קראתי את המאמר שכתב אריאל הורוביץ באתר מקור ראשון על התערבותו של הרב דרוקמן בפוליטיקה. על המאמר חטף הורוביץ גידופים על כך שהוא מהקרן החדשה, מייצג את אויבי הציונות הדתית ומה לא. אז ראשית חשוב לי כבר לומר: הורוביץ הוא עיתונאי מעולה, ישר, ערכי, יסודי, רהוט ומעניין. שנית, אני לא מבין את הקשר לקרן החדשה: דתיים לאומיים שמתנגדים לנוכחות רבנים בפוליטיקה היו הרבה לפני שהקרן החדשה אפילו עלתה במחשבה.
אך ביקורת עניינית, לגופן של טענות, אפשר ואולי זו אף מצווה. הורוביץ מקונן על הנעשה, ודורש שהרב דרוקמן לא יביע את דעתו. יתרה מכך, הוא אפילו מביע חשש ממגמות חרדיות במגזר, ישמרנו השם. ההשוואה כמובן חסרת בסיס. כל אחד מוזמן להביט כיצד נראית מערכת בחירות חרדית עם "התערבות רוחנית". במערכת החרדית הרבנים קובעים, לא ממליצים. הם מבטיחים הבטחות רוחניות, סגולות, בנים תלמידי חכמים ומה לא. הרב קנייבסקי, מנהיג "דגל התורה", הבטיח זאת למי שיצביעו למפלגתו.
הציונות הדתית, אפילו באגפיה השמרניים, רחוקה משם שנות אור. לא רק שהרבנים החרדים מבטיחים "רוחניות" והפכו את ההצבעה למצווה לכל דבר ועניין – גם באגודה החסידית וגם בש"ס הספרדית, אלא גם העסקנים ומנהלי המוסדות שותפים לדבר, מהוצאת תלמידים לעבוד עבור המפלגה (נשמע קומוניסטי משהו) ועד איומים וסנקציות נגד מי שמסייע למפלגה מתחרה. לא צריך להלך אימים – אנחנו לא שם, וטוב שכך. דעה של רבנים, אפילו דעה פוליטית ורלוונטית, היא לא "מגמות חרדיות", היא תפקידם.
בנוסף, אני בהחלט מודאג אל מול מגמות הצרת חופש הביטוי העולות ממאמרו של הורוביץ. הרב דרוקמן בסך הכול הציע את דעתו – לא הבטיח עולם הבא, לא השתמש בשפה רוחנית, ולא בסמכותו ובתלמידיו. הוא הציע את דעתו. הפוליטיקאים והעסקנים לא איימו על מי שלא ישמע ויציית, זה לא עלה על דעת הרב ולא עלה על דעתם. הפגישה עם ראש המל"ל בכלל הייתה סודית, ואף שם, הרב לא נקט עמדה פומבית, אלא שוב – הביע את דעתו. בשקט.
האם לרב אסור להביע את דעתו? רב "טוב" צריך לשבת ולשתוק? הרב דרוקמן מנסה להשפיע בדיוק כפי שאיש העסקים רמי לוי הופיע בין תומכיו של משה ליאון ראש עיריית ירושלים, או כפי שפרופ' רות גביזון תמכה בעופר ברקוביץ' החילוני שהתמודד מולו. האם לרב אסור להתבטא כי יש לדעתו השפעה גדולה משני אלו? את השפעתו, כמובן, הוא קנה בזכות. ודעתו חשובה ורלוונטית לא פחות משל כל אחד אחר.
אגב, בנט סיפר שהוא התייעץ אף עם זוכה פרס נובל, הפרופסור ישראל אומן, שביקש ממנו לא לפרוש מהממשלה. מתברר שאפילו זקן זה בסדר, כל עוד הוא מלווה בתואר אקדמי ואולי גם בפרס – גם אם הפרופסור הנכבד מתעסק בגורל כלל ישראל באותה תדירות שבה הרבנים מתעסקים בתורת המשחקים. על ההתייעצות עם פרופ' הוא לא חטף, גם לא מילה. מה ההבדל?
הורוביץ ידידי, כשרבנים בציונות הדתית יתחילו להתערב בפוליטיקה, ישתמשו בהבטחות רוחניות וילוו אותן בסנקציות חברתיות, אז נוכל לומר "שעוברים עלינו תהליכים". עד אז, אומר בכאב, התהליכים המדאיגים גובלים בסתימת פיות והילוך אימים על רבנים, מצד חלק מהגורמים הליברלים בציונות הדתית.
אבינועם קוטשר יועצו של הרב הראשי לירושלים הרב אריה שטרן
