שבועיים אחרי התפטרותו של יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן מהממשלה וחזרתה של קואליציית נתניהו להתייצב על 61 חברי כנסת, כבר אפשר להעריך כי ימיה של הכנסת ה-20 קרובים מאוד להגיע לקצם. השילוב של רוב מינימלי ורעוע והכניסה הרשמית לשנת בחירות, הופך את משימת שימור הקואליציה לבלתי אפשרית. אמנם אף אחד מראשי המפלגות המרכיבות את הממשלה לא מעוניין שהפלתה תירשם על שמו, אך התנהלותם חושפת את המטרה העיקרית – הליכה לבחירות בטווח הזמן הקצר ביותר.
כבר כמה חודשים ששר האוצר משה כחלון מכריז מעל לכל במה שהבחירות הקרובות תתקיימנה בחודש מארס 2019, הוא עשה זאת גם אתמול בכנס לשכת שמאי המקרקעין. "אני לא חושב שאני זה שצריך לפרק את הקואליציה. צריך להמשיך לתפקד עד יום הבחירות, אבל אני חושב שהממשלה לא תצליח להחזיק, אני לא רואה איך העסק הזה מחזיק, אנחנו חיים משני עד רביעי וזה ילווה אותנו עד הבחירות", אמר יו"ר מפלגת כולנו. "אני מעדיף שנשב בקואליציה ונחליט ללכת לבחירות במועד מוסכם".
כחלון, כך נראה, מעוניין לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. מפלגתו מערימה קשיים כמעט בכל הצבעה על חוק שהממשלה מעלה למליאה, וחבריה, שאותם בחר בעצמו, הם בראש המפרים את המשמעת הקואליציונית החשובה כל כך. מצד אחד, הוא לא רוצה להצטייר כמי שהפיל את הממשלה, אך מן הצד השני, הוא מאפשר חופש הצבעה על תיקון חוק האמנות והתרבות, למרות שהכריז על תמיכתו בו יותר מפעם אחת, ודה פקטו הופך את סיכויי הממשלה לשרוד לאפסיים.
אז מדוע פיו ולבו של שר האוצר אינם שווים? כחלון, שאיבד רבים מהבייס הימני של מפלגתו, יודע שככל שעובר הזמן נוכח שאר הציבור כי מדיניותו הכלכלית נחלה כישלון חרוץ בכמה תחומים מרכזיים. החריגה הצפויה מיעד הגירעון שנחשפה לאחרונה, והירידה בהכנסות אל מול כספי הציבור הרבים שפיזר ביד נדיבה פוגעים מאוד בתדמית ההישגית שתכנן להציג בקמפיין בחירות 2019. סיבה נוספת, ואולי העיקרית, שבעטיה יו"ר כולנו הוא המעוניין ביותר בסיום כהונת הממשלה בזמן הקרוב, היא העובדה שלמרות שקיבל את כל הכלים (נטילת מנהל התכנון ממשרד הפנים, תיק האוצר ותיק הבינוי), הוא לא עמד בהתחייבותו להביא לירידה במחירי הדיור, שעל פי ההערכות המומחים, צפויים לרשום עלייה בחודשים הקרובים.
כחלון לא לבד. גם בבית היהודי היו שמחים לצפות בנפילת הממשלה כבר בתקופה הקרובה. אחרי ההתקפלות מהאולטימטום שהציב בנט לנתניהו, נראה כי במקביל להישארותם בקואליציה, ראשי המפלגה החלו כבר את הקמפיין בחירות 2019. בראיונות שהם עורכים בכלי התקשורת השונים חוזרים השרים נפתלי בנט ואיילת שקד על מסר דומה לזה של כחלון, שלפיו הם אינם מאמינים כי הממשלה במצבה הנוכחי תוכל לשרוד לאורך זמן וכבר מדברים על הממשלה הבאה, בתקווה להגיע אליה עם כמות מנדטים גדולה יותר. הם אמנם לא יאפשרו לחברי הכנסת של הבית היהודי למרוד כמו אלו של 'כולנו', אך גם לא יתאמצו לסייע לנתניהו לשמור על הקיים. בצדק מבחינתם.
הבחירה לאפשר לכאורה את שרידות הממשלה באמצעות ויתורו על התנאי החד משמעי שהציב לרה"מ, זיכתה את יו"ר הבית היהודי במחמאות רבות מצד אנשי תקשורת ומובילי דעה המזוהים עם עמדות המחנה הלאומי. בנוסף, מיצובו הנוכחי כשר ביטחון לגיטימי בעיני רבים מהווה נקודת זינוק אידיאלית לבנט, שמעריך כי גל האהדה הוא בר חלוף ולכן יש לנצלו לפני שיהיה מאוחר מדי.
המפלגות החרדיות סובלות ממשבר מנהיגות חסר תקדים, וסביר כי פירוק של הממשלה בטווח הזמן הקרוב לא ייטיב איתן. ההמלצה להגשת כתב אישום נגד השר אריה דרעי הפכה אותו לסוג של ברווז צולע ולכן הוא משחק כסוג של ניצב בהצגה הנוכחית. בצד האשכנזי של המתרס החרדי, המצב מורכב יותר. ההערכה כי ביהדות התורה היו מעוניינים למשוך זמן כדי לנסות ולאחות את הקרע חסר התקדים בין סיעתו של סגן השר יעקב ליצמן לזו של ח"כ משה גפני, שעלול להוביל לפיצול של המפלגה החרדית לפני הבחירות. מנגד, ריח הבחירות גורם כנראה לחשש מפני ציבור המצביעים חובשי הכיפות השחורות, וכפועל יוצא, להתעקשות על הכנסת שינויים בחוק הגיוס שעלול להיות (שוב) המניע להפלת הממשלה בטרם עת.
ומה עם נתניהו? לאחר שהצליח למנוע את קריסת הממשלה על רקע הטענות לרפיסות מול ארגוני הטרור בעזה, יו"ר הליכוד לא חושש מהקדמת הבחירות, בתנאי שהן תתרחשנה בחודש מאי ואילך. השאיפה להגיע לבוחר מיד אחרי הטקסים הממלכתיים והנאומים ממלאי הגאווה הלאומית ברורה, בייחוד על רקע ההערכה כי בקרוב תפרסם המשטרה את המלצותיה להגשת כתב אישום בתיק בזק ושיח "השחיתות" שיתעורר מחדש מיד אחר כך.
הכנסת ה-20 מחשבת את קצה לאחור, וכבר די ברור שלא תסיים את כהונתה בנובמבר 2019. השאלה היחידה שנותרה היא האם זה יקרה בחודש מארס כמו שרוצים השותפים הבכירים בקואליציה או בחודש מאי, שאליו מכוונים בליכוד. עד שזה יקרה, הממשלה תמשיך לגסוס משני עד רביעי.
