כשבועיים ימים חלפו מאז פרצה סערת דינה זילבר, במהלכה, כמעט מידי יום, נשמעו טיעונים לכאן ולכאן. כעת הצטרפו ועלו למגרש התקשורתי אף היועצים המשפטיים לממשלה בדימוס כדי להביע תמיכה בסמכויות היועמ"ש אביחי מנדלבליט תוך הטחת ביקורת כלפי שרת המשפטים שקד, בקשר לשאלת קביעת סמכות הייצוג של עמדת משרד המשפטים בפני ועדות הכנסת.
קול אחד נעדר משך כל התקופה הזו מהשיח – קולו של הפקיד הבכיר ביותר בשירות המדינה, נציב שירות המדינה פרופ' דניאל הרשקוביץ. גם העובדה שהשרה שקד ייחסה באופן מפורש לזילבר ביצוע עבירת משמעת, לא גרמה לו להיכנס למגרש.
כעת, בשוך הקרבות, אני מציע לחזור ולבחון את האירוע מראשיתו.
במסגרת דיון על חוק "נאמנות בתרבות", הקריאה המשנה ליועמ"ש דינה זילבר נאום ארוך, בו ביקרה אותו. זילבר הרחיבה את הביקורת הרבה מעבר לגבולות החוק הספציפי ובין היתר ציינה כי "הארץ שינתה את פניה". המשנה ליועמ"ש הביעה דאגה לא רק מהחוקים החדשים המגיעים בימים אלו, אלא גם ממילים חדשות שהופכות דומיננטיות בשיח – משילות, נאמנות, התגברות: "מי לנו ומי לצרינו", אמרה זילבר. "אם יש מי שנאמן, אז יש גם מי שבוגד? גיס חמישי? הבו לנו יועמ"שים צייתנים, אמנים מסורסים, תקשורת מרוסנת, עם ממושמע, מחונך, שחשיבתו אחידה".
לא חלפו ימים רבים ושרת המשפטים הודיעה ליועמ"ש כי זילבר אינה מייצגת עוד את עמדת המשרד בוועדות הכנסת. לטענתה, מדובר בנאום פוליטי ולא בנאום במסגרת תפקידה. לגישתה של שקד, הנאום של זילבר חצה את הגבול וחרג מההנחיות המחייבות אותה. בסיכום פנייתה ליועמ"ש, כתבה השרה כי התבטאויותיה של זילבר מהוות, לכאורה, עבירה משמעתית על-פי תקנון שירות המדינה, הקובע כי "אי-קיום האמור בהוראות פרק זה מהווה עבירה משמעתית, על כל המשתמע מכך".
בהתאם לכך ביקשה השרה מהיועמ"ש לבחון מצדו את מעשיה של זילבר והוסיפה כי תמתין עד לקבלת המלצותיו. היועמ"ש, מצדו, מיהר להשיב לשקד כי לשרת המשפטים אין סמכות להחליט אודות התנהלות המשנים שלו. עם זאת הודיע מנדלבליט כי עד לבירור והסקת מסקנות, זילבר לא תופיע מטעמו בממשלה או בוועדות הכנסת.
אם נניח לרגע בצד את השאלה אם עמדתה של זילבר ביחס להצעות חוק אלו צודקת, אם יש ממש בחשש שהיא מביעה לגבי השיח שהולך ומתגבר – שיח לעומתי, פוצע, מצלק ומפלג, כלשונה של זילבר, הרי שהשאלה היא האם בסמכותה של המשנה ליועמ"ש, להביע עמדות החורגות באופן ברור לשוליים הפוליטיים. ושאלה חשובה לא פחות היא – מי בעל הסמכות לבחון ולהכריע בנושא? שכן, ככל שיש ממש בטענתה של השרה שקד, ודבריה של זילבר הם חריגה מסמכות והתבטאות פוליטית, אזי, אכן, יש חובה לבחינת הנושא באפיק המשמעתי.
מי שערך את הבירור מול זילבר הינו היועמ"ש מנדלבליט, שהוא אף מנהלה הישיר. בסופו של ההליך, הוציא מכתב ובו סיכם כי החליט להעיר לזילבר בגין ההתבטאות שאותה הוא רואה בחומרה, שכן היא חרגה, לעמדתו, באופן ממשי ממרחב ההתבטאות המקובל והראוי ליועץ משפטי בשירות הציבורי. כמו כן, הוא ביקש מזילבר להימנע מהתבטאויות דומות להבא.
