מ', תושב ירושלים, הוא עובד ותיק בתעשיית הטלוויזיה המקומית. דמותו אינה מוכרת לצופים, מפני שהוא משתייך לצוות הטכני של התעשייה הזאת, אבל אני מכיר אותו היטב. במשך שנים רבות אהב מ' לעמת אותי לפני ואחרי השידור עם דעותיו השמאלניות, כאילו שלא התמודדתי עם דעות כאלו די והותר בשידור עצמו. אחת הטענות החביבות עליו ייחסה לימין את אשמת הפגיעה באופי היהודי של המדינה. כמה וכמה פעמים טען שבגלל אנשים כמוני, המתנגדים לחלוקת הארץ, קשה לו לטייל בשבתות בגן הפעמון החביב עליו כל־כך. הגן מלא ערבים ממזרח ירושלים, ולכן הוא נאלץ להדיר רגליו משם. חזון השלום שלו מדבר על גנים עירוניים נקיים מערבים בירושלים המחולקת.
פחות או יותר זהו החזון של השמאל כולו. כשהוא מטיף למדינה יהודית ודמוקרטית בגבולות 67', הוא מתכוון למדינה דמוקרטית של יהודים. היא תהיה יהודית במובן הדמוגרפי בעיקר. התחבורה הציבורית תפעל בה שבעה ימים בשבוע, מוסד הנישואין כדת משה וישראל יבוטל, במוסדות החינוך יוצבו מאבטחים שימנעו זליגה של ניסיונות הדתה, אבל הגנים העירוניים ברוב ערי ישראל יהיו נקיים מערבים. מ' וחבריו יוכלו לבלות שם עם ילדיהם בלי חשש התחככות במוחמד, חסן או עיישה ממזרח ירושלים.
בריכוזי האוכלוסייה המובהקים של מצביעי השמאל, כבר עכשיו אין חיכוך בין ילדים יהודים לילדים ערבים ממזרח ירושלים או מכל ישוב ערבי אחר. ילדים יהודים בלבד משתעשעים בגנים הציבוריים של הרצליה, סביון, עומר, מכמורת, כפר ורדים, נהלל ומטולה. נפשם היפה של הוריהם סולדת מכל גילויי הסתגרות על רקע לאומי, אך בפועל הם מנהלים בעצמם אורח חיים סתגרני על רקע לאומי. אין הבדל עקרוני בינם לבין תושבי עפולה שפרנסיהם החדשים נשבעו לפני שבוע "לשמור על צביונה היהודי של העיר", לכל היותר יש שיטות התנסחות מתוחכמות פחות. שמאלני הרצליה ואחיותיה יודעים לעטוף את רתיעתם משכנים ערבים במילים מכובסות, או פשוט בשתיקה. הם מתגוררים בסביבה סוציו־אקונומית קשיחה המונעת מראש כניסת זרים. ערבי־ישראלי לא יעבור דירה לכפר שמריהו, כי אין לו כסף לגור שם, והוא גם מרגיש לא רצוי. שמאלנים אוהבים ערבים מרחוק בלבד.
כידוע, גם ערביי ישראל אינם מחבבים זרים שנדחפים לאזורי מגוריהם. רובם ככולם משתוקקים למדינה פלסטינית נקייה מיהודים בין הירדן לקו הירוק. אלא שמשום מה אצלם זה לא נחשב ל"גזענות". הכינוי הכעור הזה שמור פה רק ליהודים – אנשי ימין, מתנחלים, רבנים ותושבי עפולה. אם תסרקו באופן ממוחשב את כל שיח הגזענות והאפרטהייד בדור האחרון, לא תיתקלו בכתב אישום פובליציסטי על גזענות נגד ח"כ ערבי או פרנס ציבור פלסטיני. שנאת היהודים שלהם נתפסת כאיבה לגיטימית לכובש, אפליה מתקנת, אף שהתחילה שנים רבות לפני תחילת הכיבוש. להם מותר.
כשגואל הקרקעות יהושע חנקין רכש את אדמות עפולה מאיל נדל"ן לבנוני, הוא הרחיק משם את האריסים הערבים תמורת פיצוי נמוך. בימינו היה קשה יותר להרחיק אותם, ומוטב כך, אך אי אפשר לתאר את פרנסי עפולה כגזענים. שאיפתם לשמור על האופי היהודי של עירם אינה מוסרית פחות מאתגרי ייהוד הגליל שפעם הלהיבו פה את כולנו. אם לכפר ורדים ולתל־אביב מותר, גם לעפולה.
ב־2014 דחה בית המשפט העליון את העתירות נגד חוק ועדות הקבלה, המאפשר סינון מועמדים ליישובים קהילתיים מפאת "חוסר התאמה של המועמד למרקם החברתי־תרבותי של היישוב הקהילתי". עפולה אינה יישוב קהילתי, אבל אפשר להבין את החלטת חברי מועצת העיר להוסיף לשבועת האמונים הרשמית שלהם הצהרת נאמנות וולונטרית למרקם החברתי־יהודי של העיר. מן הסתם הם מתכוננים לעשות כל מה שהחוק מאפשר להם כדי לצקת תוכן לשבועה, לא מעבר לחוק. בשמאל מתנגדים למדינה דו־לאומית, בעפולה – לעיר דו־לאומית.
