גברילו פרינציפ לא חלם ששני הכדורים שנורו מאקדח ה־FN שלו ב־28 ביוני 1914, והרגו את יורש העצר האוסטרו־הונגרי ורעייתו, יציתו מלחמת עולם שתסתכם ביותר מ־16 מיליון הרוגים. השבוע, במלאת מאה שנים לסיום המלחמה ההיא, מלחמת העולם הראשונה, שהה ראש ממשלת ישראל בפריז וציין את האירוע עם עשרות ממנהיגי תבל. באותם רגעים ממש, איש חמאס ערני במיוחד בעזה חשד בקבוצת אנשים, וכתוצאה מכך נחשף כוח צה"ל והחלה שרשרת אירועים שסופה בסבב לחימה נוסף בין חמאס לישראל, התפטרות שר הביטחון של מדינת ישראל ואולי אפילו נפילתה של ממשלת נתניהו. גם איש החמאס הזה לא תיאר לעצמו בבוקר התקרית כי מעשיו ביממה הקרובה ישפיעו באופן דרמטי כזה על הנעשה במזרח התיכון.
הרעיון שלאדם אחד יש יכולת השפעה אדירה וכוללת על העולם אינו חדש. סיפור יהודי־חסידי המיוחס לרבי מקוצק מתאר אדם שבזמן שכל יהודי העולם היו עסוקים בהכנות לסעודת פורים ושאר מצוות החג, ישב ועסק בתורה. מכיוון שבידוע הוא שאין העולם יכול לשרוד אפילו רגע אחד בלא תורה, הציל אותו אדם את העולם מכליה, בלי שבכלל ידע על כך. אבל זהו סיפור חסידי, שנקרא בדרך כלל כמשל וכמטפורה.
בפועל, אנחנו נוטים להמעיט בערך עצמנו כמשפיעים על תהליכים עולמיים, ובדרך כלל בצדק. הרי מי אנחנו – אנשים פשוטים שקמים בבוקר, מלבישים את הילדים, עומדים בפקקים, מגיעים לעבודה קצת באיחור וחוששים מהבוס – שנשנה סדרי עולם. ובאמת, רובנו לא משנים סדרי עולם, בטח לא במעשים אקטיביים. אבל לפעמים, והמקרים האלה אינם נדירים כפי שאולי נרצה לחשוב, גם אנשים פשוטים וחסרי יומרות אוחזים בידם כוח רב. והם אפילו לא צריכים לכוון אקדח FN. למעשה, הם לא צריכים לעשות שום דבר.
אבי גרובר הוא ראש עיריית רמת־השרון. בסיבוב הראשון בבחירות לרשויות המקומיות היו חסרים לו שישה קולות כדי לעבור את רף 40 האחוזים הנדרשים כדי לזכות בתפקיד מחדש. שישה רמת־שרונים שישלשלו פתק ובו שמו היו חסרים כדי למנוע הליכה לסיבוב שני, על מיליוני השקלים, אלפי שעות העבודה, ומאות העובדים־מתנדבים הכרוכים בו. שישה אנשים, פחות ממניין, שהחליטו לשבת בבית ולא ללכת להצביע, גרמו לעיר שלמה להמשיך במערכת בחירות יצרית וסוערת, שבסיומה אף נתלה ראש חזיר בפתח בית כנסת. יותר מעשרת אלפים איש הצביעו לגרובר בסיבוב השני, והוא ניצח. אם שישה מהם היו יוצאים שבועיים קודם, כל זה היה נחסך.
גם בירושלים המצב לא שונה מאוד. בעיר הבירה אמנם לא מדובר בשישה אנשים, אבל בסופו של יום ההפרש בין משה לאון לעופר ברקוביץ' עמד על אחוז וכמה עשיריות – 50.85 ללאון לעומת 49.15 לברקוביץ'. במונחי האוכלוסין של עיר בירתנו הנצחית, זו כמות מזערית של בני אדם שהחליטו שמי הם ומה הם, ואיך אני הקטן יכול להשפיע על בחירות כאלה חשובות, הרי ברור שהחסידים כולם מגויסים והליטאים מצביעים כגוש, ועזוב – הרי אין טעם, הכול קומבינות.
בארה"ב, מדינה של כ־330 מיליון בני אדם, הוכרעו הבחירות לנשיאות ב־2016 על־ידי 79,646 בני אדם. זהו מספר האנשים שהצביעו בעבור דונלד טראמפ על פני הילרי קלינטון בשלוש מדינות – פנסילבניה, ויסקונסין ומישיגן – ויחד העניקו לנשיא הנבחר 46 אלקטורים שבלעדיהם היה מפסיד את הנשיאות ליריבתו הדמוקרטית. פחות משמונים אלף איש החליטו בשביל מאות מיליונים מי יהיה נשיאם בארבע השנים הקרובות. במונחים של רמת־השרון זה בערך אדם אחד. בכמה מרוצים בבחירות אמצע הקדנציה מלפני שבועיים וחצי עדיין אין הכרעה סופית עקב הפרשים נמוכים מאוד שדורשים ספירה ידנית. שישה אנשים פה, כמה מאות שם – כל קול קובע במובן הכי בסיסי של המשפט.
לכל אחד ואחד מאיתנו יש כוח פוטנציאלי אדיר בידיים, אם נרצה בכך ואם לאו. זה קצת מפחיד, בוודאי, ולכן רובנו נוטים להתעלם ממנו ולשחק את הראש הקטן. רוב הזמן זה עובד. ככל שהעולם נעשה גלובלי יותר ותקשורתי יותר, התהליכים שמנהלים אותו גלויים יותר לעינינו ומאפשרים לנו להטיל אחריות על גורמים חזקים המרחפים מעל – תקשורת, פוליטיקה, רשתות חברתיות, תהליכים עולמיים. אבל ישנם רגעים בחיים שבהם אי אפשר לטמון יותר את הראש בחול ולהמשיך להתייחס לעצמנו כאל אבק פורח, כאל עוד גרגר חול אחד בחוף הים שחי את חייו הקטנים וחסרי ההשפעה. זה יכול להיות בהחלטה לקום ולהצביע ביום בחירות אף שלא ממש בא לך; זה יכול לקרות בהחלטה שאינך מביט עוד בנייד במהלך נסיעה ובכך להציל את חייו של ילד שיחצה את הכביש מחר, מחרתיים או בעוד חודש; זה יכול לקרות בהחלטה לחבק יותר את ילדיך החל מהיום, באופן שישפיע דרמטית על חייהם האישיים והרגשיים בהמשך הדרך.
בתרבות המערב אוהבים לקרוא לזה "אפקט הפרפר". המטאורולוג האמריקני אדוארד לורנץ, מחלוצי תורת הכאוס, ניסח בשנות השישים את התורה המדעית שלפיה למעשה קטן יכולה להיות השפעה עצומה במשפט: "האם נפנוף כנפי פרפר בברזיל עשוי לגרום לטורנדו בטקסס?". היהדות ניסחה את אותו הרעיון באמצעות סיפורים כמו זה שהבאנו על האדם היחיד שעסק בתורה ברגע מסוים ובזכותו ניצל העולם. כך או כך, האחריות הזאת סוגרת עלינו מכל כיוון. אפשר לפחד ממנה ולהתעלם ממנה, ואפשר לחבק אותה ולעשות כמה דברים טובים. בשביל עצמך, בשביל משפחתך, וכן – גם בשביל כל העולם כולו.
