"אולי אני אחטוף על זה בשעות הקרובות, לא נורא. נתגבר", חתם אתמול נפתלי בנט את נאום החזרה בו לוותר על תיק הביטחון ולהישאר בממשלה. במציאות החדשותית התזזיתית בישראל, צודק יו"ר הבית היהודי, ובשוך ויכוחי הטוויטר וקולות הפרשנים באולפנים סדר היום הבוקר כבר יעסוק כבר בנושא אחר. או כמו שאמרה בסוף דבריה שרת המשפטים איילת שקד: "יש לי ביום שישי ועדה למינוי שופטים", אולי בפרפאזה על ה"תסלחו לי אני הולך לעבוד" של נתניהו אתמול בסיום מסיבת העיתונאים.
אחרי הכול, רבים מאלה שתקפו את בנט בטוויטר על הזיגזג שלו מעולם לא חלמו להצביע לו. ובכל מקרה, 2019 היא שנת בחירות, ויו"ר הבית היהודי רשאי לחשוב בראש ובראשונה על קהל בוחריו, שרובם דווקא צידדו בהחלטה. פוליטיקה היא אמנות האפשר, ומשפרש אביגדור ליברמן מהשולחן נותר בנט קרוב מאי פעם לכסא שר הביטחון. דרך קצרה אבל ארוכה.
אפשר לנתח האם נכון או לא נהג בנט כשהציב אולטימטום לצד הדרישה לקבל לידיו את תיק הביטחון. לכאורה, אתה לא מציב אולטימטום כשאתה לא בטוח במאה אחוזים שאתה הולך עד הסוף ועל כל הקופה. מצד שני לנוכח היחסים המורכבים בינו לבין נתניהו אולי הוא חשב שזו דרך הפעולה היחידה. כך או כך, מבחינת בנט היה זה רגע מכונן. חודשים אחרי התכתשות בקבינט ומחוצה לו עם אביגדור ליברמן הניח יו"ר הבית היהודי את היעד האסטרטגי האמיתי על השולחן: לשכת שר הביטחון.
לא ברור האם הוא חשב שזה יצליח הפעם. נתניהו הוא אשף פוליטי, ושני הצדדים שיחקו פוקר אכזרי עד הרגע האחרון, כאשר דווקא ראש הממשלה החליט ללכת על כל הקופה: מסיבת עיתונאים בפריים טיים טלוויזיוני במהדורות החדשות שבה הטיל את כובד האחריות לפירוק הממשלה על יו"ר הבית היהודי.
בראיונות עימו נוהג בנט לספר על ימיו כיזם היי-טק בתקופה שהרעיון המרכזי של חברת הסטארט-אפ שלו נכשל, והוא נאלץ לפטר את מרבית העובדים, לאייש את תפקיד המנכ"ל ולשנות כיוון לרעיון אחר לגמרי עד לאקזיט המיוחל. במידה מסוימת זה מה שקרה לו ביממה החולפת: בנט, שעד ראשון בלילה חשב להתפטר, התבונן שוב על המפה הפוליטית ועל הקלפים שברשותו, עשה רווח מאזן והפסד וחישב מסלול מחדש. הוא הבין שבסבב הנוכחי אין סיכוי שנתניהו ייתן לו את תיק הביטחון.
"ביטחון המדינה הוא מעבר לפוליטיקה", אמר בצדק נתניהו בנאומו שלשום. אבל העימות האחרון מול חמאס פגע פוליטית בראש הממשלה, בעיקר בבייס שלו, ובשנת בחירות הוא לא יוכל להרשות לעצמו תמונות של בנט, המבקר מימין את המדיניות הביטחונית של הממשלה, חנוט במעיל יוניקלו מסייר בגבול הדרום לצד קצינים בכירים. יו"ר הבית היהודי מצידו הבין שניהול מערכת בחירות מכסא ח"כ תהיה יותר מורכבת, ובמקום להוביל מסר הוא ייאלץ להתמודד הטענות לאחריותו להפלת ממשלת ימין.
בנט סימן מזמן את משרד הביטחון כיעד אסטרטגי, מהותית – כדי לקדם אג'נדה ביטחונית תקיפה יותר; פוליטית – כדי להיות במעגל הראשון של קבלת ההחלטות ובמיקום טוב להתמודדות אפשרית בעתיד על ראשות הממשלה בעידן שאחרי נתניהו. השבוע הוא פשוט אמר זאת בגלוי. זה לא הצליח לו אבל בנט, בוגר הסיירת, יודע שלפעמים נדרשים כמה ניסיונות כדי לכבוש יעד.
האקדח שהונח על השולחן במערכה הראשונה צפוי לירות במערכה השלישית. נתניהו לא נתן הפעם לבנט את תיק הביטחון אבל גורמים בסביבתו הדגישו בימים האחרונים כי הוא לא פוסל את האפשרות שבנט ימלא את התפקיד. דברים דומים אמר כחלון מפורשות. קיר ה"לא" המוחלט למינוי בנט נסדק. לא בטוח איזה שינוי בנט היה יכול לחולל בתוך כמה חודשים בתפקיד שר ביטחון, אם בכלל, אבל המבט של יו"ר הבית היהודי מופנה קדימה, בבוקר שלאחר בחירות 2019. לא מן הנמנע שאת התדרוכים על כך שבנט ראוי לתפקיד הוא ימנף לדרישה אחת בתמורה להצטרפות לקואליציה החדשה. כסא עור בקומה ה-14 בקריה בתל-אביב, או כסא עור בספסלי האופוזיציה במליאת הכנסת.
