מדיניות ישראל זה זמן רב היא לשמר את הפיצול בין רצועת עזה לרמאללה, בין שלטון הרשות הפלסטינית בראשות אבו־מאזן ובין שלטון חמאס ברצועה. השבוע נוכחנו לראות כי ישראל מוכנה לשלם הרבה כדי לשמור על המדיניות הזו.
ברצועת עזה חגגו את הפסקת האש שהושגה ביום שלישי בין ישראל לחמאס בקריאות עידוד לגדודי עז א־דין אל־קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. המונים השתתפו בצעדות תמיכה בארגון, שהתקיימו בנקודות שונות ברצועה. במקביל להסכם הפסקת האש מתכוננים שם להמשיך בהתפרעויות ובניסיונות הפריצה סביב הגדר, במסגרת מה שמכונה 'צעדות השיבה', שהסבו לישראל נזק רב בשמונת החודשים האחרונים.
האפטר פארטי של אותן חגיגות הגיע לאחר התפטרותו של שר הביטחון אביגדור ליברמן ביום רביעי. תמונותיו של ליברמן נשרפו לקול צהלות ההמון, ממתקים חולקו לעוברים ולשבים, וברשתות החברתיות הופצו קריקטורות וסרטונים מזלזלים של בכירי מערכת הביטחון הישראלית המושפלים בידי חמאס. מי שאיים לחסל את אסמאעיל הנייה הוספד על ידו השבוע. "בתוך שבוע ניצחנו את ישראל פעמיים. גם צבאית לאחר המבצע הכושל בחאן־יונס, וגם פוליטית בהתפטרות ליברמן", אמר הנייה לרשת 'אלמיאדין'.
בזה אחר זה יצאו בכירי חמאס מגדרם כדי להודות למתווכים המצרים, לקטאר ולנורווגיה שסייעו להשיג את הסכם הפסקת האש, שמשמעותו החזרת המצב לקדמותו. קרי, סבב הלחימה מסתיים, וההבנות שקדמו לו שבות על כנן. ההודעה על קבלת הפסקת האש הועברה לחמאס על ידי המצרים. בזמן ששרי הקבינט בישראל התכנסו לקבל החלטה והתקשורת כאן ציפתה למוצא פיהם, חמאס כבר הדליף לרשת אל־ג'זירה הקטארית כי הושגה הסכמה על הפסקת אש. חמאס פתח את הסבב הנוכחי, וגם סיים אותו.
ה"הרתעה", אותו מושג חמקמק המהווה אבן יסוד בתפיסת הביטחון של ישראל, חזרה השבוע למרכז השיח. המדינאים כאן דיברו על מכה ניצחת שישראל יכולה להנחית על אויביה בעזה, ובכירי צה"ל מנו את המטרות שהותקפו בסבב הנוכחי ודיברו על מכה אסטרטגית שמטוסי חיל האוויר הנחיתו על חמאס. אבל במישור המוראלי והתודעתי, התחושה היא – הן מבחינת הפלסטינים הן מבחינת תושבי הדרום – שחמאס יצא שוב כשידו על העליונה. ברשתות החברתיות בערבית הופצו קריקטורות רבות המלגלגות על ישראל ועל מנהיגיה. באחת מהן הוצג ראש הממשלה בנימין נתניהו כשהוא תקוע על עץ וממתין לסולם שיספק לו חמאס, כלומר להחלטת הארגון העזתי מתי לנצור את האש.
מבחינת חמאס, הריגתו של סגן־אלוף מ' – קצין בכיר ביחידה מובחרת, ירי מאות רקטות לעבר ישראל בתוך יממה, וירי טיל ה'קורנט' לעבר אוטובוס החיילים, נחשבים להישגים מעודדים וראויים לציון. תיעוד מצולם של המהלך האחרון אף הופץ על ידי מערך התקשורת של חמאס, ומזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה מיהר להופיע בתקשורת ולהצדיע לבכירי חמאס על הירי.
מחיר הדמים
במידה מסוימת ניתן לדמות את המערכת המורכבת השוררת בין ישראל לחמאס ליחסי עובד־מעביד. אכן עובד גרוע וסורר, אך כזה שהמעביד עדיין זקוק לו, פשוט כי אין לו מישהו אחר. חמאס הוא המוציא לפועל של מדיניות הפיצול הישראלית. הוא האחראי התורן לרצועת עזה, ומציאות זו היא ששומרת על בכירי הארגון בחיים.
במשך חודשים ארוכים שבהם עפיפוני ובלוני התבערה הפכו את שדות הדרום הפורחים לאפר, בכירי חמאס שמעו שוב ושוב איומי סרק מישראל, שהוצמדה להם אמירה ברורה: פנינו להסדרה, לא למלחמה. גם כאשר חמאס מימן פעילי טרור שחצו את הגדר בניסיון לחטוף חיילים, ואף ירה רקטות לעבר שדרות ובאר־שבע, האיומים המשיכו להינשא באוויר ללא כיסוי. המנגינה נותרה זהה: ישראל צריכה את שלטון חמאס בעזה. בכירי הארגון שמעו, הבינו והפנימו כי זה הזמן לדרוש העלאה במשכורת או שיפור בתנאי העסקה בדמות נמל ימי, שדה תעופה ומיליוני דולרים מהקטארים.
