ביתו של ה'חפץ חיים', בעיר ראדין, היה דל במיוחד ונקי כמעט לחלוטין מרהיטים. במשך יותר מתשעים שנות חייו הוא מיעט לרכוש כלים וחפצים. מספרים שפעם הזדמן אצלו אורח, ושאל אותו מדוע ביתו צנוע כל כך. "היכן הרהיטים שלך?" שאל האורח את הרב. "והיכן שלך?" החזיר לו הרב בשאלה. "אני אורח כאן, הרהיטים שלי נמצאים בביתי", ענה האורח, מתפלא על עצם השאלה. "גם אני אורח כאן בעולם הזה", ענה החפץ חיים.
הסיפור החביב הזה לא מפתיע אותנו. מיום עומדנו על דעתנו לימדו אותנו שהסתפקות במועט היא ערך חשוב. בעבר שמעתי את הרבנית ד"ר טובה ליכטנשטיין מצרה על כך שמידת הצניעות מוגדרת אצל רבים וטובים רק על פי אורך החצאית והשרוול, אף שמדובר בדרישה דתית ומוסרית רחבה בהרבה, שצריכה להקיף את כל אורחות חיינו.
אבל לא עת צניעות היא. בשבוע האחרון חל יום שישי הגדול של המוכרים והקונים בארה"ב. לרגל חג ההודיה האמריקני, המצוין בסוף השבוע הרביעי של חודש נובמבר, מציינת האומה האמריקנית את 'בלאק פריידיי', יום מכירות ענק שבו מובטחות הנחות מפתות במיוחד על שפע מוצרים. עשרות אלפי אמריקנים צובאים כבר מאישון לילה על דלתות הרשתות הגדולות כדי למלא את עגלתם במוצרים שהם כנראה לא ממש צריכים וספק אם יזדקקו להם אי פעם בעתיד, אבל הם חשים שחבל לפספס את המחיר הזול והאטרקטיבי.
לאחר שהמהפכה הדיגיטלית הפכה את המחשב ואת הטלפון הנייד של כולנו לזירת מסחר ענקית וזמינה במיוחד, קבעו האמריקנים לפני כמה שנים יום חג נוסף בלוח השנה. היום (ב') יצוין 'סייבר מאנדיי', אסרו־חג אם תרצו, שבו החגיגה תימשך בעבור כל מי שחלילה לא קנו או לא שבעו ביום שישי השחור. כמה חגיגה? בשנה שעברה עמד מחזור המכירות בבלאק פריידיי – 24 שעות בלבד של בהלת קניות – על 7.9 מיליארדי דולרים. הסייבר מאנדיי תרם עוד 6.6 מיליארדים.
ולפני שאתם בזים לאמריקנים הבזבזנים, אומה שגם את ימי הזיכרון שלה תרגמה לעידוד צריכה ושופינג, כדאי להבין שמבחינה לאומית, כלכלית וחברתית ייתכן מאוד שהחגיגה הזו בהחלט מוכיחה את עצמה. הסיבה הכי מרכזית אולי לעוצמה הגדולה של כלכלת ארה"ב, שצומחת זה עשורים רבים ומעמידה בצל את כלכלת אירופה בכלל וגרמניה בפרט, קשורה להבדלים בתרבות הצריכה והחיסכון בין שתי היבשות. האירופים מעדיפים לחסוך ולשמור כסף ליום שחון, בעוד האמריקנים מבזבזים וצורכים על ימין ועל שמאל – וכך מאפשרים למשק שלהם לצמוח ולכלכלתם לגדול עוד ועוד.
סיבה למסיבה
לא פעם קשה לעכל את האידאולוגיה האמריקנית, המעודדת חומרנות ורכושנות. במשך אלפי שנים, צריכה מופרזת נחשבה מידה מגונה והרסנית, הן בהשפעתה על היחיד הן בהשפעתה על החברה. מסחר וצריכה ראוותניים נתפסו כאנטי־מוסריים ואנטי־חברתיים, הואיל והם גרמו לאחדים להתעשר יתר על המידה ולאחרים לבזבז יתר על המידה, שתי תוצאות שנחשבו בעייתיות מבחינה חברתית ומוסרית כאחד.
