומתוקצבים על ידי המדינה – אך הוא לא נאכף. השרה רגב מבקשת ליטול את הסמכויות משר האוצר לשר התרבות ולאפשר לו את ההחלטה הבלעדית כמעט באשר לתקצוב גוף תרבות שיפעל נגד עקרונות המדינה.
כאמור וככתוב, לא מדובר בשלילה גורפת. התרבות הישראלית תוכל להמשיך להתקיים, לשגשג ולפרוח. חופש הביטוי המהולל ימשיך לפרוץ גבולות ולעצב כאלה חדשים, אך מי שיסית נגד מדינת ישראל, יתמוך בפעולת טרור או ישחית את אחד מסמלי המדינה – תקצובו באותה השנה ייגרע. גבולות מעצבים את החופש, מה שאסור מעצב את המותר. מדוע מדינה צריכה לתקצב פעילות נגדה? וממתי זה נופל בתוך חופש הביטוי הקדוש?
נדגיש שוב: משרד התרבות לא יסגור את אותה הצגה או יאסור מכירת כרטיסים לסרט מסית. ההצגה תימשך על אפו וחמתו של שר התרבות התורן, אבל הציבור פשוט לא יידרש לתקצב אותה מכיסו. זה נשמע הוגן וישר. בשנה שלאחר מכן תהיה הצגה אחרת מאותו בית יוצר, כזו שאינה פוגעת במדינת ישראל, יתכבד הגוף התרבותי מנתח מהתקציב הממשלתי ובא לציון גואל.
והערה לסיום: כמו באזהרות החמורות ל"קץ הדמוקרטיה" במהלך ההצבעות על חוק הלאום ואישורו לכנסת, גם עכשיו המזהירים והמפחידים פוגעים בעיקר באמינות שלהם כאשר הם אומרים שמדובר ב"הכול או כלום", כשלמעשה, עיון קצר בחוק קצר מבהיר שלא כצעקתה. לא מדובר בהפיכה ולא בקץ, אלא בהתחלה חדשה. חוק הלאום הוא חוק טוב, חוק התרבות והאמנות ייבחן בעת יישומו. הכללים שלפיהם נוסח מבהירים שחור על גבי לבן שכוונותיו רצויות.
