לפני כעשור, כשעבדתי באחד מהעיתונים מהצד השני של המפה הפוליטית, התבקשתי לכתוב כתבה גדולה על צימרים ביו"ש (או מה שהם מכנים, "הגדה"). התיירות ביו"ש הייתה אז בתחילת דרכה, ועדיין, ההיצע והאיכות היממו אותי. בין המקומות שסיקרתי כתבתי גם על הצימר המדהים של משפחת ניר־צבי בחוות־יאיר שבשומרון. כשראיתי את העיתון המודפס ובו הכתבה שלי נעתקה נשימתי. כל מה שכתבתי צוטט מילה במילה, אך העורך בחר להוסיף תוספת קטנה: "מחלון הצימר אפשר לראות את בתי הכפר הפלסטיני הסמוך", כך כתב בשמי.
עכשיו, אין לי בעיה עם הכפר הפלסטיני הסמוך, אלא שאין כזה כפר. זאת אומרת, אולי יש, אבל לא משנה כמה תתאמצו ותמתחו את צוואריכם, ומאיזו זווית שלא תסתכלו, מחלונות הצימר לא תצליחו לראות אפילו בית פלסטיני אחד. אולי הוא מאחורי ההר. כשהתקשרתי בעצבים למערכת ושאלתי אותם איך העזו לשים בפי שקר כזה, ואם הוא כל כך ניבט מחלונות הצימר איך ייתכן שהצלם ששלחה המערכת לא הצליח לתעד אותם, הם ענו לי שלא ייתכן שאכתוב כתבה שלמה שתתעלם מהסכסוך.
נזכרתי בסיפור הזה כששמעתי על ההחלטה המקוממת של ארגון התיירות העולמי Airbnb. העובדה שביו"ש מתנהלים חיים נורמליים, עם תיירות משגשגת, ואנשים מכל העולם מגיעים כי זה מעניין ואפילו מפנק, מעצבנת את האנטי־ציונים והאנטישמים יותר מכל הצהרה או הפגנה. מילא אם נקים מאחזים סגפניים על גבעה סחופת רוח, אבל צימר עם ג'קוזי? לזה לא נסכים.
ההחלטה הזאת צבועה, מתחסדת ומתחנפת, ומעל הכול אנטישמית. ראשית, אם באמת מפריע לכם הכיבוש, איך אין לכם בעיה לפרסם דירות בטיבט הכבושה, או בצפון קפריסין? הצביעות שלכם מעוררת בחילה. שנית, כיבוש? אני מבינה שקיבלתם תלונות מבית המלוכה ההאשמי בירדן, כי אנחנו לא כבשנו מילימטר מהפלסטינים.
שלישית, בהודעה לעיתונות שפרסמה החברה נכתב: "רבים בקהילה העולמית סבורים שחברות לא צריכות לעשות שם עסקים, כי הם מאמינים שחברות לא צריכות להרוויח מאדמות שאנשים נעקרו מהן". ברצינות? אתם מפרסמים דירות בוורשה, אף שתושביהן היהודיים לא רק נעקרו מהן, אלא גם הועלו בעשן השמימה, ודירות בטולדו, שיהודים גורשו ממנה בגירוש ספרד, וגם דירות בארה"ב, הבנויות על שטחים שבמקור היו שייכים לאינדיאנים. אני מבינה שמצפון "הקהילה העולמית" (מה זה?) רגוע יותר בנוגע למקומות הללו.
רביעית, החברה כתבה: "הגענו למסקנה שאנחנו צריכים להסיר רשומות מהתנחלויות ישראליות בגדה המערבית הכבושה, שנמצאות בלב הסכסוך בין ישראלים לפלסטינים. התקווה שלנו היא שבמוקדם או במאוחר יהיה פתרון לסכסוך ההיסטורי הזה. זו תקווה שאפתנית, אבל אנחנו ממשיכים לקוות לשלום בר־קיימא". וכאן אנחנו מגיעים לנקודה מעניינת: איך בדיוק אתם מקדמים את השלום הזה במעשה שלכם? כי הרי מה שעשיתם הוא להחליט מי צודק ומי טועה, מי גוזל ומי נגזל, מי צריך להישאר ומי צריך לעוף לארבע רוחות השמיים, ואם ירצה להניח את הראש איפשהו יוכל להשתמש בשירותיכם האדיבים. תתעוררו, חברים, ארוחת הבוקר מוגשת, ובארוחה הזאת כבר מזמן ירד מהתפריט פתרון שתי המדינות. חוץ מכמה אנשי BDS שלחצו על בעלי המניות שלכם, אף אחד כבר לא מאמין בו. העולם עבר הלאה, כי הוא הבין שאין למנה הזאת קונים, בעיקר כי היא הורגת את כל מי שנוגס בה. אתם לא מקדמים "שלום בר־קיימא", אתם סתם מעצבנים.
הדבר היחיד שאמיתי בדברי האתר הוא המשפט "אנחנו לא מומחים לסכסוכים היסטוריים באזור זה". לפני שמקבלים החלטה כזו, אני מציעה שכל עוד לא התמקצעתם בעניין, לא תקבלו החלטות שעלולות לפגוע ברגשותיהם ובפרנסתם של אנשים טובים.