בשנת 1776, אותה שנה שבה ארה"ב הכריזה על עצמאותה והרבה לפני שהפכה לבירת הבזבזנות והקפיטליזם, פרסם כלכלן סקוטי את התנ"ך של הקפיטליזם. 'עושר האומות', ספרו של אדם סמית, שינה את כל מה שחשבו לפניו על כלכלה והון.
על פי סמית, אומה חפצת חיים צריכה לנקוט גישה הפוכה לגמרי מזו של החפץ חיים. העשיר, קבע סמית, הוא הצדיק האמיתי שחפץ בטובת הכלל והפרט, גם בלי שתרם שקל אחד לצדקה. העושר והצריכה הם המנוע לקידום ופיתוח של כל מדינה, גם אם מדובר ברכישת שואב אבק מיותר או עוד סט כלים למטבח. כאשר אדם מתעשר הוא משתמש בכספו כדי לפתח את עסקיו וכדי לצרוך יותר, וממילא גם הביקוש לעובדים גדל והם משתכרים יותר ונהנים מרווחיו של העשיר. בעל ההון מועיל אפוא בפועל לרווחת האנשים סביבו, וממש לא משנה שכל זה קורה ללא שום תחושת הקרבה או אלטרואיזם מצידו.
כאשר אדם צורך ומשקיע כסף במקום להניח אותו בבנק או בפיקדון סולידי, הוא מסייע בזאת לשכניו ולעובדים רבים סביבו. בבוא העת הם יסייעו לו בחזרה, באמצעות הכסף שהוא הזרים לכיסם. עם כל הכבוד למידת הצניעות ולחשיבותה, על פי סמית, הקניות המופרזות שלכם יעזרו הרבה יותר לקופת המדינה ולאזרחיה. הצריכה היא הגלגל שמניע ומקדם את העולם. זוהי תמצית הקפיטליזם שזיקקה ארה"ב בבלאק פריידי ובסייבר מאנדיי. והמהדרין מקפידים לחגוג את שני הימים גם יחד.
במשך אלפי שנות היסטוריה, מנהיגי אומות שנקלעו למשבר כלכלי, בצורת או מלחמה, היו מפצירים בבני עמם לחסוך ולחיות בצמצום. ואולם, כפי שמציין ההיסטוריון יובל נח הררי ברב־המכר שלו 'קיצור תולדות האנושות', לאחר מתקפת הטרור ב־11 בספטמבר 2001, קראה ממשלת ארה"ב לאזרחי המדינה להפגין פטריוטיות דווקא בכך שיצאו בהמוניהם לחנויות ויקנו כמה שיותר. הצרכנות והבזבוז הם האידאולוגיה של הדת האמריקנית, והם שהפכו אותה למה שהיא.
והדת האמריקנית הזו כבשה גם את העולם. לפני כשבועיים, ב־11 בנובמבר, חגגו הסינים ועמם עוד מיליארדים ברחבי העולם את 'יום הרווקים הסיני'. צירוף של ארבעה מספרי אחד – 11.11 – סיפק עילה טובה דייה לסוחרים בסין להמציא לפני כמה שנים יום חג חדש, שהעלה על נס את הרווקים הבודדים במדינה – באמצעות מתן הנחות ענק באתרי המסחר המקוון.
ההצלחה של יום הרווקים הסיני מסחררת. אתרי המסחר המקוון הסיניים, בראשם עליבאבא הענקית, עלו די מהר על המקור האמריקני. ביום הרווקים הסיני בשנה שעברה נמכרו בתוך 24 שעות מוצרים בהיקף של 25.4 מיליארד דולר – כמעט פי שניים מהיקף המכירות שנרשמו שבועיים לאחר מכן בבלאק פריידי ובסייבר מאנדיי גם יחד. השנה דיווחה עליבאבא ששברה שוב את השיא: ב־11.11 היא מכרה מוצרים בהיקף של 30.8 מיליארד דולר, 22 אחוזים יותר מבשנה שעברה. בשעה הראשונה נמכרו מוצרים בהיקף של 10 מיליארדי דולרים, 21 אחוזים יותר מהשעה הזו בשנה הקודמת.
