"שערותיו הקצרות והמקורזלות של נתניהו הן כשערות שמשון. האוחז בהן – כוחו עצום ורב. המרפה מהן – כוחו תש באחת". לא, אין זה משפט שנכתב בקבוצת הווטסאפ "ביבי המלך" המאכלסת את אוהדיו השרופים ביותר של ראש הממשלה מקרב חברי מרכז הליכוד. הוא גם לא חלק מברכת יום הולדת חנפנית שכתב מי מעובדי לשכתו המסורים. את המילים הללו כתב אחד מקיצוני כותבי הטורים בשמאל הישראלי, ב. מיכאל. ולא, זו ממש לא הייתה פרודיה. מיכאל ניסה להסביר בכך לקוראיו, ובעיקר לראשי המחנה הציוני, מדוע הם חייבים להיכנס לממשלת נתניהו ולהאריך את זמן כהונתו.
אם הייתה זו רק דוגמה אחת, מילא. אלא שבחודש האחרון נוסד תחביב חדש בקרב השמאל הישראלי החבוט, והוא אהבת נתניהו. הדוגמאות רבות מספור, והאכסניה היא עיתון השמאל "הארץ".
במאמר שכותרתו "נתניהו איש שלום" (אתם מוזמנים לקרוא שוב את שלוש המילים הללו) כתב גדעון לוי על נתניהו: "הוא לא מחרחר מלחמות. החודשים האחרונים שוב הוכיחו זאת. אויב חצי העם הוא אחד מראשי הממשלה הכי אנטי־מלחמתיים שהיו לנו כאן, עם מאזן של מלחמה יזומה אחת בלבד בתריסר שנות שלטון. לא היה לנו עוד ראש ממשלה כזה, עם מלחמה אחת ב־12 שנים". במאמר אחר כתב לוי: "רצח רבין היה אירוע קשה, אבל פחות גורלי ממה שהשמאל מתארו; נתניהו הוא ראש ממשלה מזיק, אבל פחות ממה שהשמאל מציגו".
הלאה. רוית הכט, בכירה בעיתון, אשת שמאל בדעותיה אך מזדהרת ככותבת אינטליגנטית הרואה נכוחה ומסרבת להתבוסס בביצת הדעות הקדומות כרוב חבריה, חרצה כך: "כשנתניהו עומד מול רוב העם, שחלקו הגדול, למרבה הצער, רואה בהימנעות מהרג מסיבי של ערבים אזלת יד תבוסתנית ובוחר מסיבותיו – יהיו אשר יהיו – לא לשפוך דמים, יפה נפש צריך להריע לו. בנקודה זו של חיים ומוות בחר נתניהו בחיים, והוא בחר נכון".
מי שכנראה החל את הקו המעניין הזה הוא עורך העיתון, אלוף בן, שכבר לפני חודשיים הציע במאמר שכתב, בצורה הכי מפורשת שיש, עסקת "אתרוג" לנתניהו: "אם נתניהו ימשיך בקו שהציג אתמול בתום פגישתו עם טראמפ (כלומר תמיכה בפתרון שתי המדינות, א"ש), מתנגדיו ייאלצו להכריע מה חשוב יותר: סיום הכיבוש, או תיקי 1000, 2000 ו־4000? התשובה לכך ברורה מאליה". את "התשובה הברורה מאליה" ניסח פרופ' יחזקאל דרור במאמרו ב־2017: "אני ממליץ לנתניהו לעשות מעשה היסטורי, שלעומתו חטאים אישיים בטלים בשישים. עליו להציע תוכנית לשלום אזורי, הכולל הקמת מדינה פלסטינית ושגרירות ישראלית בריאד… כאשר מכריזים על פריצת דרך מדינית אין לפשפש במניעים יתר על המידה".
יש כותבים שמאוד לא מרוצים מהמלך החדש של השמאל הישראלי. הקולני שבהם הוא אורי משגב, שמכנה את התופעה הזאת "שיטפון שנראה כמו אובדן פרופורציה, אובדן שליטה ואולי אפילו אובדן עשתונות". יכול להיות שזה נכון. אולי אכן מדובר בהצהרות תבוסה סופיות של צד פוליטי מובס ומסמורטט שכבר שנות דור אינו מצליח לשכנע את הציבור הישראלי בצדקת דרכו. אבל הימין הישראלי לא יכול להרשות לעצמו לבנות על ההנחה הזאת.
במקביל לאהבה הפתאומית שנתניהו זוכה לה בשמאל, יש זרם מעמקים בימין שמאס באיש. אי אפשר לזלזל בזרם הזה. אנשיו מצייצים בסרקסטיות נגד התנהלותו התבוסתנית, קוראים לו ללכת הביתה, ובכלל – יוצרים תחושה שנתניהו הפך לנטל על הימין, ושהגיע הזמן למשהו חדש ומרענן.
נניח שהם צודקים. מי הוא אותו "משהו חדש ומרענן"? מהו שמו של האדם שיכול בשעה זו להיכנס לנעליו של ראש ממשלת ישראל? השאלה הזאת מנקרת במוחות ישראליים רבים, והעובדה שרובם המוחלט עונים שאין כזה אדם מדאיגה מאוד. איני חסיד שוטה של נתניהו. אני מודע לפגמיו ומצר על חלק לא קטן מהתנהלותו. אבל בואו נדבר ריאל־פוליטיק: הוא ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל, ואין איש שחולק על כך מלבד אבי גבאי, ואפילו זה לא ממש בטוח.
יכול להיות שהשמאל מפנים את העובדה הזאת ומנסה לשאוב את נתניהו לצידו? הרי לא מדובר בבצלאל סמוטריץ'. הבה נזכור שנתניהו כבר נשא בעבר את נאום בר־אילן, ובו הביע תמיכה מפורשת בחזון שתי המדינות. ועוד נתון מצער: מבין ארבעת ראשי הממשלה הקודמים שהגיעו מהימין, רק אחד עמד כצור סלע על עקרונות המחנה עד לסוף המר. היה זה יצחק שמיר. כל השאר – בגין, שרון ואולמרט – עשו פניית פרסה אידיאולוגית חדה שמאלה, כל אחד ונסיבותיו.
זהו עדיין חזון בלהות רחוק. קשה לראות את נתניהו חובר אחרי הבחירות הבאות למחנה הציוני ומקים ממשלת מרכז־שמאל. אבל נדמה שבתקופה האחרונה חלקים בימין נכנסו למצב מסוכן של היבריס. של תחושה שאין שום אפשרות אחרת מלבד ממשלת ימין שנתניהו בראשה. מי שמכיר את הפוליטיקה הישראלית חייב לדעת ולהפנים שאין דבר כזה "אין שום אפשרות אחרת". נתניהו הוא לא ה"אס" החזק ביותר של הימין – הוא האס היחידי בחפיסת הקלפים של הפוליטיקה הישראלית. זו המציאות, נרצה או לא. הימין מחזיק כרגע באס הזה, אבל כמו שכל שחקן קלפים מתחיל יודע, הכלל הראשון הוא לשמור את הקלפים קרוב לחזה.