בפני ישראל, להלן המעביד, ניצבו השבוע שתי ברירות: או לפטר את העובד החצוף, כלומר למוטט את ממשל חמאס בעזה, או להעניק לו את מבוקשו. מקבלי ההחלטות בירושלים העדיפו את האופציה השנייה: העלאה בשכר. 15 מיליון דולר הועברו במזוודות לתוך רצועת עזה, תשלום ראשון מתוך 90 מיליון דולר לתוכניות שיקום של הרצועה.
אבל דווקא תזרים המזומנים הוא שסדק את תדמיתו של ארגון החמאס. ביום שישי שעבר, לאחר הזרמת הכספים, יצא שגריר קטאר לרצועה, מוחמד אל־עמאדי, לסיבוב ב'מחנה השיבה' הסמוך לגדר. הוא צולם משוחח עם אחד מבכירי חמאס, ומבקש שקט בתמורה למזומנים. בכיר חמאס הנבוך פטר את הבקשה במילה 'אינשאללה'. אך הבין שנתפס בקלונו. לאחר התקרית המביכה הזו חזר הבכיר הקטארי לשיירת הג'יפים הלבנים שהביאו אותו לחולות, ונסע לדרכו. הצעירים המקומיים ביטאו את תגובתם ביידוי אבנים לעבר השיירה הנוצצת, תוך קריאות גנאי לעבר איש חסדם כביכול.
הסרטון המדובר הופץ ברשת, ופתח גל של ביקורת פנימית קשה על חמאס בעקבות העסקה שביצע עם השטן, קרי ישראל. יו"ר הרשות אבו־מאזן, שבסתר לבו קיווה שישראל אכן תפתח במבצע צבאי ותמוטט את שלטון חמאס בעזה, מיהר להכריז ש"חמאס מכר את הלאומיות הפלסטינית לטובת חופן דולרים", וכי הארגון "מיישם את עסקת המאה של דונלד טראמפ". אבו־מאזן, מי שהחמיר את המצוקה הכלכלית של תושבי הרצועה באמצעות הסנקציות שהטיל עליה, משתמש כעת בדולרים הקטאריים כדי להטיל רפש בבכירי חמאס ולהציגם כמושחתים.
ברשתות החברתיות הופצו תמונות משפילות של בכיר חמאס אסמאעיל הנייה עם הדולרים הקטאריים. חמאס שילם מחיר תדמיתי כבד על הכסף שקיבל. תקוות הארגון שהכסף ישמש פיצוי הולם לפעיליו שתִחזקו את פעילות הטרור על הגדר וספגו יותר ממאתיים הרוגים, התבדתה. במקום זאת, הם החלו לפקפק בשולחיהם ובמניעיהם האמיתיים. חמאס היה זקוק לתפנית. הֶרג שישה פעילי חמאס במהלך הפעולה הישראלית שהסתבכה בחאן־יונס חידדה את הצורך הזה. בארגון החליטו שחייבים לצאת לסבב לחימה מול ישראל, ולאחר הלוויות ההרוגים כינסו את הפלגים והחליטו לפתוח בירי מסיבי לעבר ישראל.
המערכה הנוכחית החזירה את הצבע ללחייהם של בכירי הארגון. שוב הם הוצגו כגיבורי העם הפלסטיני. אפילו ראשי פת"ח, ששמרו על פאסון ואיימו בסנקציות נוספות על הרצועה, העבירו לאחר הסכם הפסקת האש מסרים כי יהיו מוכנים ללכת לקראת חמאס ולבצע ויתורים למען האחדות הלאומית.
חמאס יכול לסכם את סבב הלחימה האחרון בסיפוק. גם אחרי מאות רקטות ששוגרו לעברה, ישראל הוכיחה עד כמה היא צריכה את שלטון חמאס ברצועה כנכס אסטרטגי לשימור מדיניות הפיצול. נכון שלא קיימים מתנדבים להחליף את חמאס בהחזקת הרצועה, שכן אף אחד אינו מעוניין להכניס את ראשו למיטה החולה ולהתבוסס בבוץ העזתי, בוודאי לא ישראל. אבל ישראל הייתה יכולה להתנהג כמו בוס קשוח שמנער את העובד החצוף וקורא אותו לסדר. היא עדיין יכולה לפגוע באופן ישיר בראשי הוועד הסוררים, כלומר בבכירי חמאס, ולהביא לשינוי בהתנהלות הארגון.
כל עוד ראשי ארגון הטרור יכולים לקבל החלטות מתוך תחושת כוח ויהירות, וללא לחץ ופחד מפני מכתב פיטורין שישלח אותם לספרי ההיסטוריה, הם ימשיכו להוביל את המשא ומתן ולדחוק את הבוס החזק, ישראל, לעמדת חולשה. כל עוד חמאס מבין שהוא הפתרון היחיד של ישראל לרצועת עזה, המחיר שהוא גובה רק ילך ויגדל.