היועץ חשף כי שוחח בעבר עם זילבר בשל התבטאויות פומביות לא זהירות מטעמה באירועים שונים. עוד ציין כי שוחח עמה בערב שקדם לדיון על הצעת החוק, וכי ההתבטאות שלה בפני הועדה לא עלתה כלל ולא נרמזה בשיח הארוך שנוהל בינם, ואילו הייתה עולה – לא הייתה מאושרת על ידו.
למרות ההערה, ודבריו הנכוחים, בסופו של יום, התייצב מנדלבליט לצדה של זילבר ואמר כי חרף דרישתה של שקד – זילבר תמשיך לייצג אותו, בכפוף לתיאום עמו. בדברי אלו, ניסה היועמ"ש ללכת בין הטיפות ולמצוא מענה שיהיה מקובל על כל הצדדים. מחד, מצדדיה הרבים של זילבר, אשר סברו כי עסקינן בשומרת סף וכי הניסיון ל"סתימת פיות" הינו חמור ובוטה. ומאידך, מתנגדיה, שטוענים כי מדובר היה בנאום בעל אופי פוליטי מובהק החורג באופן ניכר מגבולות תפקידה כמשנה ליועמ"ש.
הערה הינה סנקציה משמעתית – אמנם היא הנמוכה ביותר במדרג אמצעי המשמעת הנתונה לנציבות שירות המדינה, אך הינה המקסימלית הנתונה לכל מנהל באשר הוא בשירות המדינה. בדיקת הנושא, קבלת ההחלטה והמסקנות נעשו כולם בתוך המגרש הביתי של משרד המשפטים. קולו של נציב שירות המדינה, כמי שאחראי על כלל עובדי השירות הציבורי – לא נשמע ולא בכדי.
כל עובד מדינה, זוטר כבכיר, כפוף לחוק שירות המדינה (משמעת) ולכללי התקש"יר. אירוע זה, בסופו של יום, נבחן וטופל במגרש הביתי בצלאח א-דין. נציבות שירות המדינה הוכפפה למעשה ליועץ המשפטי לממשלה, הגם שמדובר בנושאים שבאחריות ישירה של נציב שירות המדינה.
אין זו הפעם הראשונה בה בכירי משרד המשפטים בודקים ומטפלים באירועים הנוגעים לבכיריהם בתוך הבית פנימה. הטיפול בפרשת דינה זילבר חידד את הידוע. שרת המשפטים פנתה ליועץ המשפטי לממשלה וביקשה שיקיים הליך משמעתי בעניינה של זילבר. ליועמ"ש, ולא לנציב שירות המדינה האמון על הטיפול בעבירות משמעת. היועץ המשפטי לממשלה בדק, הכריע וקיבל החלטה בעניינה של זילבר, הכפופה לו מבלי להעביר את הנושא לבחינה ולהחלטה של הגוף האמון על טיפול בעבירות משמעת בשירות המדינה, נציבות שירות המדינה.
וכל זה למה? כיוון שנציב שירות המדינה הפקיר מזמן את סמכויותיו בכל הקשור לבכירי משרד המשפטים. מדוע עשה כן? סיבותיו עמו. ניתן רק להעלות השערות.
בסופו של יום בחר היועמ"ש להסתפק בהערה לזילבר. ייתכן כי החלטה זו ראויה בנסיבות המקרה, ייתכן שלא. ייתכן שהיה מקום להחמיר עם זילבר. ואולי היה מקום להימנע מהטלת כל סנקציה בעניינה. דבר אחד בטוח, ההחלטה בעניין זה – צריכה הייתה להתקבל בשיתוף ובהנחיית נציב שירות המדינה.
בתגובה להחלטת היועמ"ש הודיעה שקד כי לא תאפשר את הופעתה של זילבר בוועדות הכנסת במושב הקרוב. נותר להמתין ולראות ידו של מי תהיה על העליונה. שרת המשפטים או היועמ"ש. נציב שירות המדינה? הוא כפי הנראה יישאר מחוץ למגרש.