עושר העמים האחרים
אבל כרגיל, אי אפשר בלי חצי הכוס הריקה. מאז כתיבתו של 'עושר העמים' חלפו כ־240 שנה, ולפחות בחלק מהמקרים כדאי לבדוק מחדש האם הנחות היסוד שלו עדיין תקפות. במודל של סמית, העשיר הופך גם את האנשים סביבו לעשירים יותר, הודות להשקעות ולפיזור הכסף הרב שצבר. אלא שהכוח האדיר של עליבאבא הסינית, כמו של אמזון האמריקנית ודומותיה, מאיים כרגע על המודל הכלכלי הזה. נכון שאמזון מעסיקה 600 אלף עובדים, אבל פיזור העושר ומודל ה"ווין ווין סיטואיישן" של אדם סמית, עומד בהחלט למבחן קשה מול מפלצות מסחר חזקות כל כך.
סקר שנערך לפני כשנתיים העלה כי כמחצית מהצעירים בארה"ב מתנגדים לקפיטליזם – מקור הכוח של אמריקה. כפי שציינו לאחרונה ב'אקונומיסט', עשירית מהכלכלה האמריקנית מתנהלת באופן ריכוזי במיוחד, כאשר ארבע חברות בלבד שולטות ביותר משני שלישים מנתח השוק. פיזור העושר לא עובד מי יודע מה.
לא צריך ללכת רחוק מדי. כאן בישראל, הפטור ממע"מ על קניית מוצרים מחו"ל שמחירם עד 75 דולר, היה אחד מהישגי המחאה החברתית של 2011. הצעד הזה העניק לאזרחי ישראל הוזלה משמעותית של סל המוצרים המגיע מחו"ל, סל שתופס בהדרגה נתח משמעותי מהקניות בבתים רבים. בשנת 2017, למשל, הזמינו הישראלים 61 מיליון חבילות מעבר לים.
אז מה רע בכך? עזבו את זה שההטבה גורמת לנו לקנות באינטרנט יותר מדי מוצרים "זולים" שאנחנו לא ממש צריכים, רק כי הקניון פלש אלינו הביתה. ההטבה הזו גם פגעה קשות בעשרות אלפי חנויות קטנות וקמעונאים ישראלים, שגילו לפתע שהתחרות איננה שווה, ושהם מתמודדים בתנאים נחותים מול מפלצות ענק היושבות מעבר לים.
באפריל האחרון, לאחר שגם 'הוניגמן' נקלעה להקפאת הליכים – אחרי שהתרגלנו לשגרה של קריסות רשתות אופנה קטנות יותר – החליטו שורה של גופים בישראל להגיש עתירה לבג"ץ, בדרישה להשוות את תנאי המיסוי של האתרים בחו"ל לתנאים שחלים על החנויות בארץ.
הדרישה הייתה פשוטה: או לבטל את הפטור ממע"מ שניתן לרכישות בחו"ל עד סכום של 75 דולר (אגב, לא מעט רכישות מתבצעות דה־פקטו בסכומים גבוהים בהרבה וללא חבות מע"מ, מאחר שהמכס ורשויות המס לא באמת מצליחים לעקוב אחרי מחירי הרכישות מאתרים בחו"ל), או לבטל את החיוב הזה גם לחנויות בארץ. העותרים קבלו על כך שללא קשר ליתרון הגודל של חברות כמו עליבאבא, אסוס או אמזון, החברות הזרות גם לא צריכות להוסיף למחיר את המע"מ, 17% שהם מחויבים לגבות עבור כל מוצר. "מדובר בפגיעה בזכויות יסוד של 2 מיליון אזרחים ישראלים, התלויים בפרנסתם במסחר הקמעונאי", נכתב בעתירה.
בתחילת החודש החליט בג"ץ שהוא לא מתערב בהחלטת המדינה. הארגונים משכו את עתירתם, והודיעו שהם בוחנים את הצעד הבא. שופטי בית המשפט העליון בחרו שלא להתערב במדיניות ממשלתית, אבל העתירה חשפה את הבעייתיות ואת המורכבות של העולם הכלכלי החדש.
בשורה התחתונה, גם מי שמאמין בכל מאודו שצריכה וקניות מניעים את גלגלי הכלכלה והצמיחה, חייב להודות שהבלאק פריידי ויום הרווקים הסינים דאגו בעיקר ל"עושר העמים" של הסינים והאמריקנים. ללא מעט סוחרים מקומיים, הבלאק פריידי הוא בהחלט יום שחור.
