השבוע הסוער התחיל בצורה אחרת לגמרי. בזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו כבר היה במפגש המנהיגים העולמי בפריז לציון 100 שנה לסיום מלחמת העולם הראשונה, נערך הכוח המיוחד של צה"ל לפעולה בעומק רצועת עזה, באזור חאן־יונס. כמקובל בפעולה חוצת גבול, גם המבצע המיוחד שנערך ביום ראשון הובא לאישור הדרג המדיני. אישור לפעולה מתבצע בפורום שמכונה מבצעים וגיחות (מו"ג), בראשות שר הביטחון.
בפריז השקיע נתניהו את עיקר מאמציו בהשגת פגישה עם הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין, שעדיין כועס על תקרית הפלת המטוס, שאת האחריות לה מטילים הרוסים על ישראל. היחסים המיוחדים עם פוטין הם נכס מבחינת נתניהו. הפעם, עוזריו לא הצליחו להשחיל ללוח הזמנים פגישה רשמית בין שני המנהיגים, אבל הם נפגשו בשולי הוועידה לשיחה קצרה וצפופה. ההישג היה משביע רצון מבחינת נתניהו, ולכן הוא לא התקשה לקבל את ההחלטה להתקפל מפריז ולחזור לארץ מוקדם מהמתוכנן, לאחר ההסתבכות בעזה. הביקור בפריז מיצה את מטרותיו הצנועות כבר ביומו הראשון.
קודם לכן, כשנתניהו קיבל את הדיווחים הראשונים על התקרית, מבצע החילוץ עוד היה בעיצומו. מהר מאוד התברר כי פעולה שהייתה אמורה להישאר חסויה לנצח נחשפה בזמן אמת, ככל הנראה בגלל ערנות־יתר של שומר פלסטיני. לאחר שנחשף הכוח הציב חמאס מחסום בנתיב המילוט. ליד המחסום התפתח קרב הרואי בחסות הפצצה כבדה של חיל אוויר. התוצאות היו כואבות במיוחד אבל לא נותרו פצועים או נעדרים בשטח, בזכות תוכנית המילוט המוקדמת וגבורתם של סא"ל מ' ושל דמויות אחרות שהיו בשטח.
להסתבכות היה פוטנציאל להידרדר למלחמה, משום שהיא כמעט חייבה את חמאס להגיב. ואכן, התגובה הגיעה בדמות ירי טיל נ"ט מסוג 'קורנט' אל אוטובוס בשירות צה"ל, ומטח כבד במיוחד של רקטות ופצצות מרגמה בימים שני ושלישי.
למרות התופת, צה"ל לא התכוון להיגרר למלחמה אפילו לרגע, ותעיד על כך האווירה ששררה בחמ"לים של חיל האוויר ושל פיקוד הדרום, שכמעט לא תוגברו. כשהתכנס הקבינט ביום שלישי בבוקר, לאחר לילה של הפצצות צה"ל – שנזהרו שלא לזרוע הרס והרג ברצועת עזה – עיקר האנרגיה הושקעה בהחזרת ההסדרה שקרסה עם הירייה הראשונה ביום ראשון. גם הפעם, המצרים מילאו תפקיד מרכזי בתיווך.
בתוך פחות מ־24 שעות כבר היה ברור כי חמאס מנצח בסיבוב הלחימה. על ההשלכות הפוליטיות שיהיו לניצחון חמאס, המשתקף בהתפטרות ליברמן, עוד ייכתבו מאמרים רבים כשתתברר התמונה הקואליציונית. מבחינה צבאית כבר אפשר לסכם כי הניצחון היה רוחבי.
יוזמה: בסעיף זה ידו של חמאס על העליונה כבר שבעה חודשים, מאז החליט לשבור את השקט ולהציק לישראל בשורה של דרכים – מבלוני תבערה ועד ירי שמתחדש לעיתים קרובות. על רקע האש, ישראל חותרת תמיד להסדרה, כמו השבוע.
טכנולוגיה: הפערים הטכנולוגיים בין ישראל לחמאס אדירים, אבל השבוע הוכח כי רקטות "טיפשות" יכולות לאתגר את מערכת כיפת ברזל הגאונית. כלקח מסיבובי לחימה קודמים, ריכז חמאס את הירי בשטחים צפופים, בעיקר באשקלון, והצליח לחדור את שכבת ההגנה כמה פעמים. חומר הנפץ המשודרג הסב נזק כבד.
זהו שיעור חשוב לקראת התמודדות אפשרית עם חיזבאללה, שנערך למלחמה הבאה מול ישראל בזירת הצפון עם מספר רקטות גדול פי כמה מזה שיש בעזה. בשורה התחתונה, חמאס הצליח לירות כמעט ללא הפרעה, למרות אמצעי האש והאיסוף המתקדמים ביותר שבידי צה"ל. השימוש שנעשה בקורנט המחיש שוב כי ברשותו גם נשק "חכם".
תודעה: צה"ל הצליח לשבש את שידורי הטלוויזיה של חמאס למשך כחצי שעה באמצעות הפצצה אווירית, אבל סרט התעמולה של ארגון הטרור, שהציג את החיילים בחניון והראה שיכול היה לפגוע בהם בעודם באוטובוס, היה בעל אפקט מהמם. הוא הוכיח כי בניגוד להצהרות כאילו בעזה פועלת "חבורת טרוריסטים", ניצב מולנו כוח צבאי מיומן וממושמע, הפועל לפי הנחיות המגיעות אליו מדרג מדיני. חמאס שולט בעוצמת הלהבות.
מעבר לכך, תמונות הסיום של הסיבוב הן בגדר נוק־אאוט תודעתי לטובת חמאס: מצהלות שמחה בעזה לעומת הפגנות בישראל ומסיבת עיתונאים דרמטית של שר הביטחון.
הרתעה: הניצחון של חמאס בלחימה השבוע שחק את ההרתעה של ישראל והוכיח כי היא מורתעת. ההרתעה הפגועה משפיעה לא רק על חמאס בעזה אלא גם בזירה הצפונית.
מה שרון היה עושה?
השאלה כיצד היה נוהג אריאל שרון כראש ממשלה בסיטואציה דומה לזו שחווינו השבוע, תישאר לעד היפותטית. אולם שאול מופז, ששירת תחת שרון כרמטכ"ל וכשר ביטחון בתקופות השיא של הטרור בעשור שעבר, אמר השבוע כי "אין שום סיכוי ששרון היה מתנהג כמו נתניהו. אירועי התקופה האחרונה, שבה ישראל כאילו מתחננת להפסקת אש, מנוגדים לכל דרך שאריאל שרון האמין בה. ההשלכות של ההתרפסות עוד יהיו חמורות".
והיה יכול להיות גרוע יותר, בהחלט. עם כל הביקורת הציבורית הנוקבת, בנימין נתניהו בוודאי זוכר עד כמה פופולרי היה ראש הממשלה הנחוש מול חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה, אהוד אולמרט, וכיצד הוא סיים את כהונתו. אם המטרה היא לחזור לתקופת רגיעה מול עזה, נראה כי ראש הממשלה ושרים בקבינט העדיפו ביקורת מתונה והפגנות כעת, על פני ועדת חקירה אחרי מלחמה נוספת. וכל זה בלי להזכיר את החשש שאיראן, סוריה וחיזבאללה רק מחכות להסתבכות של ישראל בעזה כדי לגבות מחיר על החשבון הפתוח שיש להן עם ישראל, ביחד ובנפרד. הקבינט החליט לעשות הכול כדי להימנע מזה. לפי דעת שר הביטחון המתפטר, יותר מדי.
